עדות ק. צטניק במשפט אייכמן
עדותו של הסופר יחיאל די-נור במשפט אייכמן, ניתנה במושב ה-68 של המשפט, ביום 7 ביוני 1961 (כ"ג בסיוון תשכ"א), בדבריו תיאר את מחנה ההשמדה אושוויץ כ"פלנטה אחרת". עדותו זו נקטעה עקב התעלפותו טרם סיים את דבריו. בעדותו חשף את זהותו בשם העט "ק. צטניק". אופי עדותו והתעלפותו במהלכה, עוררו הדים רבים, והפך לאירוע מכונן בזיכרון השואה.
רקע
מטרת עדותו של ק. צטניק, כמו של עדים נוספים, הייתה בעיקר להמחיש את זוועות השואה, ולאו דווקא להתייחס לפשעים של הנאשם, אדולף אייכמן, שאליו התוודע במהלך השואה. לעיתונאי וההיסטוריון תום שגב, סיפר כי מכר שלו הצליח לסדר לו דרכון של הונדורס, שהועבר לו באמצעות שגרירות שווייץ בברלין ומפקדת הגסטפו בקטוביץ. בעקבות זאת, הוא הובא אל לשכת מפקד הגסטפו בעיר, אלפרד דראייר. בעודו בלשכה, נכנס לחדר קצין בדרגה גבוהה יותר. הוא עיין בניירות, קרע אותם והשליך אותם לפח. רק מאוחר יותר נודע לדי-נור שהקצין הזה היה אדולף אייכמן.
ב-7 ביוני 1961[1] נאות די-נור לשמש עד במשפטו של הפושע הנאצי אדולף אייכמן שנערך בירושלים, כיוון שהיה בין המעטים שפגשו את אייכמן בתקופת השואה ונותרו בחיים. אייכמן נכח באחת משתי הפעמים שבהן נחקר בחדר העינויים של הגסטאפו.
העדות
מיד בתחילת מתן עדותו במשפט, לאחר כשמונה דקות במהלכן התבקש למסור את פרטיו האישיים ולהזדהות, קם די-נור מכסאו שעל דוכן העדים והתמוטט על רצפת האולם. השופטים נאלצו להפסיק את הישיבה ודי-נור הוצא מהאולם על אלונקה ופונה לבית החולים, שם שהה כשישה חודשים לאחר מכן. די-נור נדרש במשפט להזדהות בפעם הראשונה בשמו האמיתי.
בתחילת עדותו במשפט אייכמן, התייחס די-נור אל אושוויץ כ"פלנטה" אחרת. עדותו, שבמהלכה התעלף, הייתה קצרה, ונותרה חרותה בזיכרון הקולקטיבי כאחד מסמלי הטראומה של השואה. די-נור סיפר לתום שגב כי הזדהותו בשמו האמיתי הייתה הסיבה לכך שהתעלף.[2]
וזו לשון עדותו, שבאה בעקבות שאלתו של התובע "מה הסיבה שבגללה חסית בשם הספרותי ק. צטניק?"
אין זה שם ספרותי. אינני רואה את עצמי כסופר הכותב דברי ספרות. זו כרוניקה מתוך הפלנטה אושוויץ. הייתי שם בערך שנתיים. אין הזמן שם כפי שהוא כאן, על כדור הארץ. כל שבר רגע הולך שם על גלגל זמן אחר. ולתושבי פלנטה זאת לא היו שֵמות. לא היו להם הורים ולא היו להם ילדים. הם לא לבשו כדרך שלובשים כאן. הם לא נולדו שם ולא הולידו... הם לא חיו לפי החוקים של העולם כאן ולא מתו. השם שלהם היה המספר ק. צטניק.
המשורר דן פגיס אשר נמנע מלהעיד במשפט אייכמן, התעמת בשירו "עדות" עם הגדרת אושוויץ כ"פלנטה אחרת" וכתב: "לֹא לֹא / הֵם בְּהֶחְלֵט / הָיוּ בְּנֵי-אָדָם: מַדִּים, מַגָּפַיִם. / אֵיךְ לְהַסְבִּיר. הֵם נִבְרְאוּ בְּצֶלֶם...".[4]
רושם
לטענת שגב, התעלפותו הייתה "הרגע הדרמטי ביותר במהלך המשפט" ואף "אחד הרגעים הדרמטיים בתולדות המדינה".[5] העדות והאירוע שהתרחש בבית המשפט, ובעיקר העובדה שזו הייתה הפעם הראשונה בה נחשפה זהותו ונודע לקהל בארץ ובעולם מיהו האיש העומד מאחורי השם ק. צטניק,[6] הפכו לאחד מסמליו המובהקים של משפט אייכמן, ששב ומאפיין את הזיכרון בימי השואה. אולם לאחר המשפט, אסר די-נור על המוציאים לאור לפרסם את תמונתו, סירב להתראיין ולא דיבר בציבור.[7]
קישורים חיצוניים
- עדותו של דינור במשפט אייכמן, באתר Youtube
- דן לאור, הפלנטה האחרת: עדותו של ק.צטניק, באתר Youtube
הערות שוליים
- ^ תום שגב, המיליון השביעי: הישראלים והשואה, הערות, הקדמה: הערה 1, עמ' 477: "עדות יחיאל דינור במשפט אייכמן, ישיבה מס' 68 (7.6.61)".
- ^ תום שגב, המיליון השביעי: הישראלים והשואה, הקדמה: הטריפ של ק. צטניק, עמ' 2–3.
- ^ יחיאל דינור במשפט אייכמן, באתר www.youtube.com
- ^ עודד כרמלי, "הכוכב הצהוב יהגר לשמיים", השילוח 15, יוני 2019
- ^ תום שגב, המיליון השביעי: הישראלים והשואה, הקדמה: הטריפ של ק. צטניק, עמ' 1.
- ^ "שיעור היסטוריה |כמה מסודותיו של סופר השואה יחיאל דינור (ק. צטניק) נחשפים בספר חדש|last=שגב|first=תום|date=2009-04-24|newspaper=הארץ|language=he|access-date=2019-04-07".
- ^ תום שגב, המיליון השביעי: הישראלים והשואה, הקדמה: הטריפ של ק. צטניק, עמ' 3.
