עמעם (חשמל)
 |
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי.
| |
| יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. |
 |
יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים.
| |
| יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים. |
עַמְעַם (בלועזית: דִּימֶר) הוא מתקן המאפשר שינוי של עוצמת ההארה של גופי תאורה. העמעם משנה את צורת הגל של המתח החשמלי המגיע לנורה, ובכך מוריד ומעלה את עוצמת התאורה. על אף שיש עמעמים שמורידים ומעלים את המתח החשמלי המגיע למערכת התאורה, המונח בדרך כלל מתייחס לעמעם שנועד לשימוש עם נורות ליבון והלוגן, אשר עובד לפי השיטה של שינוי צורת הגל של המתח החשמלי.
קיימים עמעמים במגוון גדלים - החל ברכיב חשמלי, בגודל של מתג תאורה לשימוש ביתי, וכלה במכשירים להספק גבוה, המשמשים באולמות או בתאורת חוץ (למשל לתאורה בתיאטרון או להארה דקורטיבית של בניינים בלילה). עמעמים לשימוש ביתי שמיועדים לנורות ליבון והלוגן, נשלטים לרוב באופן ישיר (ידני), אם כי קיימות גם מערכות בשליטה מרחוק (למשל X10). עמעמים מקצועיים לתאורה פלאורסצנטית, פריקה (HID) ו-LED, נשלטים בדרך כלל באמצעות מערכות בקרה דיגיטליות (כגון DALI [ראשי תיבות של Digital Addressable Lighting Interface]) או אנלוגיות (0-10V).
עמעמים משמשים במקום נגדים משתנים לטובת שליטה על עוצמת אור, בגלל הנצילות החשמלית הגבוהה שלהם. בעוד שנגד משתנה מאבד אנרגיה בצורת חום (נצילות נמוכה עד 0.5), העמעם ממתג (מכבה ומדליק לסירוגין) את האנרגיה העוברת דרכו, ויכול תאורטית להגיע לנצילות הקרובה ל-1.
היסטוריה
אחד העמעמים הראשונים היה ה-"Safety Dimmer", שיוצר ב-1890 על ידי הממציא האמריקאי גרנויל וודס (Granville Woods). עמעמים שהיו קיימים קודם לכן היו בלתי אמינים ונטו להישרף.
בראשית הדרך היו העמעמים נשלטים ידנית על ידי מתגים גדולים, באופן שחייב מעבר של מלוא ההספק החשמלי דרך גוף העמעם - מה שלא תמיד היה נוח ולעיתים היה אף מסוכן, במיוחד בעמעמים של ערוצים רבים בהספק גבוה, למשל במועדוני בילוי או תיאטראות. עם התחלת השימוש בעמעמים מבוססי טרנזיסטור נכנסו לשוק מערכות אנלוגיות לשליטה-מרחוק (בדרך כלל בתקן 0-10V). חוט השליטה במערכות אלה היה דק יותר מאשר קווי ההספק במערכות הקודמות, ובהתאם עברו זרמים והספקים נמוכים יותר ומסוכנים פחות. גם אז, כל עמעם השתמש בחוט נפרד, מה שהצריך סלילת כבלים רבים לעמדות בקרה של התאורה. מערכות מודרניות משתמשות בפרוטוקולי בקרה דיגיטליים (למשל DMX) לשליטה במספר רב של עמעמים וציוד נוסף באמצעות כבל יחיד.
ב-1961 המציא ג'ואל ספירה (Joel Spira), מייסד חברת "Lutron Electronics", את העמעם הראשון המבוסס על התקן מצב-מוצק. עמעם זה היה מבוסס על מיתוג הזרם (כיבוי והדלקה) בתדר 120 הרץ (פעמיים תדר רשת החשמל בארצות הברית), שהיה חסכוני באנרגיה וניתן היה להתקינו בשקע סטנדרטי של מתג בקיר.
קישורים חיצוניים
