פטמוס

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
המרכז ההיסטורי, מנזר יוחנן ה"קדוש" ומערת האפוקליפסה בפטמוס

Flag of UNESCO.svg אתר מורשת עולמית
מנזר יוחנן "הקדוש" תאולוגוס
מנזר יוחנן "הקדוש" תאולוגוס
מדינה יווןיוון יוון
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1999, לפי קריטריונים 3, 4, 6
סקאלה

פטמוס (יוונית Πάτμος; טורקית Batnaz; איטלקית Patmo) הוא אי קטן בים האגאי השייך לאיי הדודקאנס שהם תת-מחוז במחוז דרום הים האגאי ביוון. זהו האי הצפוני ביותר בשרשרת האיים הדודקאנסים ושטחו 34.6 קמ"ר. חופיו מתפתלים לאורך 65 ק"מ והוא משתרע לאורך 12 ק"מ מצפון לדרום. הנקודה הגבוהה באי היא פרופיטיס איליאס (Προφήτης Ηλίας), וגובהה 269 מטרים מעל פני הים.

אוכלוסייה

בשנת 2001 מנתה אוכלוסיית האי ושני איונים סמוכים השייכים לו 3,044 איש. היישובים העיקריים באי הם כורה (Χώρα) המשמשת כבירת האי (1,415 תושבים ב-1999), סקאלה (Σκάλα) המשמשת כנמל (674 איש ב-1999) וקמבוס (Κάμπος) שבה התגוררו 505 נפש ב-1999.

היסטוריה

האי הוא תוצר של התפרצות געשית לפני שנים רבות, האי נכבש ונשלט על ידי המיקנים (ממצאים מ-1500 עד 1100 לפנה"ס) והדורים (החל ב-1000 לפנה"ס לערך) ולבסוף נפל לידיה של מילטוס שבאיוניה. באי ניצב בעבר מקדש לאליל ארטמיס אך כיום ניצב מנזר יוחנן "הקדוש" תאולוגוס במקומו.

האי הוא אתר חשוב בהיסטוריה הנוצרית בשל היותו המקום בו נכתב חזון יוחנן. האירוע הפך את פטמוס למוקד עלייה לרגל ומספר מנזרים באי מוקדשים ליוחנן, שהחשוב שבהם הוא מנזר יוחנן ה"קדוש" תאולוגוס.

בשל התקפות שודדי ים ומוסלמים לא היה האי נושב מאז המאה ה-6 ועד 1088 כאשר הנזיר-החייל יוחנן כריסטודולוס קיבלו מאלכסיוס הראשון על מנת שיקים בו מנזר שיוקדש ליוחנן "הקדוש". הוא הקים את המנזר תוך מספר שנים במקום בו ניצב קודם לכן מקדש ארטמיס וביצר אותו מחשש להתקפות הסלג'וקים. בסוף המאה ה-13 התיישבה באי אוכלוסייה חילונית וייסדה את כורה. גלי מהגרים הגיעו מקונסטנטינופול לאחר שנכבשה בידי העות'מאנים ב-1453 ומכריתים ב-1669 כאשר העות'מאנים כבשו גם אותה מידי ונציה. עם זאת, גם פטמוס הייתה לחלק מהאימפריה העות'מאנית ב-1537 ושנות שלטונה באי היו שקטות יחסית בשל ההגנה שסיפק הצי העות'מאני מפני שודדי ים. ב-1659 בזזו הוונציאנים את האי אך לא נגעו באוצרות מנזר יוחנן "הקדוש" תאולוגוס. במסגרת המלחמה האיטלקית-עות'מאנית נכבש האי בידי האיטלקים ב-1912 וצורף ליוון לאחר מלחמת העולם השנייה.

אתר מורשת עולמית

הכניסה למנזר האפוקליפסה
פסיפס המתאר את הכתבת ספרי הקודש בידי יוחנן ה"קדוש"

ב-1999 הכריז ארגון אונסק"ו על כורה, על "מנזר יוחנן "הקדוש" תאולוגוס" (Μονή του Αγίου Ιωάννου του Θεολόγου) ועל "מערת האפוקליפסה" (Σπήλαιο της Αποκάλυψης) כאתרי מורשת עולמית.

המנזר

השלב הראשוני של בניית המנזר נמשך מ-1088 ל-1093 וכלל חלקים מהחומה רבת הצלעות, את המגדלים, באר תת-קרקעית, חלק מהמגורים ואת הכנסייה המרכזית (קתוליקון). במאה ה-12 נוספו קפלת הבתולה וקפלת כריסטודולוס הצדיק, ולקתוליקון נוסף הנרתקס הפנימי וייתכן שגם החיצוני. כל המבנים במנזר כמו גם הריהוט, חלק מהעיטורים ומציורי הקיר שופצו או הוחלפו מספר פעמים לאורך שנות קיומו, עם זאת הפרסקאות בקפלת הבתולה הן אלה שעיטרו אותה כבר במאה ה-12.

במנזר מספר מבנים נוספים הכוללים מטבח, מאפייה ומחסנים ואלה נוספו בשלבים מאוחרים יותר. בסוף המאה ה-16 ובמהלך המאה ה-17 נבנו במנזר שמונה קפלות נוספות. הפרסקאות בקתוליקון הן משנת 1600 לערך והן שופצו ב-1803. בשנת 1700 לערך עבר המנזר תקופת פיתוח מחודשת בסגנון ביזנטי מאוחר בעוד שהציורים נעשו לפי הסגנון שהתפתח בכריתים בתקופת השלטון הוונציאני. סגנון זה הוא כיום השולט במנזר.

בספרייה של המנזר אוסף כתבי יד שהמוקדמים שבהם הם מהמאה ה-6, אוסף של 150 צווים ביזנטיים, לא פחות מ-14,000 מסמכים עות'מאניים מהמאות ה-16 עד ה-19, ספרים מסוף המאה ה-16 ואילך, וכתבים שונים בטורקית, רוסית, יוונית, לטינית ורומנית.

מערת האפוקליפסה

מערת האפוקליפסה שוכנת בכנסייה שבמנזר הנזירות הקרוי מנזר האפוקליפסה, והנמצא בחצי הדרך בין סקאלה לכורה. לפי המסורת, במערה זו הכתיב יוחנן "הקדוש" תאולוגוס לתלמידו פרוכורוס את תוכנם של ספר הבשורה המיוחס לו ושל ספר ההתגלות. סביב המקום ה"קדוש" קמו במשך השנים מספר כנסיות, קפלות ותאי התבודדות. המבנה המרכזי הוא כנסיית חנה ויוחנן תאולוגוס ה"קדושים", שבה שלושה מעברים: המעבר הדרומי שבו שוכנת המערה מוקדש ליוחנן בעוד שהצפוני לחנה. רוב ציורי הקיר במערה לא שרד את פגעי הזמן, אך אחד מהם המתאר את הכתבת הספרים בידי ה"קדוש" ואשר מתוארך למאה ה-12 נותר בשלמותו. האיקונוסטאזיס בכנסייה מתוארך לשנת 1600 לערך.


קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פטמוס בוויקישיתוף



Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0