כרם

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
כרם
כרם

כֶּרֶם הוא מטע שמגדלים בו עצי פרי מסוימים. המושג "כרם" בפני עצמו מתייחס למקום גידולן של גפנים, שפירותיהן, הענבים, משמשים למאכל ולייצור יין. אמנם גם מטעי זיתים מכונים במקרא "כרם", אך רק בצירוף התואר הספציפי - "כרם זית"[1]. בימינו נהוג לקרוא בשם זה גם למטעי שקדים[דרוש מקור].

הגפן היא שיח מטפס, ולכן אחד הדברים העיקריים בכרם הם הקרדונים - העמודים שעליהם מדלים את הגפן, וחוטי שילוב (בכרמים מודרניים) התומכים בזמורות הצעירות, נושאות הפירות.

בכרמים המגודלים בעל, נטועים כמאה עצים בדונם, ברווחים של כשלושה מטרים אחד מהשני, מודלים בדרך כלל על עמודים בגובה של כשני מטרים, כשעליהם חוטים בצורת סוכה, כך שבין העצים יש שטח פנוי המאפשר עיבוד של הקרקע - בעיקר קילטור החשוב מאד לניצול יעיל יותר של המים.

בכרמים המגודלים בהשקיה מקובל לנטוע 200–300 עצים לדונם, ובמקומות מסוימים באירופה אף 600 עצים. הגפנים נטועות בשורות, גובהן כמטר אחד, וחוטי שילוב עד גובה כ-180 ס"מ, מחזיקים את הזמורות הצעירות.

אטימולוגיה

בחז"ל[2] מוסבר שמקור השם כרם הוא מלשון איסוף, מכיוון שנטיעות רבות מכונסות במקום אחד[3] כמו "כסא של כובס שהוא כורם עליו את הכלים"[4]. משום כך לעיתים נקרא מקום אסיפת תלמידי חכמים (בית מדרש) כרם, כמו כרם ביבנה.

הרש"ר הירש[5] מציע שכרם הוא מלשון גרם (ג' וכ' מתחלפות כיון ששתיהן ממוצאות החיך.) שהיו רגילים לנטוע כרמים במדרגות.

העבודות העיקריות בכרם

בתחילת החורף מקובל לרסס קוטלי עשבים.

מחודש ינואר עד אמצע מרץ, זומרים את הכרם - חותכים את הזמורות הצעירות, ומשאירים מספר מינימלי של זמורות קצרות, מהן תצמחנה זמורות השנה הבאה. לזמירה צורות שונות, המושפעות בין היתר מתכונות הזן.

לאחר איסוף הזמורת או ריסוקה, ממשיכים לרסס קוטלי עשביה ולקלטר בין השורות.

לאחר ליבלוב הגפן, מרססים קוטלי מזיקים עד הבציר, ומחלנים (עושים חלון) לאשכולות כדי שיקבלו אור שמש.

הבציר נמשך במשך רוב הקיץ, בהתאם לאזור ולזן הענבים.

למיקומו של הכרם השפעה גבוהה על איכות היין המופק מן הענבים הצומחים בו: הטמפרטורה, הרוח, הלחות והמינרלים בקרקע משפיעים כולם על אופי היין. בעיקר חשובים מאד לילות קרים בקיץ, ותקופה של קור עז בחורף. עקב ההתחממות הגלובלית צפוי כי כרמים רבים הממוקמים כיום בגובה אידאלי, למשל באיטליה, יהפכו להיות חמים מדי לייצור יין איכותי, וייאלצו להעפיל במעלה ההר. לעומתם, איכותו של יין מכרמים גרמניים קרים תשתפר.

הכרם במקורות

בימים שהיה בית המקדש קיים, היו יוצאות בנות ישראל לחולל בכרמים בט"ו באב וביום הכיפורים, כשהן לבושות לבן[6].

למרות שכרם מציין מטע גפנים ניתן למצוא במקורות גם כרמי זיתים, בצירוף הסבר שהכוונה לכרם של זיתים: "וַיֵּלֶךְ שִׁמְשׁוֹן, וַיִּלְכֹּד שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שׁוּעָלִים; וַיִּקַּח לַפִּדִים, וַיֶּפֶן זָנָב אֶל זָנָב, וַיָּשֶׂם לַפִּיד אֶחָד בֵּין שְׁנֵי הַזְּנָבוֹת, בַּתָּוֶךְ. וַיַּבְעֶר אֵשׁ בַּלַּפִּידִים, וַיְשַׁלַּח בְּקָמוֹת פְּלִשְׁתִּים; וַיַּבְעֵר מִגָּדִישׁ וְעַד קָמָה, וְעַד כֶּרֶם זָיִת" (שופטים, ט"ו, ד'-ה').

הכרם בהלכה

ישנן כמה הלכות הנוהגות בכרם בלבד. אחת מהן היא כלאי הכרם, שהיא איסור מן התורה לזרוע זרעים שונים בכרם.

הלכה נוספת נוגעת ליציאה למלחמת רשות, ובה יש פטור מיציאה למלחמה זו למי שנטע כרם ולא חיללו.

הגודל המינימלי של כרם המוזכר בהלכה הוא חמשה גפנים, שמסודרות שתים כנגד שתים ואחת יוצאת זנב[7].

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ שופטים, ט"ו, ה'. ראה תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף לה עמוד א.
  2. ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף פח עמוד ב.
  3. ^ ספר השרשים לרד"ק ערך 'כרם'.
  4. ^ משנה, מסכת כלים, פרק כ"ג, משנה ד'.
  5. ^ ספר ויקרא, פרק ב', פסוק י"ד.
  6. ^ משנה, מסכת תענית, פרק ד', משנה ח'.
  7. ^ משנה, מסכת כלאים, פרק ד', משנה ו'. לדעת רש"י בתלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף מג עמוד א גם לעניין יציאה למלחמת הרשות על האילנות להיות מסודרים בצורה זו. לעומת זאת הרמב"ם בהלכות מלכים פרק ז הלכה ו, לא הזכיר סידור זה של האילנות כתנאי.