פוליטיקה של דרום סודאן
הפוליטיקה של דרום סודאן מתייחסת למערכת הממשל בדרום סודאן, מדינה במזרח אפריקה, העם, הארגונים והאירועים הכרוכים בכך.
היסטוריה
דרום סודאן הפכה לאזור אוטונומי בסודאן משנת 2005, לאחר חתימת הסכם שלום מקיף בין ממשלת סודאן לצבא השחרור העממי הסודאני,[1] ועד שנת 2011 בה הכריזה דרום סודאן על עצמאותה והתנתקותה מסודאן.
לאחר מספר עשורים של מלחמת אזרחים, שהייתה אחת הארוכות והקטלניות במאה ה-20 (מלחמת האזרחים הסודאנית הראשונה והשנייה), שנערכה בעיקר בשל מחלוקות בין הממשלה המוסלמית של סודאן לראשי המורדים הנוצרים בדרום, שדרשו יותר זכויות אוטונומיות על חבל דרום סודאן, נחתם ב-9 בינואר 2005 הסכם שלום[2] הידוע כ-Naivasha Agreement שהביא לזכויות דרשו המורדים.
ב-9 בינואר 2005, הוקמה ממשלת דרום סודאן בראשות הנשיא ג'ון גראנג, שהיה מפקד המורדים בצבא השחרור העממי הסודאני עד לאותה עת.[2] A constitution was adopted in December 2005.[3]
ביולי 2005, נהרג ג'ון גראנג בהתרסקות מסוק באוגנדה וסגנו, סאלווה קיר מאיארדיט, מונה לממלא מקומו.
ב-12 באפריל 2013 ערך לראשונה שליט סודאן, עומאר אל באשיר, את ביקורו הרשמי הראשון בג'ובה, בירת דרום סודאן.
משאל עם לעצמאות
ערך מורחב – משאל העם על עצמאות דרום סודאן
משאל העם על עצמאות אזור דרום סודאן התקיים בין 9 ל-15 בינואר 2011, ונשיא ארצות הברית לשעבר, ג'ימי קרטר, היה נוכח בין מספר מכובדים זרים שהוזמנו לשמש כמשקיפים.
כאמור, המשאל החל ב-9 בינואר 2011, וב-12 בינואר, לאחר שלושה ימים, הודיע נציג צבא השחרור העממי הסודאני שעל פי הערכות, יש צורך ב-60% מהקולות (כ-2.3 מיליון קולות) כדי שההצבעה תקבל תוקף ועצמאות חבל דרום סודאן תושג. מאוחר יותר באותו היום פורסמה הודעה רשמית בנושא שמאשרת את מספר האחוזים הדרוש לקבלת ההצבעה.[4] ג'ימי קרטר הודיע ב-13 בינואר 2011 שמשאל העם מתנהל על פי סטנדרטים בינלאומיים ומאפשר חופש בחירה למצביעים.[5] האו"ם דווח שהתוצאות המקדימות של המשאל יפורסמו ב-2 בפברואר 2011 והתוצאות הסופיות יינתנו עד שבועיים לאחר מכן.[4][6]
שלטון
בתקופת קבלת העצמאות, אושרה חוקה חדשה וזמנית. החוקה קובעת משטר נשיאותי, שבה הנשיא הוא ראש המדינה, ראש הממשלה ומפקד הכוחות המזוינים. לפי החוקה, הפרלמנט מורכב משני בתים: בית תחתון שנבחר ישירות על ידי העם, ובית עליון של נציגי המחוזות. בבית התחתון חברים כ-170 חברים. 160 מתוכם חברים במפלגתו של הנשיא סאלווה קיר מאיארדיט, שישה עצמאיים ועוד כארבעה חברים ממפלגה קטנה.
קישורים חיצוניים
- Post-2011 scenarios in Sudan: What role for the EU?, by Suliman Baldo, Maria Gabrielsen, Fabienne Hara, Damien Helly, Fouad Hikmat, Michael Kevane, Roland Marchal, Tim Murithi, Luke Patey, edited by Damien Helly, Report No. 6, November 2009, European Union Institute for Security Studies
- Southern Sudan Legislative Assembly
- Government of Southern Sudan Mission in the US
- Government of Southern Sudan Mission in Europe
- Government of Southern Sudan Mission in South Africa
- Bank of Southern Sudan
- Ministry of Commerce, Trade and Supply
- Southern Sudan Commission for Census, Statistics and Evaluation (SSCCSE)
- Official SPLM Website
- Gurtong Peace Project - Political Information Site
הערות שוליים
- ^ "A Country Study: Sudan". The Library of Congress. ארכיון מ-2012-06-30. נבדק ב-2009-03-13.
- ^ 2.0 2.1 "The Comprehensive Peace Agreement between The Government of The Republic of The Sudan and The Sudan People's Liberation Movement/Sudan People's Liberation Army". reliefweb.int. נבדק ב-2009-03-13.
- ^ "The Interim Constitution of Southern Sudan" (PDF). United Nations Mission In Sudan. נבדק ב-2009-03-13.
- ^ 4.0 4.1 "Official: South Sudan Voter Turnout to Reach 60 Percent Threshold". VOA News. 2011-01-12. נבדק ב-2011-01-13.
- ^ "Carter: South Sudan Vote Will Meet International Standards". VOA News. 2011-01-13. נבדק ב-2011-01-13.
- ^ "Turnout in Southern Sudan vote passes 60 percent - Yahoo! News". News.yahoo.com. 2011-01-12. ארכיון מ-2011-01-16. נבדק ב-2011-01-16.
