עיטם לבן-זנב

עיטם לבן-זנב
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
מחלקה:	עופות
סדרה:	דורסי יום
משפחה:	נציים
סוג:	עיטם
מין:	עיטם לבן-זנב
שם מדעי
	Haliaeetus albicilla
תחום תפוצה
	ירוק בהיר - אזורי קינון,; כחול - אזורי חריפה,; ירוק כהה - מצוי כל השנה.

עֵיטָם לְבֶן-זָנָב (שם מדעי: Haliaeetus albicilla), מין עוף דורס גדול גוף בסוג עיטם שבמשפחת הנציים. השם "עיטם" הוא הלחם של המילים "עיט" ו"ים" המצביעות על מקום חיותו של העוף - בקרבת מקווי מים גדולים. שם המין נובע מזנבו הלבן כליל. העיטם לבן-הזנב הוא הציפור הלאומית של פולין.

מראה

תכונתו הבולטת ביותר של לבן-הזנב היא גודלו, 76-92 סנטימטרים אורך, וכן מוטת הכנפיים שלו; 190-240 סנטימטרים. מאפיינים בולטים נוספים של לבן-הזנב הם: כנפיים רחבות, ראש גדול יחסית לעופות אחרים, צוואר עבה ומקור גדול בצורת סכין, בעזרתו הוא תופס את טרפו. צבע העיט הבוגר הוא ברובו חום, למעט הראש והצוואר שהם בהירים, הרגליים והמקור שהם צהובים והזנב הלבן. בפרטים צעירים הזנב והמקור כהים יותר, וכחלק מתהליך ההתבגרות הזנב מתבהר חוץ מטבעת חומה שנשארת בסופו. הנקבות גדולות מהזכרים באופן ניכר.

התנהגות

ניזון מעיקר מדגים אך גם מעופות מים כגון אגמיות, צוללים, ברווזים, מרגונים ושחפים. כאשר אינו בקרבת מים ניזון מפגרים ולעיתים אף ממכרסמים. לעיטם לבן-הזנב חשיבות גדולה למערכת האקולוגית בהיותו אויב טבעי של בעלי חיים שחלקם נחשבים כמזיקים לאדם (בחולה הוא אימת הקורמורנים הידועים כמזיקים קשים לענף המדגה). הקן הוא בליל גדול של ענפים וזרדים, ממוקם במצוקים על החוף או בצמרות עצים, ובדרך כלל משמש כקן במשך מספר דורות. בעונת הנדידה עוברים העיטמים, כמו דורסים אחרים, מרחקים גדולים. בעיקר פרטים צעירים הנחשבים למשוטטים במשך שנים ספורות בגיל 4–5 שנים. תופעה נפוצה בשבועיים הראשונים לחיי הגוזלים היא שהגוזל הגדול יותר מציק לקטן. התופעה נקראת "קייניזם", על שם קנאתו של קין בהבל אחיו.

תפוצה ושימור

לבן-הזנב, מקנן בטבע בצפון אירופה ואסיה. לאחר שנכחד באזורים רבים הוחזר לטבע בהצלחה באיים המערביים של סקוטלנד, וגם בבריטניה ובהולנד. האוכלוסייה הגדולה באירופה היא לאורך חופי נורווגיה.

האוכלוסייה העולמית של העיטם לבן-הזנב מוערכת בכ-7,000 זוגות והוא נמצא בסכנת הכחדה חמורה במרבית תחום תפוצתו^{[דרושה הבהרה]}. עיטמים בכל העולם נפגעו מאד עקב פעילות האדם. כמו עופות אחרים, העיטמים סובלים מהרס בתי הגידול, מהרעלות, מאיסוף ביצים על ידי אספנים וכן מציד. רבים לקו בעקרות כתוצאה מחשיפה ל-DDT ולכספית שהצטברו בגופם לאחר שחומרים אלה התגלגלו במעלה שרשרת המזון. אחת המחלות הקשות ביותר לגוזלי עופות היא נגיף ה-Pox, הגורם לפצעים בגוף הגוזל וברוב המקרים הפרט הנגוע לא שורד.

בעקבות ההכחדות המסיביות, נעשה מאמץ במקומות רבים בעולם לנסות להחזיר את העיטם לטבע. השיטה כוללת הסרה של גוזלים עודפים מקינים בטבע וגידולם בקופסאות מיוחדות בצמרות עצים, כך שהציפור אינה רואה את בני האדם המאכילים אותה. החזרה מוצלחת במיוחד מתבצעת במערב סקוטלנד שם כבר מספר שנים מקננים בטבע לבני זנב באיים מול, סקי, לואיס ובחופי ווסטר רוס. ב-2006 הוכרז כי זוג לבני זנב מתרבים בחופשיות בשמורת טבע בהולנד וגם באנגליה ישנם זוגות ספורים של פרטים בטבע.

בישראל,שהיא קצה גבול תפוצתו הדרומי של העיטם לבן-הזנב, היו שני קינונים ידועים של מין זה בשנות ה-50: בעמק החולה, שם נעלם ב-1957 עם ייבוש הימה, ובעמק בית שאן שם נעלם בעקבות הרעלה. בשנות ה-70 החלו הניסיונות להשיב אותו לטבע בישראל. 12 זוגות הובאו לשמורת החולה ו-2 לעמק בית שאן. הגוזלים שוחררו לאחר תקופת איקלום של מספר שבועות בקן מלאכותי, וסומנו במשדרים שאפשרו מעקב בזמן אמת. גוזלים משוחררים אלה מאכלסים מאז את עמק החולה, חלקם אף בגרו ותפסו טריטוריות. בשנת 2000 התגלה הקינון הראשון של העיטם לבן-הזנב בחורשת האקליפטוס של שמורת החולה, אם כי קינון זה לא צלח. במסגרת פרויקט "פורשים כנף על הנשרים והדורסים", אותו יזם פרופסור היינריך מנדלסון בתחילת שנות השמונים, המשותף לרשות הטבע והגנים, להחברה להגנת הטבע ולחברת החשמל (אשר סייעה בפיתוח דרכי הגנה על עופות אלה מפני התחשמלות), הובאו לארץ 3 גוזלים מהולנד ושוחררו בעמק חרוד, שם מקווים לחזור על ההצלחה החלקית של עמק החולה. המקום היחיד שהצליח להרבות פריטים בארץ הוא חי-בר כרמל, לו זוג עיטמים המתרבה בהצלחה. על פי נתוני רשות הטבע והגנים, בארץ, משוחררים לטבע כ-0–4 פרטים בשנה.

בשנת 2015 נרשם הקינון המוצלח הראשון, כאשר זוג עיטמים בשמורת החולה הפריח גוזל לטבע. הקינון חזר על עצמו בהצלחה גם בשנת 2016.