פאול ארנסט פקנהיים
פאול ארנסט פקנהיים (בגרמנית: Paul Ernst Fackenheim; (1892 – ?) היה יהודי, אשר בימי מלחמת העולם השנייה שימש כמרגל של האבווהר, שירות המודיעין הצבאי של גרמניה הנאצית.
ראשית דרכו
פאול ארנסט פקנהיים היה תושב העיר לייפציג בגרמניה. הוא לחם בהצטיינות כקצין בדרגת סגן במלחמת העולם הראשונה והוענקו לו עיטורי צלב הברזל דרגה ראשונה ודרגה שנייה. הייתה לו היכרות מסוימת עם הרמן גרינג, שהוכר כגיבור מעוטר באותה מלחמה. לאחר המלחמה עבד פקנהיים כטבח במלונות יוקרה בינלאומיים, כולל במלון "שפרד" בקהיר. עד לעליית הנאצים לשלטון ראה עצמו פקנהיים כפטריוט גרמני. בשנת 1939 נכלא במחנה הריכוז דכאו כאסיר מספר 26,336.
בשירות האבווהר
באפריל 1941 הוציא האדמירל וילהלם קנריס, ראש האבווהר, את פקנהיים מדכאו וגייס אותו לשורות האבווהר, תוך שאמו מוחזקת כבת ערובה לצייתנותו לאבווהר, באיום שתוצא להורג אם לא ימלא את תפקידו. מטרת גיוסו הייתה לשרת כמרגל בארץ ישראל שבשלטון המנדט הבריטי, לעקוב אחרי פעילות הצבא הבריטי בארץ ולדווח עליה לאבווהר, למען מאמץ המלחמה של הגנרל ארווין רומל, מפקד קורפוס אפריקה שלחם בצפון אפריקה והתקדם לעבר מצרים וארץ ישראל.
הפיקוד העליון הגרמני חשש לתוצאות המערכה בצפון אפריקה. יעד המערכה היה ליצור תנועת מלקחיים בה יתאחדו כוחותיו, שינועו מזרחה בצפון אפריקה לעבר המזרח התיכון, עם כוחותיו שינועו, במסגרת מבצע ברברוסה שתוכנן אז, לעבר דרום ברית המועצות. להבנתו אם המהלך יצלח תסתיים המלחמה בניצחונה של גרמניה. קנריס סבר כי אסיר יהודי בעל רקע צבאי, שיוצנח בארץ ישראל ויתמזג בקרב האוכלוסייה היהודית יוכל להביא מידע החיוני להצלחת המהלך, ומצא את פקנהיים כמתאים למטרה זו.
פקנהיים הוטס לברלין ולאחר מכן לבריסל ולאתונה, בהן אומן על ידי קצין האבווהר בשיטות איסוף מודיעין. הוא למד להפעיל משדר רדיו, להשתמש בצפנים, לכתוב בדיו סמויה, לזהות כלי רכב, טנקים ומשוריינים בריטיים, עבר אמוני צניחה וניתן לו השם "פאול קוך" (Paul Koch).
על רקע היריבות שבין האבווהר בפיקודו של קנריס לבין האס דה, שירות הריגול של האס אס בפיקודו של ריינהרד היידריך, ניסה האס דה לסכל את התוכנית להפעיל את היהודי פקנהיים כמרגל, אך לא הצליח בכך והתוכנית נמשכה.
גם היינריך הימלר נמנה עם מתנגדי התוכנית, ואחד מקציניו הדליף לבריטים את דבר ההצנחה המתוכננת ומסר להם מידע כוזב כי הצנחן יהיה גנרל של האס אס בשם אריך קוך, שמשימתו לחולל מרד ערבי גדול נגד שלטון המנדט הבריטי. הימלר קיווה כי כישלון התוכנית יגרום להכפשתם של קנריס והאבווהר ולהפיכת האס דה לסוכנות הריגול היחידה של גרמניה הנאצית.
בארץ ישראל
ב-19 באוקטובר 1941 חג מפציץ מסוג היינקל 111 מעל אזור הצניחה המיועד מדרום לחיפה, ופקנהיים צנח ממנו לתוך פרדס השייך לקיבוץ סמוך.
הצבא הבריטי שהמתין לו פתח בסריקות אחריו. פקנהיים שמע וראה את אורות כלי הרכב של המחפשים. בניסיון הקרבי שרכש מלחמת העולם הראשונה הצליח לחמוק מהחיילים הסורקים. בבוקר שלמחרת עלה על אוטובוס לחיפה. החיילים הבריטים חיפשו אחריו לשווא, אך פקנהיים, שהחליט עוד קודם לכן להסגיר עצמו לידי הבריטים ולזכות להבנה מצדם לסיפורו המיוחד כיהודי ששוחרר ממחנה ריכוז, נכנס למחנה צבאי בריטי והסגיר עצמו לידי אחד הקצינים. הוא סיפר לקצין כי כמו הרבה פליטים יהודים שנחלצו מידי הנאצים, הוא נחת אמש על חופי הארץ. בתחילה נשמע סיפורו מתקבל על הדעת עד שהקצין בדק את תעודותיו המזויפות בהן הופיע השם "פאול קוך", כשמו של הסוכן הנאצי אותו חיפשו הבריטים בעקבות ההדלפה המכוונת של האס דה, והוא נעצר מיד.
חקירה ומשפט
פקנהיים הוטס לקהיר והובא לחקירה בפני המודיעין הבריטי. בחקירה מסר כי הוא היה אסיר בדכאו שהסכים ליטול על עצמו את משימת ריגול עבור האבווהר, על מנת להציל את חייו. קצינים אחדים האמינו לסיפורו ואחרים היו משוכנעים שהוא קצין בכיר באס אס בדרגת אוֹבּר-גרוּפנפיהרר בשם אריך קוך.
פקנהיים הועמד לדין והיה בטוח כי הוא יוצא להורג על ידי כיתת יורים כמרגל, ולא יזכה להכרה כשבוי מאחר שבעת שהסגיר עצמו לא לבש מדים גרמניים אלא בגדים אזרחיים. הוא זכה להגנה טובה מידי עורך דין אירי שהצליח להציל את חייו כשאיתר יהודיה מירושלים שהייתה חברת נעורים של פקנהיים והעידה כי הכירה אותו בגרמניה בימים שלפני מלחמה, ועדותה נתקבלה כמהימנה על ידי השופטים שישבו בדין. את יתר תקופת המלחמה עבר פקנהיים במחנה מעצר בריטי, ושוחרר רק שנה לאחר סיומה ב-1946.
לאמו של פקנהיים, ששימשה לו כבת ערובה, לא עמד המזל. בפברואר 1943 היא נכלאה במחנה טרזיינשטט שם מצאה את מותה.
לאחר המלחמה
בשיחה מקרית ששוחח הסופר וההיסטוריון מיכאל בר-זוהר בהמבורג עם קצין לשעבר באבווהר, סיפר לו האיש כי היה ידוע לו במעורפל שיהודי נשלח על ידי האבווהר לפעולת ריגול בארץ ישראל המנדטורית, אבל הקצין לא הצליח לזכור את שמו של המרגל. בר-זוהר החל לחקור את הנושא באמצעות עיון במסמכים ושיחות עם קצינים גרמנים ובריטים לשעבר, והצליח לאתר את פקנהיים בעיירה קטנה בשם הנסטדט-אולצבורג (Henstedt-Ulzburg) (אנ') צפונית להמבורג ולשוחח עמו. בר זוהר לא רק ראיין את פקנהיים אלא אף קיבל ממנו גישה ליומניו. את תוצאות מחקרו העלה מיכאל בר-זוהר על הכתב בספרו "מזימה - סיפור המרגל היהודי של היטלר" שיצא לאור בשנת 1992.[1] בר זוהר כתב כי לדברי פקנהיים הוא פעל לא למען היטלר ותלייניו, אלא למען ארץ מולדתו, חבריו והעם הגרמני שנפל קרבן לאיוולתם.
עיסוקו הידוע האחרון של פקנהיים היה כתיבת ספרות בלשית כמו כן השתתף בכתיבת סדרת סיפורי ריגול בסוגה של ספרות זולה שנקראה בשם "ג'רי קוטן" (אנ'). סדרה זו הופיעה בחוברות בגרמנית שנכתבו על ידי כעשרה מחברים שונים במהלך שנות החמישים ושנות השישים. פקנהיים פרסם את ספריו וסיפוריו בשם העט "פאול ארנסט" (Paul Ernest).[2] יותר לא נודע דבר על גורלו.
לקריאה נוספת
- מיכאל בר זוהר, מזימה - סיפור המרגל היהודי של היטלר, הוצאת כתר, 1992.
קישורים חיצוניים
- תמונתו על כריכת ספרו של מיכאל בר זוהר.
- "סיפורו המוזר של פאול ארנסט פקנהיים" באתר renewamerica.
הערות שוליים
- ^ על ספרו של מיכאל בר זוהר במדור הספרים של הניו יורק טיימס
- ^ Fackenheim, Paul Ernst בלקסיקון לסופרי פשע גרמנים (בגרמנית)
