עיסא בן סלמאן אאל ח'ליפה
 |
עיסא בן סלמאן אאל ח'ליפה (בערבית: عيسى بن سلمان آل خليفة; 3 ביוני 1931 – 6 במרץ 1999) היה האמיר הראשון של בחריין מ-1961 ועד מותו ב-1999.
ביוגרפיה
עיסא בן סלמאן נולד בג'אסרה (אנ') לסלמאן בן חמד אל ח'ליפה ומוזה בן חמד אל ח'ליפה, בתו של חמאד בן עבדאללה אל ח'ליפה, וירש את אביו כאמיר עם מותו בנובמבר 1961. הוא מונה ב-16 בדצמבר.
במהלך שלטונו זכתה בחריין בעצמאות מבריטניה בשנת 1971. בזמן שהממשלה שקלה בתחילה להצטרף לאיחוד האמירויות הערביות, עיסה התנגד לכך. הוא ניסה להנהיג דמוקרטיה פרלמנטרית, וגברים קיבלו זכות בחירה בבחירות לפרלמנט ב-1973, אולם באוגוסט 1975 הוא פיזר את הפרלמנט משום שסירב להעביר את חוק ביטחון המדינה מ-1974 (אנ').[1] השיטה הפרלמנטרית מעולם לא שוקמה ואילצה את האמיר להתמודד עם מחאות מהמחנות השמאלניים והאסלאמיסטיים, שהגיעו לשיאם ב-1994.
בתקופת שלטונו היה הסדר בינו לבין אחיו, השייח' ח'ליפה בן סלמאן,[2] לפיו לאחיו היה רק תפקיד דיפלומטי וטקסי, בעוד עיסא שלט בממשלה ובכלכלה כראש ממשלה.[2]
חיים אישיים
לעיסא בן סלמאן אל ח'ליפה הייתה אישה אחת, בת דודתו הסה בינת סלמאן אל ח'ליפה (אנ') (1933–2009), בתו של סלמאן בן איברהים אל ח'ליפה. הם נישאו ב-8 במאי 1949. נולדו להם חמישה בנים וארבע בנות:
- חמד, מלך בחריין
- ראשד בן עיסא
- מוחמד בן עיסא, מפקד המשמר הלאומי (אנ')
- עבדאללה בן עיסא
- עלי בן עיסא
- מונירה בת עיסא
- מרים בת עיסא
- שייח'ה בת עיסא
- נורה בת עיסא
פעילות
במהלך 38 שנותיו כאמיר, התרחשה ההפיכה הכלכלית של בחריין לאומה מודרנית ולמרכז פיננסי מרכזי באזור המפרץ הפרסי. עם זאת, המבקרים מציינים שהוא גם פיזר את הפרלמנט, וקיבל על עצמו כוח דיקטטורי.
עיסא בן סלמאן אל ח'ליפה מת מהתקף לב ב-6 במרץ 1999 בבית הממשלה במנאמה, זמן קצר לאחר פגישה עם שר ההגנה של ארצות הברית ויליאם כהן. במותו היה בן 67.[3]
נשיא ארצות הברית, ביל קלינטון, הביע "עצב עמוק" למשמע הידיעה על מותו של האמיר. גם מזכ"ל האו"ם, קופי אנאן, הביע "עצב רב", ותיאר את האמיר כ"כוח ליציבות" באזור. הוא נקבר בבית העלמין באל-רפאה (אנ').
ירש אותו בנו הבכור, חמד בן עיסא אל ח'ליפה.
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ "Democratic test ended". Spokane Daily Chronicle. Manama. AP. 28 באוגוסט 1975. נבדק ב-10 באפריל 2013.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ 2.0 2.1 Wright, Steven (2008). "Fixing the Kingdom: Political Evolution and Socio-Economic Challenges in Bahrain" (PDF). CIRS. נבדק ב-10 באפריל 2013.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ Jehl, Douglas (7 במרץ 1999). "Sheik Isa, 65, Emir of Bahrain Who Built Non-Oil Economy". The New York Times. ארכיון מ-16 בינואר 2014. נבדק ב-10 באפריל 2013.
{{cite news}}: (עזרה)
