עסיא
תבנית עיר ריקה עסיא (לעיתים נקראת גם אסיא) היא עיר שהתקיימה בתקופה הרומית ובתקופה הביזנטית בסביבות ארץ ישראל, אשר נזכרת רבות במקורות חז"ל כעיר נמל עם קהילה יהודית גדולה, וכן נזכרת מספר פעמים במקורות נוצריים מן התקופה הביזנטית.
זיהויה המקובל וההיסטורי של העיר הוא עם העיר המקראית עציון גבר שלחופי מפרץ אילת.
מקורות ביזנטיים
העיר נזכרת בגרסה היוונית "Essia" באונומסטיקון של אוסביוס ובהערות הירונימוס מן המאה הרביעית לספירה, בזיהוי המופיע פעמיים לעיר המקראית עציון גבר, בציינם כי העיר נמצאת בימיהם לחופי ים סוף בסמוך לאילת (ערכים 163 ו־299).
מקורות יהודיים
במקורות חז"ל, ובהם המשנה, התוספתא, התלמוד הירושלמי והתלמוד הבבלי, נזכרת העיר כעיר בסביבות ארץ ישראל, אליה הגיעו מעת לעת חכמים לביקורים ולשליחויות הלכתיות, וכעיר נמל השוכנת על שפת הים, ים אשר מתואר כי אינו הים התיכון, ים המלח או הכנרת.
כך, למשל, מובא במסכת סוטה:
אֶלֶף יְלָדִים הָיוּ בְּבֵית אַבָּא, חֲמֵשׁ מֵאוֹת לָמְדוּ תּוֹרָה וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת לָמְדוּ חׇכְמַת יְווֹנִית, וְלֹא נִשְׁתַּיֵּיר מֵהֶן אֶלָּא אֲנִי כָּאן, וּבֶן אֲחִי אַבָּא בְּעַסְיָא
כן מובא כי תנאים, ולאחר מכן אמוראים, הגיעו לעיר מעת לעת על מנת לקבוע בה את עיבור השנה:
מֵיתִיבִי, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר: מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי מֵאִיר שֶׁהָלַךְ לְעַבֵּר שָׁנָה בְּעַסְיָא, וְלֹא הָיָה שָׁם מְגִילָּה וּכְתָבָהּ מִלִּבּוֹ — וּקְרָאָהּ
וכן מובא על מפגש חכמים בעיר:
רַבִּי חִיָּיא בַּר זַרְנוֹקֵי וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוֹצָדָק הֲווֹ קָאָזְלִי לְעַבֵּר שָׁנָה בְּעַסְיָא, פְּגַע בְּהוּ רֵישׁ לָקִישׁ, אִיטַּפַּל בַּהֲדַיְיה
בנוסף, נמצא כי בעיר התקיימה קהילה יהודית גדולה אשר הרבתה בשאלות הלכה:
שַׁלְפּוּחִית שֶׁלָּהּ כְּשֵׁרָה הִתְלִיעַ כָּבֵד שֶׁלָּהּ, זֶה הָיָה מַעֲשֶׂה וְעָלוּ עָלֶיהָ בְּנֵי עַסְיָא שְׁלֹשָׁה רְגָלִים לְיַבְנֶה לְרֶגֶל, שְׁלִישִׁי הִתִּירוּהָ לָהֶם
העיר עצמה נודעה בהיותה עיר נמל שחופיה גם שימשו כמקום רחצה:
מַעֲשֶׂה בְּעַסְיָא בְּאֶחָד שֶׁשִּׁלְשְׁלוּהוּ לַיָּם, וְלֹא עָלְתָה בְּיָדָם אֶלָּא רַגְלוֹ, אָמְרוּ חֲכָמִים: מִן הָאַרְכּוּבָּה וּלְמַעְלָה — תִּנָּשֵׂא
וכן מובא באשר להלכות שבת:
כמו כן, חששו חכמים מיין נסך באשר ליין המגיע מהעיר עצמה או מחוץ לארץ, דרך הנמל שבה:
אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ: חַמְרָא חַלְיָא דְּאָתֵי מֵעַסְיָא. אָמַר רָבָא: וּבִמְקוֹמוֹ יֵשׁ בּוֹ מִשּׁוּם גִּילּוּי, מַאי טַעְמָא? חֲמַר מְדִינָה הוּא
לקריאה נוספת
בן ציון סגל, הגאוגרפיה במשנה: המקומות טיבם וערכם, המכון לחקר המשנה, תשל"ט.
עסיא42303972Q137211274