ערעור מנהלי
בישראל, ערעור מנהלי הוא הליך משפטי המתקיים בבית משפט מחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, ובו מתבקש בית המשפט לבטל החלטה מנהלית שהתקבלה על ידי גורם ציבורי.
היסטוריה
בשנת 2000 נחקק חוק בתי משפט לעניינים מינהליים, תש"ס-2000 שמטרתו המוגדרת הייתה "להסמיך באופן הדרגתי את בית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים לדון בעניינים מינהליים הנדונים בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק (בג"ץ) או בבתי משפט אחרים, על ידי שופטים של בית המשפט המחוזי שייקבעו לצורך זה, ולפי סדרי דין מיוחדים שייקבעו".[1]
בדברי ההסבר להצעת החוק, נכתב כי הוא נועד להפחית את העומס שהיה מוטל עד אותה עת על בית המשפט העליון:
"בג"צ הוא הערכאה השיפוטית שבידה הפקיד המחוקק, עד עתה, את עיקר התפקיד של ביקורת שיפוטית על פעולות רשויות השלטון למיניהן - השלטון המרכזי, השלטון המקומי, תאגידים סטטוטוריים, טריבונאלים שיפוטיים וכל גוף אחר הממלא תפקיד ציבורי על פי דין, לרבות, במידה מוגבלת, הכנסת.
מבחינה עניינית אין לכאורה עוד הצדקה למצב הייחודי בישראל, לפיו בית המשפט העליון משמש כערכאה ראשונה בעניינים מנהליים. מודל יוצא דופן זה מקורו בשיקולים ובאילוצים שבעבר ואשר אין להם לכאורה עוד צידוק כיום, כמפורט להלן.
...מאחר שהכל מסכימים כי העברת סמכויות בדרך של פסיקה אינה הדרך הרצויה והמועדפת, ומאחר שרצוי לרכז את השיפוט בעניינים מינהליים בבית המשפט המחוזי, במסגרת מחלקה מיוחדת לכך, מוצע בזה חוק אשר יקבע את העקרונות, ההסדרים והמנגנון להעברת סמכויות בצורה הדרגתית ומבוקרת, ובו ייקבע, כי בתי המשפט המחוזיים יוסמכו לדון בענינים מינהליים שיפורטו בתוספות לחוק."
— הצעת חוק בתי משפט לענינים מינהליים, התש"ם-1999
במסגרת העברת הסמכויות מבית המשפט העליון לבתי המשפט המחוזיים, נקבעה סמכותו של בית המשפט לעניינים מנהליים לדון בערעור מנהלי, עתירה מנהלית ותובענה מנהלית.
כמו כן נקבע בחוק כי שופטי בית המשפט לעניינים מנהליים הם נשיא בית המשפט המחוזי ושופטים אחרים של בית המשפט המחוזי, שיקבע נשיא בית המשפט המחוזי. דיון בבית המשפט ייעשה בהרכב של שופט יחיד, למעט אם קבע נשיא בית המשפט המחוזי או סגן הנשיא כי עניין מסוים יבוא לדיון בפני שלושה שופטים.
העניינים שבגינם ניתן להגיש ערעור מנהלי
ערעור מנהלי מוגש כנגד החלטה של רשות ציבורית המנויה בתוספת השנייה בחוק בתי משפט לעניינים מינהליים. מדובר ברשימה סגורה הכוללת את העניינים הבאים בלבד (מעודכן לפי תיקון מס' 126 לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים מיום 17 בדצמבר 2020):
- ערעור על החלטת רשם האגודות השיתופיות לפי פקודת האגודות השיתופיות למעט בעניני פירוק אגודות שיתופיות, בוררות בסכסוכים ועיקול זמני על נכסים.
- ערעור לפי סעיף 14ו וערעור לפי סעיף 55(א1) לפקודת התעבורה.
- ערעור לפי סעיף 64(ג1) לפקודת הרוקחים [נוסח חדש], התשמ"א-1981.
- ערעור לפי סעיף 8 לחוק החשמל, התשי"ד-1954.
- ערעור לפי סעיף 14א לחוק הרשויות המקומיות (הסדרת השמירה), תשכא-1961.
- ערעור לפי סעיף 31 לחוק הרשויות המקומיות (ביוב), תשכ"ב-1962.
- ערעור לפי סעיפים 198(ז), 14(ד) לתוספת השלישית ו-16(ג) לתוספת הרביעית בחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965.
- ערעור על החלטת ועדת המשנה של המועצה הארצית שלפי סעיף 6(ג) לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965 (בפרט זה – ועדת המשנה), או על החלטת יושב ראש ועדת המשנה, לפי סעיפים 198(ז) לחוק האמור ו-14(ד) לתוספת השלישית לחוק האמור.
- ערעור לפי סעיף 14א לחוק פיקוח על בתי ספר, תשכ"ט-1969.
- ערעור לפי סעיף 11(ג) לחוק רישום קבלנים לעבודות הנדסה בנאיות, התשכ"ט-1969.
- ערעור לפי סעיף 6 לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו-1976.
- ערעור לפי סעיף 36א לחוק העתיקות, תשל"ח-1978.
- ערעור לפי סעיף 8(ו) לחוק להסדרת הביטחון בגופים ציבוריים, תשנ"ח-1998.
- ערעור לפי סעיפים 13כא, 13לא ו-13לב בחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952.
- ערעור לפי סעיף 30ו לחוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), התשי"ד-1954.
- ערעור לפי סעיף 28(ב)(7) לחוק משק הגז הטבעי, תשס"ב-2002.
- ערעור לפי סעיף 10 בחוק להסדרת תוצרת אורגנית, התשס"ה-2005.
- ערעור לפי סעיפים 3(ו), 4 ו-17(ו) לחוק מוסדות חינוך תרבותיים ייחודיים, התשס"ח-2008.
- ערעור על הכרעה סופית של הוועדה ליישוב סכסוכים לפי סעיף 59לא לחוק החברות הממשלתיות, התשל"ה-1975.
- ערעור לפי סעיף 28(ד) לחוק בתי דין מינהליים כפי שהוא מוחל בסעיף 12 לחוק שירות הקבע, וכן ערעור לפי סעיף 13 לחוק שירות הקבע.
- ערעור על החלטת ועדה רפואית עליונה לפי סעיף 5ב(א) לחוק שירות ביטחון [נוסח משולב], התשמ"ו-1986 או ערעור על החלטת הוועדה לבחינת הפטור לפי סעיף 40ה לחוק האמור.
- ערעור לפי סעיף 11(ד) לחוק תכנון משק החלב, התשע"א-2011.
- ערעור לפי סעיפים 7(ה) ו-39(ה) לחוק הטיס, התשע"א-2011.
- ערעור לפי סעיף 16(ד) לחוק לפיקוח על ייצור הצמח ושיווקו, התשע"א-2011.
- ערעור לפי סעיף 4א לחוק תגמולים לאסירי ציון ולבני משפחותיהם, התשנ"ב-1992.
- ערעור לפי סעיף 2(ט) לחוק שירותי הסעד, התשי"ח-1958.
- ערעור לפי סעיפים 38(ו) ו-110(ג)(5) לחוק הרשות הארצית לכבאות והצלה, התשע"ב-2012.
- ערעור על החלטת ועדת ההשגות לפי סעיף 46טז6(ג) לפקודת מסילות הברזל [נוסח חדש], התשל"ב-1972.
- ערעור לפי סעיף 56(ב)(2) לחוק הפיקוח על מעונות יום לפעוטות, התשע"ט-2018.
- ערעור לפי סעיף 12(ג)(2) לחוק מענק לעידוד תעסוקה (הוראת שעה – נגיף הקורונה החדש), התש"ף-2020.
- ערעור לפי סעיף 21(ה)(2) לחוק התכנית לסיוע כלכלי (נגיף הקורונה החדש) (הוראת שעה), התש"ף-2020.
עקרונות הדיון בערעור מנהלי
ערעור מנהלי נועד לתקוף החלטה מנהלית של גורם ציבורי, כלומר לא מדובר בסכסוך בין שני גופים פרטיים שבגינם ניתן להגיש תביעה אזרחית, או בעבירה פלילית שמטופלת במסגרת המשפט הפלילי, אלא במחלוקת שבין גורם פרטי ובין גוף ציבורי אשר קיבל את ההחלטה.
דוגמה אחת לערעור מנהלי היא של נהג מונית שהגיש בקשה לוועדת המוניות בעניין מתן רישיון להפעלת מונית לפי פקודת התעבורה, אך בקשתו נדחתה. דוגמה נוספת היא של מפעילת מעון יום שהגישה בקשה לקבל רישיון להפעלת מעון לפי חוק הפיקוח על מעונות יום לפעוטות, אך בקשתה סורבה על ידי מנהל האגף למעונות יום, והערר שהגישה על ההחלטה נדחה גם הוא. דוגמה שלישית היא של טייס שרישיון הטיס שלו בוטל בהחלטת מנהל רשות התעופה האזרחית לפי חוק הטיס.
על אף סמכותו של בית המשפט לעניינים מנהליים להתערב בהחלטה של גוף מנהלי, נקבע בפסיקה כי הוא לא יתערב בדרך כלל ולא יפגע בסמכותו לקבל החלטות מקצועיות, אלא אם כן יימצא כי הרשות לא השתמשה בשיקול דעתה כדין.[2] בית המשפט יעשה כן, למשל, מקום שהרשות לא שקלה את כל השיקולים הענייניים או לא נתנה להם את המשקל הראוי.[3]
במקרה שבו הכריע בית המשפט שהערעור המנהלי מוצדק, הוא רשאי לפסול את ההחלטה שלגביה הוגש הערעור, להורות לרשות הציבורית לדון שוב בסוגיה שבמחלוקת ולרפא את הפגם שנפל בהחלטה הקודמת, או לקבל במקומה את ההחלטה.
סדרי הדין בערעור מנהלי
סעיף 22 לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), תשס"א-2000 קובע כי ערעור מנהלי יוגש לבית המשפט שבאזור שיפוטו מצוי מקום מושבו של בית הדין שעל החלטתו מוגש הערעור.[4] הערעור יוגש בתוך 45 יום ממועד קבלת ההחלטה שעליה מערערים, אלא אם בית המשפט יקבע מועד אחר.
לכתב ערעור מינהלי יצורף העתק צילומי של ההחלטה נושא הערעור, ויפורטו בכתב הערעור כל הפרטים הבאים:
- שם המערער, מספר זהותו, מענו ופרטי התקשרותו, ואם הוא מיוצג – שם עורך דינו, לרבות מספר רישיונו, מענו ופרטי התקשרותו;
- אם המערער הוא פסול דין או קטין, כמשמעותם בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות – ציון עובדה זו, או אם המערער הוא תאגיד – ציון עובדה זו ודרך התאגדותו;
- המשיבים ומענם ופרטי התקשרותם;
- שם בית הדין שעל החלטתו מוגש הערעור ומספר התיק שבו ניתנה ההחלטה;
- פירוט מקור הסמכות העניינית והמקומית של בית משפט לעניינים מינהליים לדון בערעור, לרבות הוראות החיקוק המסמיך שלפיו התקבלה החלטת הרשות שנגדה הוגש הערעור, והפרט שבתוספת השנייה לחוק שלפיו מוסמך בית המשפט לעניינים מינהליים לדון בעניין זה;
- תיאור ההחלטה נושא הערעור, מועד מתן ההחלטה או המועד שבו הומצאה למערער, לפי העניין;
- פירוט הנימוקים שבעובדה ושבחוק שעליהם מתבסס הערעור;
- פירוט הסעד שמבקש המערער;
- סכום אגרת בית המשפט שיש לשלם בהפניה לפרט בתוספת לתקנות האגרות שלפיו יש לגבות אגרה; אם המערער פטור מאגרה, יפנה לתקנה הפוטרת אותו מתשלומה לפי תקנות האגרות;
- דבר קיומו של הליך נוסף בבית משפט או בבית דין בקשר לאותה מסכת עובדתית.
המשיב בערעור מינהלי יהיה כל מי שהיה בעל דין להליך לפני בית הדין, למעט המערער. מכיוון שהערעור מוגש כנגד החלטה קיימת, לא נדרש המשיב להגיש כתב תשובה (בניגוד לעתירה מנהלית, שבה המשיב רשאי להגיש כתב תשובה).
בית המשפט רשאי לקיים דיון מקדמי בערעור המנהלי לצורך הכנת הדיון בערעור ובמגמה לייעלו, ולשם כך הוא רשאי לתת כל החלטה הנדרשת לעניין זה. כמו כן רשאי בית המשפט לבחון אפשרות של סיום הערעור בהסדר מוסכם בין הצדדים, ולתת תוקף של פסק דין להסדר שהושג בין הצדדים.
על פסק דין של בית משפט לעניינים מנהליים בעניין ערעור מנהלי אין זכות ערעור, אך ניתן לבקש רשות ערעור מאת שופט של בית המשפט העליון שנשיא בית המשפט העליון קבע לכך. בקשת רשות לערער תוגש בתוך 30 ימים ממועד פסק הדין. אם ניתנה הרשות לערער, יוגש הערעור בתוך 30 ימים נוספים לבית המשפט העליון.
הערות שוליים
- ^ חוק בתי משפט לענינים מינהליים, תש"ס-2000, באתר www.nevo.co.il
- ^ עש"א (מינהליים י-ם) 24670-01-13 שי מדר נ' ועדת הרישוי על פי חוק חוקרים פרטיים ושירותי שמירה, התשל"ב - 1972 (פורסם בנבו, 05.05.2013)
- ^ ע"ש (י-ם) 1039/02 פישביין נ' מדינת ישראל - וועדת הרישוי לחוקרים פרטיים [פורסם בנבו] (מיום 20.11.02)
- ^ תקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, באתר www.nevo.co.il
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו ייעוץ משפטי.
