עבדעשתרת הראשון
 |
ערך מחפש מקורות
| |
| ערך מחפש מקורות |
 |
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: 1. ניסוחים, שמות 2. סידור וארגון, כותרות 3. לקריאה נוספת 4. קישורים חיצוניים 5. הערות שוליים.
| |
| יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: 1. ניסוחים, שמות 2. סידור וארגון, כותרות 3. לקריאה נוספת 4. קישורים חיצוניים 5. הערות שוליים. |
| לידה | המאה ה-4 לפנה"ס | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מדינה | צידון בחסות האימפריה האחמנית | ||||||
| |||||||
עבדעשתרת הראשון (בתרגום: "עבד עשתורת"; ביוונית: Στράτων A סטרטון הראשון במאה הרביעית לפנה"ס, מת ב-352 לפנה"ס) היה שליט עיר-המדינה הפיניקית, צידון, בערך בשנים 365–352 לפנה"ס. הוא היה שותף בשלטון לאביו, בעלשילם השני, עוד משנות ה-380 לפנה"ס. היוונים קראו לו "הפילוהלני", כלומר ה"ידיד היוונים".
ביוגרפיה
העלייה לשלטון
לפי מקורות היסטוריים היה עבדעשתרת הראשון בן ויורש של המלך בעלשלים השני של צידון, בגיל 20 לערך היה עבדעשתרת הראשון שותף לשלטון אביו החל משנות ה-380 לפנה"ס. השותפות בשלטון משתקפת במטבעות שהונפקו על ידי המלך כשעל אחד מצידי המטבע הוטבעה גם האות הראשונה של שם הבן השותף לשלטון.[1]אחרי מות אביו בסביבות שנת 365 לפנה"ס עלה עבדעשתרת לשלטון בגיל 40 ,והיה מלך בן חסות של האימפריה האחמנית הפרסית, בימי המלך ארתחששתא השני.
מדיניות פנימית
ככל הנראה בתחילת שלטונו התמודדה עירו עם משבר כלכלי ועם קשיים פוליטיים. על בסיס נתונים נומיסמטיים נתגלה שבשנת 365 לפנה"ס הופחת משקלן של מטבעות המדינה - השקל הכפול - ב־12%. (הפחתה של 2.35 גרם מתוך משקל של 28.02 גרם) באותו זמן הועלה אחוז הכסף בהן.[2] במקביל למטבעות הכסף, הונהגו גם מטבעות ברונזה. הרווחים שהופקו מהרפורמה הכלכלית שימשו לשיקום הצי הצבאי הצידוני.[3]
ישנה השערה שעבדעשתרת העניק את שמו לעיר חוף שנודעה בעולם ההלניסטי כ"מגדל של סטרטון" (סטרטונוס פירגוס). יש סבורים שבאתר זה יותר מאוחר בנה מלך יהודה, הורדוס הגדול, את נמל קיסריה. עם זאת לפי ג'וזף פטריק מגדל סטרטון נבנתה כנראה בימי הממלכה הפתולמאית במאה השנייה לפנה"ס ושמה ניתן לפי גנרל מצרי ממלכה זאת במאה השלישית לפנה"ס. [4]
המרד באימפריה האכמנית
עבדעשתרת כרת בריתות דיפלומטיות עם אתונה ועם מצרים (השושלת ה-30). מלך מצרים עצמו, טאוס כרת ברית עם הגנרל האתונאי כבריאס ועם מלך ספרטה, אגסילאוס השני. בראשית שלטונו, אולי בשנת 364 לפנה"ס השיג עבדעשתרת מהמלך ארתחששתא השני היתר כניסה לאימפרה הפרסית למשלחת אתונאית שהייתה בדרך לחצר המלך.[5] כמו כן הקל המלך על פעילות הסוחרים האתונאים בצידון. בהמשך הושג הסכם מסחר בין צידון לאתונה. אספת העם של אתונה החליטה להעניק לעבדעשתרת הראשון ולצאצאיו את המעמד של "פרוקסנוס של העם האתונאי", (מעין "קונסול כבוד" במונחים של היום) במסגרת מה שנקרא "הפספיזמה הצידונית". הוחלט גם לפטור את סוחרי צידון מתשלום המיסים שנועדו לזרים ("מטויקון") ומהמס המיוחד "איספורה". פרטים אלו מוצגים במצבת שיש שהוצבה באקרופוליס של אתונה קרוב לפרתנון. מצבה דומה הוצבה באקרופוליס של צידון.[5][6]
...בהיותו אדם שוחר טוב ביחסו לעם של אתונה, לא ייתקל לעולם מלך צידון בסירוב לבקשה כלשהי מהעם האתונאי...
תוך הסתמכות על הצי המתוגבר שלו, בעקבות שורה של התקוממות של סטראפים נגד השלטון המרכזי, בסביבות שנת 360 או 359 לפנה"ס, הרגיש עבדעשתרת מספיק חזק כדי למרוד גם הוא במלך הפרסי. כוחות המלך הפרסי נאבקו באותה תקופה גם בכוחות המצרים שמלכם, הפרעה טאכוס (טאוס)[7] פלש לפיניקיה, ובהתחלה השיגו המורדים שני ניצחונות נגד הגנרלים של ארתחששתא השלישי בשנים 358 ו-356 לפנה"ס. עבדעשתרת הנפיק מטבעות עם דיוקנו שלו שהחליף את זה של המלך הפרסי. אבל הפרסים התעשתו ובשנת 355 לפנה"ס דיכאו את המרד. הפרעה טאוס הודח על ידי אחיו נכתנבו השני וקיבל מקלט בצידון.[8] הפרסים השתלטו על פיניקיה למשך 4 שנים. המטבע הצידוני נאסר להנפקה ולשימוש והונהג מטבע פרסי. צידון אף אולצה לוותר על שטחים לטובת שכנתה, צור. המרד בפרסים החל להיחשב לשגיאה פוליטית גדולה של עבדעשתרת.
סוף שלטונו
המלך הפרסי השאיר את עבדעשתרת על כס המלכות של צידון, והוא המשיך לטפח את קשריו עם אתונה ועם המושבה היוונית סלמיס שבקפריסין. ההיסטוריונים אינם יודעים לקבוע אם הוא היה האחרון בשושלתו, ולא ברור עם יורשו לכתר, תבנת (תנס), היה בנו או קרוב משפחה אחר.
בין התרבות ההלנית לזו המקומית
בדומה לידידו, שליט סלמיס שבקפריסין, ניקוקלס, יש עדויות על כי עבדעשתרת ניהל סגנון חיים נהנתני ומנקר עיניים. אורגנו בחצרו מסיבות משתה ושחיתות.[9] רכילויות על כך מצויות אצל תאופומפוס, המצוטט, בין השאר, בכתבי אתנאיוס. הוא העריך את אמנות יוון, וכונה בשם היווני סטרטון ו"ידיד היוונים". מצד שני, על המטבעות מוצגת דמותו כשליט פיניקי שורשי, לרבות בפרטי לבושו ובהתמסרותו לפולחן אלילי עמו.[10]
האמנות בצידון בימי שלטונו
האמנות הפולחנית
בשנת 1887 גילה אוסמאן המדי ביי בנקרופוליס המלכותי של צידון את "סרקופג הנשים הבוכות", שייתכן כי נבנה בערך בשנים 360–355 לפנה"ס כדי לאחסן את גופתו של עבדעשתרת הראשון. התבליטים בסגנון הלניסטי שעל צדי הסרקופג מתארים נשים המבכות את מות המלך. כיום הוא נמצא במוזיאון הארכאולוגי של איסטנבול לצד סרקופגים נוספים של מלכי צידון. ידוע כי עבדעשתרת עודד את מלאכת פיסול הקברות, ובימי שלטונו נבנו סרקופגים על ידי אמנים מקומיים בהשפעה יוונית שהחליפה את הסגנון המצרי. הוא בנה גם מקדש משיש על במת המקדש של אשמון בבוסאתן א-שיח שחיצוניותו יוונית, והפנים מעוצב לפי המסורת הצידונית. על יד המקדש של אשמון בבוסתאן א-שיח נבנה בזמנו או אולי בזמן אחד המלכים ששלטו אחריו מזבח הידוע בשם "במת אשמון" הנמצא כיום במוזיאון הלאומי בבירות. [11]
הנצחה
- לכבודו הוצב כאמור לוח על גבי האקרופוליס של אתונה.
לקריאה נוספת
- Sabatino Moscati - Fenicienii
- 2018 Josette Elayi - Histoire de la Phénicie, Coll. Tempus, Perrin, Paris,
- Corpus Inscriptionum Judeae/Palestinae vol.2 - Caesarea and the Middle Coast
Ed. by Walter Ameling, Hannah M.Cotton,Werner Eck,Benjamin Isaac,,Alla Kushnir-Stein, Haggai Misgav, Jonathan Price, Ada Yardeni 2011 Introduction ISBN: 9783110222180
הערות שוליים
