עציץ שאינו נקוב
עציץ שאינו נקוב הוא מושג הנזכר בהלכה לגבי מצוות התלויות בארץ. בתורה, המצוות התלויות בארץ מתייחסות לצמחים הגדלים בקרקע של ארץ ישראל. בימי המשנה התחילו לגדל צמחים גם בעציצים, והתעוררו שאלות שונות הקשורות לצמחים אלה. בפרט, התעוררה השאלה האם המצוות התלויות בארץ חלות על צמחים בעציצים? לפי ההלכה, "עציץ נקוב" נחשב כמחובר לקרקע, והמצוות התלויות בארץ נוהגות בו כמו בקרקע. "עציץ שאינו נקוב" נחשב מנותק מהקרקע, המצוות התלויות בארץ אינן נוהגות בו מן התורה, אולם חלקן נוהגות בו מדרבנן.
מצוות שלגביהן נזכר עציץ שאינו נקוב
תרומה
אדם שיש לו כמה כלים עם יבולים מאותו סוג, וכולם חייבים בתרומה, יכול להפריש את כל התרומות מכלי אחד, ובכך הוא פוטר את כל שאר הכלים. אולם, אם חלק מהכלים מכילים יבולים הפטורים מתרומה, הוא לא יכול להפריש תרומה מכלי פטור על כלי חייב. על-רקע זה, נשאלת השאלה האם אפשר להפריש תרומה מיבול שגדל בעציץ, על יבול שגדל בשדה. ההלכה היא, ש"עָצִיץ נָקוּב - הֲרֵי זֶה כָּאָרֶץ", ולכן ניתן להפריש תרומה מיבול עציץ נקוב על יבול שדה. אבל עציץ שאינו נקוב - אינו נחשב כארץ, ולכן לא ניתן להפריש תרומה מיבול עציץ שאינו נקוב, על יבול שדה או על יבול עציץ נקוב.[1][2]
אם בכל-זאת הפריש אדם תרומה מעציץ שאינו נקוב, חז"ל גזרו שהיבול שהופרש יהיה אסור באכילה לישראל כתרומה רגילה, גזירה שמא תתחלף בתרומה מיבול עציץ נקוב.
כלאיים
שתילי ירקות שנשתלו בתוך כרם נחשבים לכלאי הכרם, והם "מקדשים" ואוסרים באכילה את כל תבואת הכרם. עציץ נקוב שהונח בתוך כרם נחשב כאילו נזרע שם, ולכן הוא מקדש (ואוסר באכילה) את הכרם. אבל עציץ "שֶׁאֵינוֹ נָקוּב - אֵינוֹ מְקַדֵּשׁ".[3]
למרות זאת, חז"ל אסרו להעביר עציץ שאינו נקוב בכרם, גזירה שמא יתחלף בעציץ נקוב.
ערלה
לגבי ערלה נחלקו הפוסקים אם עציץ שאינו נקוב הוא איסור מדאורייתא או מדרבנן, ויש מהם שחילקו באיזה מין עציץ מדובר[4].
טומאת אוכלים
לפי התורה, זרע הזרוע בארץ אינו מקבל טומאת אוכלים: ”וְכִי יִפֹּל מִנִּבְלָתָם עַל כָּל זֶרַע זֵרוּעַ אֲשֶׁר יִזָּרֵעַ - טָהוֹר הוּא” (ויקרא יא לז). לפי חז"ל, עציץ נקוב "אֵינוֹ מַכְשִׁיר אֶת הַזְּרָעִים" לקבל טומאה, כי הזרעים הגדלים בו נחשבים מחוברים לארץ; אבל עציץ "שֶׁאֵינוֹ נָקוּב - מַכְשִׁיר אֶת הַזְּרָעִים": הזרעים הגדלים בו נחשבים מנותקים מהארץ ויכולים לקבל טומאה.[5]
ביכורים
המגדל עץ בעציץ נקוב, מביא ממנו ביכורים ואף קורא את מקרא ביכורים, בדיוק כמו המגדל עץ בארץ. אבל המגדל עץ בעציץ שאינו נקוב, אינו קורא את מקרא ביכורים כי אינו נחשב שגדל בארץ (הוא עדיין צריך להביא ממנו ביכורים).[6]
שמיטה
בעניין שמיטת קרקעות, לא נזכרה בתלמוד הבחנה בין עציץ שאינו נקוב לעציץ נקוב, אלא הבחנה בין "עציץ מלא עפר" לבין "עציץ מלא גללים": מותר לבדוק את הזרעים (כלומר, לזרוע לא כדי להצמיח אלא כדי לראות אם הם תקינים) בעציץ מלא גללים, אבל לא בעציץ מלא עפר.[7] האחרונים הבינו, שהיתר זה קיים אפילו בעציץ נקוב.[8] ופוסקי דורנו הסיקו מכאן מסקנות שונות לגבי זריעה בעציץ בשמיטה:
- לפי הרב שלמה זלמן אוירבך, זריעה בשמיטה בעציץ, אפילו נקוב, אסורה רק מדרבנן (אולם חרישה בעציץ נקוב אסורה מהתורה);[9]
- לפי הרב יחיאל מיכל טוקצינסקי, היה אפשר לומר שזריעה בשמיטה בעציץ שאינו נקוב מותרת לגמרי, אולם למעשה הוא העדיף להחמיר בזה;[10]
- לפי הרב יונה נבון, אסור מדרבנן לעבוד בשמיטה בעציץ שאינו נקוב, גזירה שמא יתחלף בעציץ נקוב - כמו הגזירות מדרבנן בעניין כלאיים ותרומה.[11]
- אמנם הרב שלמה זלמן אוירבך כתב, שהגזירה היא רק במצוות תדירות כגון תרומות וכלאיים, אבל בשמיטה הנוהגת רק פעם בשבע שנים לא גזרו. ולדבריו, אין יסוד ברור שדיני שביעית נוהגים, אפילו מדרבנן, בעציץ שאינו נקוב.[12] ואיסור ספיחין, לדעתו, אינו נוהג אפילו בעציץ נקוב.[13] גם חזון איש הסתפק אם חז"ל גזרו בעציץ שאינו נקוב, או שמא לא גזרו משום חיי נפש. אולם הרב שמואל הלוי וואזנר כתב שיש איסור מדרבנן בשמיטה כמו בכל שאר המצוות התלויות בארץ, כי אילו היה הבדל בין הדינים, היה הדבר מפורש בגמרא.[14]
- יש להדגיש, שההיתר הנזכר בתלמוד לזרוע בעציץ הוא רק לצורך בדיקת הזרעים, ולא לצורך הצמחת יבול.
הפסיקה המקובלת בימינו היא:[15]
- בעציץ שאינו נקוב הנמצא תחת כיפת השמיים, בחצר או בגינה - נוהגים כל דיני שמיטה מדרבנן.
- בעציץ שאינו נקוב הנמצא בבית או חממה - לא נוהגים דיני שמיטה. עציץ כזה נקרא מצע מנותק.
הגדרת עציץ שאינו נקוב
גודל הנקב
ברוב סוגי הגידולים, צריך שיהיו בעציץ נקבים לצורך ניקוז המים. אם הנקבים מספיק קטנים כך ששורשים קטנים לא יכולים לעבור דרכם, העציץ עדיין נחשב כ"עציץ שאינו נקוב". כך עולה מהמשנה בעניין הכשרת זרעים:
"כַּמָּה הוּא שִׁעוּרוֹ שֶׁל נֶקֶב? - כְּדֵי שֶׁיֵּצֵא בוֹ שֹׁרֶשׁ קָטָן."[5]
וכך עולה גם מהגמרא:
"ניקב ככונס משקה - עדיין כלי הוא להכשיר בו זרעים; ניקב כשורש קטן - טהור מלהכשיר בו זרעים, ועדיין כלי הוא לקבל בו זיתים".[16]
אם יש נקב קטן, המאפשר מעבר נוזלים אבל לא מאפשר מעבר שורשים, העציץ עדיין נחשב למנותק מהקרקע. מאותו מקור ניתן ללמוד, שגודלו של שורש קטן הוא פחות מגודלו של זית.[2]
למעשה, מחמירים בשני הכיוונים:
- כשהנקב מתיר (למשל מתיר תרומה מעציץ נקוב על הארץ), דורשים שגודל הנקב יהיה לפחות 2 ס"מ.[17]
- אך כשהנקב אוסר (למשל אוסר זריעה בשביעית) דורשים שגודלו יהיה לכל היותר 1 ס"מ[18] או 0.5 ס"מ או אף 1 מ"מ,[19] כך שיהיה בגודל המינימלי הדרוש ליציאת מים לצורך קיום הגידולים.[20][21]
גודל העציץ
בחממות תעשייתיות מקובל להשתמש במשטחי-גידול גדולים ונייחים, והפוסקים דנו בשאלה האם משטח כזה עדיין יכול להיחשב כמנותק מהקרקע. הבסיס לדיון הוא דברי הרא"ש, שכרם הנטוע על גג של בית נחשב מחובר לקרקע אף יותר מעציץ נקוב, וחייב בתרומה ובערלה; דין "עציץ שאינו נקוב" מתייחס רק לדבר המטלטל, כמו עציץ וספינה.[22] הרב אגלי טל הסיק מכאן, שכל כלי גדול שאינו מטלטל נחשב כמחובר לקרקע.[23]
למעשה, בימינו מחשיבים גם משטחי-גידול גדולים ונייחים בחממות כ"עציץ שאינו נקוב", מכמה סיבות:
- רוב הראשונים לא פסקו להלכה כדברי הרא"ש;
- גם הרא"ש דיבר רק על בניינים המחוברים לקרקע ונחשבים כחלק ממנה;[24]
- המשטחים בחממות עשויים מיריעות סינתטיות שאינן בטלות לקרקע ואינן נחשבות חלק ממנה, להפך, היריעות נועדו במיוחד להרחיק ולנתק את הגידולים מהקרקע.[25]
הערות שוליים
- ^ משנה דמאי ה י
- ^ 2.0 2.1 רמב"ם הלכות תרומות ה טו
- ^ משנה כלאים ז ח
- ^ ראה באתר שכיחא.
- ^ 5.0 5.1 משנה עוקצין ב י
- ^ בבלי מנחות פד ב
- ^ רמב"ם הלכות שמיטה ויובל א ו
- ^ הרדב"ז שם
- ^ הרב שלמה זלמן אוירבך, שו"ת מנחת שלמה א מ
- ^ הרב יחיאל מיכל טיקוצ'ינסקי, ספר השמיטה עמ' טז הערה 1
- ^ הרב יונה נבון, שו"ת נחפה בכסף א, יורה דעה ד. וכן בספר שדה הארץ ג, יורה דעה כח.
- ^ שו"ת מנחת שלמה א מא ד. וכתב שגם החזון איש נטה להקל בזה. וכן שו"ת מנחת שלמה תניינא קכג.
- ^ שו"ת מנחת שלמה תניינא קכג
- ^ הרב שמואל הלוי וואזנר, שו"ת שבט הלוי ח רמו
- ^ קטיף שביעית, בהוצאת מכון התורה והארץ, אשקלון ה'תשס"ח. פרק ד סימן ד.
- ^ שבת צה ב
- ^ הרב חיים קנייבסקי, "דרך אמונה" תרומות א כה ס"ק תעה, בשם החזון איש.
- ^ הרב שניאור זלמן רווח, יבולי השדה חוברת א עמ' קעג-קעד
- ^ הרב חיים קנייבסקי, דרך אמונה, ציון ההלכה, הלכות שמיטה א ו, ציון קז, בשם הרב יוסף שלום אלישיב.
- ^ חזון איש שביעית כב א
- ^ הרב משה שטרנבוך, תשובות והנהגות ד רנח
- ^ שו"ת הרא"ש כלל ב סימן ד
- ^ אגלי טל, קוצר סימן ג. והוא מצטט את רמב"ם הלכות טומאת מת יב ב, שכתב שכלי מידה (בנפח ארבעים סאה או יותר - בערך 375 ליטר) נחשבים ל"אוהל" ולא ל"כלי" לעניין טומאה.
- ^ והרב שלמה משה עמאר, יבולי השדה חוברת א עמ' קמו-קמז
- ^ הרב שניאור זלמן רווח, חלקת השדה, שביעית ו
