פורמט גדול
פורמט גדול (Large Format) הוא צילום המשתמש במצלמה שהמדיה בה היא משתמשת (למשל פלטת נגטיב, סרט צילום וגב דיגיטלי) גדולה מ־10×13 ס"מ ("4X5). נוהגים להבדיל בין פורמט גדול ל"פורמט בינוני"(אנ') שהומצא מאוחר יותר. מצלמות בפורמט גדול היו המצלמות המוקדמות ביותר. הראשונות הופיעו כבר ב-1839,[1] ופורמטים נוספים התפתחו עם הזמן.[2][3] סרט הצילום הגמיש הראשון יוצר בשנת 1885 על ידי חברת איסטמן קודאק. בסרט זה החומר הרגיש לאור היה מונח על-גבי נייר. סרט פלסטי יוצר לראשונה בשנת 1889. קודם לכן היו בשימוש פלטות זכוכית מכוסות בחומר רגיש לאור, והשימוש בהן היה מגושם. פלטות ו/או נגטיבים בפורמט גדול מאפשרים הדפסת מגע (בגודל של 1:1) כמוצר סופי.
היתרון העיקרי של צילום בפורמט גדול, סרט או דיגיטלי, הוא רזולוציה גבוהה יותר באותו גודל פיקסלים. או אותה רזולוציה עם פיקסלים גדולים יותר המאפשרת לכל פיקסל ללכוד יותר אור וכתוצאה מכך, יכולת צילום משופרת באור נמוך. בתמונה בגודל "4×"5 (12,903 מ"מ בריבוע) יש בערך פי 15 מהשטח (ועל כן פי 15 מהרזולוציה הכוללת), של תמונת 35 מ"מ (864 מ"מ בריבוע).
פורמטים
הפורמט הגדול הנפוץ ביותר הוא 4×5 אינץ' (10.2x12.7 ס"מ), שהיה הגודל שבו השתמשו מצלמות כמו גרפלקס, Speed Graphic ו-Crown Graphic.
- פורמטים נפוצים פחות כוללים רבע לוח (3.25x4.25 אינץ' - 8.3x10.8 ס"מ), 5×7 אינץ' -12.7x17.8 ס"מ), ו-8×10 אינץ' -20×25 ס"מ (שהיה נפוץ מאוד בתחילת עידן הצילום).
- הדאגרוטיפ התבסס בתחילה (1939) על פורמט "5X7 וכן על פורמט 6.5x8.5".[4]
- הגודל של מצלמות קודאק ישנות רבות משנות ה-20 (גרסאות שונות של מצלמות קודאק 1, 2 ו-3 ומצלמות Master View, וכן מצלמות אולפן מאוחרות יותר Sinar monorail) הוא 11×14 אינץ' (28x36 ס"מ), 16×20 אינץ' (41x51 ס"מ), 20×24 אינץ' (51x61 ס"מ).
- פורמטים פנורמיים או פורמט "banquet" (כגון 4×10 ו-8×20 אינץ' (10x25 ו-20x51 ס"מ), ופורמטים מטריים, כולל 9×12 ס"מ, 10×13 ס"מ, ו-13×18 ס"מ.
- מגוון פורמטים ישנים וכן פורמטים המשמשים בצילום אוויר הם 9×9 אינץ', 9×18 אינץ' (K17, K18, K19, K22 וכו'), בשימוש בגליל סרט צילום ברוחב 4, 5, 6, 7, 9 או 10 אינץ' או, וכן מצלמות בהם ניתן להחליף את המדיה בפלטת זכוכית מט לצורך צפיה בקומפוזיציה המצולמת (להלן "מצלמת תצפית".
- מצלמות לסרטי רנטגן.
מעל 8×10 אינץ', הפורמטים מכונים לעיתים קרובות כ- Ultra Large Format (ULF) ועשויים להיות 11×14, 16×20 או 20×24 אינץ' או בגודל שסרטים ופלטות צילום זמינים. לדוגמה, הצלם צארלס ניגר (Charles Nègre) התפרסם בשימושיו במצלמת 21X29 אינץ, 53X73 ס"מ). פורמטים גדולים רבים (למשל, 24x24, 36x36 ו-48x48 אינץ') הם מצלמות אופקיות שנועדו ליצור תשלילים גדולים להדפסת מגע על לוחות הדפסה של עיתונות.
עד שנת 2008 ניתן היה להשתמש גם במצלמת פולארויד 20×24 שהייתה הפורמט הגדול ביותר לסוג זה של מצלמות.
שליטה ובקרה
רוב מצלמות הפורמט הגדול, הן מצלמות תצוגה, עם חיבור בחזית לעדשה ואפשרות להרכבת גב מזכוכית מט (במקום הנגטיב) לצפיה בקומפוזיציה. מצלמות אלו מאפשרות לצלם לשלוט טוב יותר בקומפוזיציה ובניהול עומק השדה. תכונות אלו חשובות במיוחד לצלמי אדריכלות ותקריב. במצלמה רגילה, מקובל שמישור הנגטיב מקביל למישור העדשה, במצלמות אלו ניתן להטות את מישור העדשה ביחס למישור הנגטיב. הדבר שימושי לתמונות ארכיטקטוניות שבהן הסצנה גבוהה מהמצלמה, כתוצאה מכך נגרם עיוות למבנה המצולם, בהתבסס על עקרון Scheimpflug . תנועות ההסטה וההטיה מאפשרות לפתור בעיות עומק שדה בלתי אפשריות אחרת, ולשפר את הפרספקטיבה.
הצילומים של אנסל אדמס, ושל צלמי קבוצת f/64 האחרים, מדגימים כיצד השימוש בהטיית מישור העדשה ביחס למישור הנגטיב מאפשרים שיפור והגדלת עומק השדה.
הפעלה
הפעלת מצלמה בפורמט גדול מסורבלת ומורכבת,[5] כתוצאה מכך מתקבל סגנון צילום איטי, הנחשב ליותר מהורהר.
טעינת סרטים באמצעות מחזיקי סרטי דף דורשת חלל חשוך לטעינה ופריקה של הסרט, בדרך כלל שק חושך או חדר חושך. אם כי בתקופה מאוחרת יותר נעשה שימוש גם במחסנית דפי נגטיב ארוזים מראש ובגלילי סרטי בפורמט גדול.
חצובה משמשת בדרך כלל לעבודה במצלמות פורמט גדול, אך דגמים מסוימים מיועדים לשימוש ביד. ל"מצלמות הטכניות" הללו יש עינית ומדד טווח לטיפול מהיר יותר.
גב זכוכית משמש לצפיה וניהול הקומפוזיציה, בשלב השני מותקן מחזיק הנגטיב בגב, ואז מבוצעת החשיפה. חלק מהצלמים השתמשו, בתקופה מאוחרת יותר, בגב פולארויד נפרד המאפשר תמונה ראשונית של הקומפוזיציה ואפשרות לוודא את פרמטרי החשיפה ועומק השדה לפני ביצוע החשיפה על סרט הצילום לפיתוח מאוחר יותר.
שימושים
השימושים של פורמט גדול מלווים את התפתחות הצילום מימיו הראשונים. מרבית הצלמים הגדולים השתמשו בפורמט 8X10 הקלאסי מימיו הראשונים של הצילום. פורמט זה היה בשימוש תדיר על ידי אמני צילום גם בשנות השלושים של המאה העשרים.
מצלמה זו מסורבלת וכבדה ובדרך כלל השתמשו בה בהתקנה סטאטית אולם היו צלמים שלא נרתעו ממיקום משתנה.
אנסל אדמס לדוגמה, היה מגיע לאתרי הצילום שתכנן, הרכיב את החצובה על גג רכבו והרכיב עליה את מצלמת ה-8X10 הכבדה.
אז'ן אטז'ה נהג להשכים קום ולצאת לצלם את רחובות פריז עם הזריחה כאשר הוא נושא על כתפו את המצלמה 8X10 הגדולה והכבדה עם החצובה שלה, ועל כתפו השנייה, תיק כבד מפלטות הזכוכית הנדרשת למצלמה מיושנת זו.
הפורמט של דפי סרט 4X5 אינץ' (10X13 ס"מ) היה נוח מאוד לצילום עיתונות מכיוון שהוא אפשר הדפסה מגע ישיר על לוחית ההדפסה, ולכן נעשה בו שימוש נרחב במצלמות עיתונות. שימוש זה נמשך גם בשנות ה-40 וה-50 של המאה ה-20, גם לאחר הופעתו של פורמט בינוני (לדוגמה 6X6 ס"מ) נוח וקומפקטי יותר או פורמט 35 מ"מ שהחלו להופיע בשנות ה-30. אולם בשנות החמישים החלו גם צלמי העיתונות לעבור לפורמטים של 35מ"מ או פורמט בינוני.
צילום בפורמט גדול אינו מוגבל לסרט; פותחו גבי מצלמה דיגיטלית גדולים להתאמה למספר מצומצם של מצלמות בפורמט גדול. השילוב של עלויות וקשיים טכנולוגיים הוביל לעיתים לפשרות, לפעמים הקובץ הדיגיטלי כיסה רק חלק מהתמונה, לפעמים היה נדרש לחזור על הצילום כמה פעמים, (כדי להפיק קובץ בגודל הנדרש) לפעמים הגב היה גב סורק (הסורק את אזור התמונה בצורה של סורק שטוח). סריקה מאחור עשויה להימשך שניות ואפילו מספר דקות ללכוד תמונה. גודל הקובץ הוא ענק, לדוגמה בעת שימוש ביחידת Sinar Macroscan וקובצי נתונים 54H, הקובץ המתקבל הוא בגודל מעל 1 גיגה-בייט.
במצלמות דיגיטליות, ההגדרה לפורמט יותר סלחנית, וגם פורמט בינוני נחשב גדול מאחר שהוא מפיק קבצים דיגיטליים גדולים מאוד המהווים אתגר לעיבוד במחשבים קונבנציונליים, על כן, כל גודל שהוא מעל 35 מ"מ נחשב לפורמט גדול במצלמה דיגיטלית.
נכון לשנת 2023 שתי החברות המובילות במצלמות דיגיטליות גדולות הן האסלבלד ופוג'י (עם סדרת GFX - הסדרה שהצליחה להוריד דרמטית את מחירי המצלמות הדיגיטליות הגדולות). כל מצלמה כזו מפיקה מעל 100 מגהפיקסל כל אחת.
מצלמות פורמט גדול, הן מבוססות סרטים והן דיגיטליות, עדיין בשימוש, אם כי, לא לעיתים קרובות. ישנם שימושים אמנותיים שונים או שימושים מסחריים שנדרשת בהם איכות גבוהה או הדפסות גדולות מאוד המצדיקות פורמט כזה. גם יישומים מדעיים מצדיקים לעיתים פורמט גדול.[6]
בעידן הצילום הפוסט מודרני, יש וצלמים בוחרים לצלם עבודות מסוימות באמצעות פורמט גדול מסיבות "מושגיות" כלומר לבצע הקשר בין עבודותיהם לעבודות שבוצעו במאה ה-19 ולרעיונות מתקופה זו או מסיבות אמנותיות.[7][8]
צלמים הידועים כי השתמשו בפורמט גדול
- אז'ן אטז'ה
- אנסל אדמס
- רוברט אדמס
- ריצ'רד אבדון
- ברנרד והילה בכר
- מרילין ברידג'ס
- ג'וליה מרגרט קמרון
- ווקר אוונס
- אנדראס גורסקי
- סאלי מאן
- פול סטרנד
- הירושי סיגומוטו
- ג'ף וול
- אדוארד וסטון
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ קיצור תולדות הצילום, באתר MegaPixel, 1 באפריל 2012
- ^ Beaumont Newhall, The history of photography : from 1839 to the present, New York : Museum of Modern Art ; Boston : Distributed by New York Graphic Society Books, 1982, מסת"ב 978-0-87070-380-5
- ^ Naomi Rosenblum, A world history of photography, New York : Abbeville Press, 1997, מסת"ב 978-0-7892-0028-0
- ^ Newhall, The history of photography,מסת"ב 8281430
- ^ Large format photography: A step-by-step guide to operating the view camera, www.largeformatphotography.info
- ^
גלעד בר שלו // במרחב אינטימי, צילום בשבילי זה לתת משמעות לחיים, באתר הארץ, 1 במרץ 2023
- ^ מקאדו מרפי, ניו יורק טיימס, לצלם את באטמן עם מצלמה בגודל של אוטובוס, באתר הארץ, 20 ביולי 2012
- ^ תמיר שר, לראות את המציאות בשחור ולבן, באתר ynet, 24 במרץ 2010
