פאטו בנסודה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית משפטן ריקה. פאטו בנסודהאנגלית: Fatou Bom Bensouda להאזנה (מידעעזרה), נולדה ב-31 בינואר 1961) היא התובעת הראשית בבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג החל מיוני 2012. קודם לכן הייתה סגנית התובע והממונה על מחלקת התביעות. לפני כן שימשה כשרת המשפטים של גמביה[1]. שימשה גם כיועצת המשפטית ופרקליטה בבית הדין הפלילי הבינלאומי לרואנדה[2].

קורות חיים

בנסודה נולדה ב-1961 בבנג'ול בירת גמביה, למשפחה מוסלמית פוליגמית[2], אחת מ-13 ילדי המשפחה. כשהייתה ילדה נפטר אביה מסוכרת. היא למדה בגמביה והמשיכה ללימודי תואר ראשון במשפטים באוניברסיטת אובפמי אאולואו (אנ') בניגריה, אותו סיימה בהצטיינות. השלימה לימודי משפטים וקיבלה רישיון עריכת דין (בריסטר) בבית הספר למשפטים של ניגריה.

ב-1987 חזרה לגמביה והחלה לעבוד כעורכת דין בשורות התביעה הכללית. בשנת 1991 קיבלה תואר שני מבית הספר למשפט ימי של האו"ם במלטה (אנ'), והייתה למומחית הראשונה בגמביה למשפט ימי בינלאומי[3]. היא התקדמה בשורות התביעה הכללית של גמביה, עד שב-1996 מינה אותה הנשיא יחיא ג'אמה, הדיקטטור של גמביה, ליועצת המשפטית שלו וב-1998 לשרת המשפטים והתובעת הכללית. רבים מאשימים אותה בשיתוף פעולה עם הדיקטטור בתקופה זו, אולם בשנת 2000 היא פוטרה על ידי ג'אמה, ככל הנראה משום שהחלה להתעניין בזכויות האדם בגמביה[4].

למשך מספר חודשים כיהנה כמנכ"לית של בנק והייתה בעלים של משרד עורכי דין פרטי.

במאי 2002 מונתה לעורכת דין ולאחר מכן יועצת משפטית לבית הדין הפלילי הבינלאומי לרואנדה. בית הדין הרשיע 61 אנשים בפשעי מלחמה, רצח עם ופשעים נגד האנושות.[5] ב-8 באוגוסט 2004 בחרה בה האספה הכללית של המדינות החברות בבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג לתפקיד סגנית התובע הראשי הראשון, לואיס מורנו אוקמפו. היא נכנסה לתפקיד זה ב-1 בנובמבר 2004 וכיהנה בו במשך כשבע שנים וחצי[6].

תובעת ראשית

לקראת סיום תקופת כהונתו של אוקמפו הארגנטינאי התלוננו מדינות האיחוד האפריקאי כי הוא חוקר ומעמיד לדין רק מקרים של פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות המבוצעים באפריקה. ביוני 2011 הן החליטו לפיכך כי מועמדן להחלפתו יהיה אפריקאי[4]. באוקטובר 2011 הודיעה ועדת איתור שהקים בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג על ארבעה מועמדים, אחת מהן בנסודה. הרשימה צומצמה כעבור כחודש, לשניים בלבד, שניהם אפריקאים מוסלמים, בנסודה ומוחמד עות'מאן מטנזניה. היא נבחרה פה אחד ב-12 בדצמבר 2011[7] ונכנסה לתפקיד ב-15 ביוני 2012. כהונתה קצובה מראש לתשע שנים.

בנסודה הגדירה כי ענישה בגין תקיפה וניצול של נשים וילדים באזורי מלחמה היא מטרה אסטרטגית מפורשת של בית הדין.[5]

בנסודה נוקטת קו תקיף יותר מקודמה בנוגע לחקירת סכסוכים בינלאומיים שמעורבות בהם מדינות מערביות. במאי 2014 הכלילה את ארצות הברית בבדיקה מקדמית שניהל בית הדין על תלונות לפשעי מלחמה באפגניסטן, לאחר שזו כבר הושמטה בכהונת אוקמפו[8] ובנובמבר 2017, היא ביקשה מבין הדין אישור לפתוח בחקירה פלילית נגד הצבא האמריקאי, ה־CIA וכוחות הביטחון האפגניים בחשד לפשעי מלחמה במסגרת המלחמה באפגניסטן, בהם עינויים, מעשי תקיפה והפרת זכויות אדם, וכן חקירה נגד הטליבאן בחשד לפשעים נגד האנושות[9]. בעקבות החלטתה זו, ב-2019 לא חודש אישור הכניסה של בנסודה לארצות הברית, למעט לישיבות האו"ם בניו יורק[10]. בית הדין הבינלאומי עצמו החליט בהמשך אותה שנה להפוך את החלטתה ולא לחקור את ארצות הברית.

לנוכח כוונתה של בנסודה לחקור חיילים של ארצות הברית, היא הוכנסה ב-2 בספטמבר 2020 ל"רשימת החסומים" (אנ')[11], אמצעי ענישה המכוון לטרוריסטים ולסוחרי סמים. משמעות הכללתה ברשימה היא שלחברות ואזרחי ארצות הברית אסור לנהל איתה עסקים[12].

באמצע 2017 החליטה בנסודה לפתוח בחקירה ראשונית על פשעים נגד האנושות שבוצעו לכאורה על ידי משטר ניקולאס מדורו בוונצואלה, אולם מאז לא התחדש דבר בעניין, למרות פנייתם של שישה ראשי מדינות מדרום אמריקה אל בית הדין להמשיך בהליכים.

יחסה לסכסוך הישראלי פלסטיני

ב-1998, בהיותה שרת המשפטים של גמביה, התארחה בנסודה בישראל והשתתפה בכנס מטעם משרד החוץ ובמימונו.[13]

המשט לעזה (2010)

ב-2013 הגישה קומורו תלונה כנגד ישראל לבית הדין הבינלאומי, בשל פשעי מלחמה שביצעה ישראל כביכול, בעת המשט לעזה. ה"מאווי מרמרה", עליה ישראל השתלטה, נשאה דגל של קומורו.

בנובמבר 2014 הודיעה בנסודה כי הבדיקה המוקדמת העלתה שאין מקום לחקירה רשמית משיקול של סדרי עדיפויות. אפילו אם ישראל ביצעה כביכול פשעים, הם יהיו קלי ערך ביחס לפשעי מלחמה בעולם[14].

מבצע צוק איתן

בנסודה הואשמה על ידי פרו-פלסטינים בכניעה ללחצים פוליטיים של ישראל וידידותיה, בשל אי-פתיחת חקירה כנגד פשעים כביכול של ישראל במבצע צוק איתן. היא דחתה את ההאשמות, בטענה כי כל עוד מדינת פלסטין לא תצטרף לבית הדין ותקבל על עצמה את כלליו, אין לבית הדין סמכות לחקור אם בוצעו פשעים על אדמתה. בינואר 2009 אמנם ביקשה הרשות הפלסטינית להצטרף לבית הדין אך בקשתה נדחתה באפריל 2012 משום שהיא לא הוכרה כמדינה[15]. לאחר שעצרת האו"ם החליטה בנובמבר 2012 בהחלטה 67/19 של העצרת הכללית של האו"ם להכיר בפלסטין כמדינה משקיפה שאיננה חברה, עברה פלסטין לדעת בנסודה את המכשול הזה. אולם פלסטין לא חזרה מאז על בקשתה מינואר 2009, ולכן בית הדין לפי קביעת בנסודה עדיין לא יכול היה לחקור[16].

בשינוי מובהק לעמדתה הקודמת, בדצמבר 2019 הודיעה בנסודה כי כן קיימת עילה לפתוח בחקירה בעקבות חשד לביצוע פשעי מלחמה על ידי ישראל במסגרת מבצע צוק איתן ברצועת עזה. היא איזנה חוות דעת זו בהודיעה כי לדעתה יש צורך לחקור גם חשד לביצוע פשעי מלחמה של חמאס בשל שיגור רקטות לעבר ישראל ושימוש בתושבי עזה כבמגן אנושי. בנוסף, היא ציינה כי קיימת לדעתה עילה לפתוח בחקירה גם בעקבות פעילות ישראל ביהודה ושומרון ובמזרח ירושלים. עם זאת, היא ביקשה חוות דעת נוספת גם של שופטי בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג בנוגע לעצם סמכות בית הדין הפלילי הבינלאומי לשפוט את הנעשה באזורים אלה. ב־5 בפברואר 2021 הודיעו שופטי בית הדין כי בית הדין בעל סמכות לחקור את הנעשה בשטחי יהודה ושומרון, מזרח ירושלים ורצועת עזה, וכי בשטחים אלה קיימת מדינה פלסטינית הכשירה להיות חברה באמנת רומא, ופתחו בחקירה שקיבלה את הכינוי "חקירת בית המשפט הבינלאומי הפלילי בעניין פלסטין".

חיים אישיים

נשואה לפיליפ בנסודה, אזרח גמביה ממוצא מרוקאי ואם לשני בנים ובת מאומצת אחת.

אחד מהבנים, ג'ורג', תושב ארצות הברית, הואשם כי בשנת 2010 נשא אקדח שמספרו הסידורי טושטש, וכן כי הייתה עליו כמות קוקאין מסחרית[17]. לאחר סדרת הסתבכויות עם החוק, הוא נורה ונהרג במהלך קטטה בבר במינסוטה, באמצע שנת 2017[18][19].

באפריל 2012 בחר בה "טיים מגזין" לאחת ממאה האנשים המשפיעים ביותר בעולם[20].

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פאטו בנסודה בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ "Gambian becomes ICC prosecutor" (באנגלית בריטית). 2012-06-15. נבדק ב-2019-04-09.
  2. ^ 2.0 2.1 Chothia, Farouk (2011-12-12). "Africa's Bensouda: New face of international justice" (באנגלית בריטית). נבדק ב-2019-04-09.
  3. ^ Hughes, Arnold, 1941-, Historical dictionary of The Gambia, 4th ed, Lanham, Md.: Scarecrow Press, 2008, עמ' 59-60
  4. ^ 4.0 4.1 "Africa's Fatou Bensouda is new ICC chief prosecutor",‏ 12 בדצמבר 2011, BBC
  5. ^ 5.0 5.1 Addley, Esther (2016-06-05). "Fatou Bensouda, the woman who hunts tyrants". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077. נבדק ב-2019-12-27.
  6. ^ Akyeampong, Emmanuel Kwaku; Gates, Henry Louis, Dictionary of African biography, Oxford: Oxford University Press, 2012, עמ' 436
  7. ^ הודעה לתקשורת מטעם בית הדין הבינלאומי הפלילי, 1 בדצמבר 2011
  8. ^ דייוויד בוסקו, Is the ICC Investigating Crimes by U.S. Forces in Afghanistan?, באתר פורין פוליסי, 15 במאי 2014
  9. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:צ-מאמר

    פרמטרי חובה [ מחבר ] חסרים
    , ICC seeks to investigate CIA, U.S. military for alleged war crimes, CBC, Nov 20, 2017
  10. ^ Simons, Marlise; Specia, Megan (2019-04-05). "U.S. Revokes Visa of I.C.C. Prosecutor Pursuing Afghan War Crimes". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2020-09-12.
  11. ^ Deutsche Welle (www.dw.com), US blacklists two ICC officials over Afghanistan war crimes probe | DW | 02.09.2020, DW.COM (באנגלית)
  12. ^ סוכנויות הידיעות, ארה"ב הטילה סנקציות על התובעת הראשית בהאג, באתר ynet, 2 בספטמבר 2020
  13. ^ "Now maligned by Jerusalem, ICC prosecutor Bensouda was welcomed by Israel in ’98"
  14. ^ "Gaza flotilla raid: No Israel charges over Mavi Marmara",‏ 6 בנובמבר 2014, BBC
  15. ^ "Situation In Palestine",‏ 3 באפריל 2012, באתר בית הדין
  16. ^ "Fatou Bensouda: the truth about the ICC and Gaza",‏ 29 באוגוסט 2014, The Guardian
  17. ^ Federal Grand Jury Returns Indictments, FBI (באנגלית)
  18. ^ 1 dead, 1 injured in shooting on St. Paul street Sunday night, Twin Cities, ‏2017-01-30 (באנגלית)
  19. ^ She ‘hunts tyrants’ globally. Her troubled son was gunned down in St. Paul, Twin Cities, ‏2017-07-14 (באנגלית)
  20. ^ "The World's 100 Most Influential People: 2012",‏ 18 באפריל 2012
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0