פורטל:תולדות עם ישראל/אישיות נבחרת/16
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
דבורה הנביאה משבט אפרים היא דמות מקראית, מהמנהיגים המושיעים שקמו לישראל בתקופת השופטים. הסופר המקראי מתער ומכנה אותה במילים: "אִשה נביאה אשת לַפידות" (שופטים, ד, ד). בשירתה המובאת בספר שופטים, היא תיארה את מסכת המרד המלחמה בין שבטי ישראל לבין יבין מלך כנען מחרֹשת הגויים ושר צבאו סיסרא, את הריגתו בידי יעל, ואת ההתנגשות בין הכוחות הלוחמים בעמק יזרעאל שהסתיימה בניצחונם של הישראלים. היא הנהיגה את העם יחד עם ברק בן אבינעם. בספר שופטים נכתב היא שישבה כשופטת "תחת־תֹמר דבורה, בין הרמה ובין בית־אל בהר אפרים", ובני ישראל עלו אליה למשפט (שופטים, ד, ה).
לפי התלמוד (מגילה, יד, ע"א) אחת משבע הנביאות הנזכרות בתנ"ך.
