פילארט, פטריארך מוסקבה

פילראט, פטריארך מוסקבה
פיודור ניקיטיץ' רומנוב
Филаре́т
Фео́дор Ники́тич Рома́нов

איור מ-1672

פְיוֹדוֹר נִיקִיטִיץ' רוֹמַנוֹב (ברוסית: Фео́дор Ники́тич Рома́нов; ‏1553 – 11 באוקטובר 1633) היה בויאר רוסי, שלאחר ירידה זמנית מגדולתו, עלה לכהן כפטריארך מוסקבה תחת השם פילארט (ברוסית: Филаре́т, מיוונית Φιλάρετος, מילולית "אוהב המידות הטובות"), והפך לשליט בפועל של רוסיה במהלך תקופת שלטונו של בנו, מיכאיל פיודורוביץ'.

קורות חיים

דיוקן של הפטריארך פילארט שצויר לאחר מותו, לפני שנת 1877

כבנו השני של הבויאר הבולט ניקיטה רומנוביץ' , פיודור נולד במוסקבה והיה הראשון לשאת את שם המשפחה רומנוב. במהלך תקופת שלטונו של בן דודו מדרגה ראשונה, פיודור הראשון (1584–1598), פיודור הצטיין הן כחייל והן כדיפלומט; הוא נלחם נגד כוחותיו של יוהאן השלישי, מלך שוודיה, בשנת 1590, וניהל משא ומתן עם שגריריו של רודולף השני, קיסר האימפריה הרומית ה"קדושה", בין השנים 1593 ל-1594. הוא מונה לבויאר בשנת 1583.

עם מותו של הצאר חשוך הילדים, היה פיודור המועמד הפופולרי לכס המלכות הפנוי; אך הוא השלים עם בחירתו של בוריס גודונוב, והיה שותף לירידה מגדולתה של משפחתו – שהפכה לחזקה מדי – שלוש שנים לאחר מכן, כאשר בוריס אילץ אותו ואת אשתו, קסניה שסטובה , לנדור נדרי נזירות תחת השמות פילארט ומרתה, בהתאמה.

פילארט הוחזק בבידוד חמור במנזר אנטונייב שבצפון רוסיה, שם היה חשוף לכל השפלה אפשרית; אך כאשר דמיטרי הכוזב הראשון הפיל את שלטון בית גודונוב, הוא שחרר את פילארט ומינה אותו למטרופוליט של רוסטוב (1605).

הפטריארך של מוסקבה

בשנת 1609 כבש המורד והטוען לכתר דמיטרי הכוזב השני את רוסטוב ושבה את פילארט. כדי ליצור משקל נגד לפטריארך הרשמי שישב במוסקבה והתנגד למורדים מינה דימטרי את פילארט לפטריארך של כל רוסיה, אף על פי שתחום שיפוטו השתרע רק על האזור המצומצם מאוד שהכיר בשלטונו של המתחזה. בין השנים 1610 ל-1618 היה פילארט אסיר בידיו של מלך פולין, זיגמונט השלישי ואזה, שאותו סירב להכיר כצאר של מוסקוביה כאשר נשלח כמשלחת דיפלומטית למחנה הפולני ב-1610. הוא שוחרר עם חתימת הפסקת האש של דאולינו (13 בפברואר 1619), וב-24 ביוני של אותה שנה הוכתר על פי הדין הכנסייתי לפטריארך של מוסקבה ושל רוסיה כולה.

מאותה עת ועד מותו, הממשל המבוסס של מוסקוביה היה דיארכיה (שלטון כפול). בין השנים 1619 ל-1633 היו למעשה שני ריבונים: הצאר מיכאיל ואביו, הפטריארך הקדוש ביותר פילארט. באופן תאורטי הם היו עוצרים משותפים, אך פילארט ניהל לעיתים קרובות את ענייני המדינה מבלי להתייעץ עם הצאר. הוא מילא מחדש את אוצר המדינה באמצעות מערכת שוויונית והגיונית יותר של שומת מס וגבייתו. הצעד החשוב ביותר שלו בזירה המקומית היה כבילת האיכרים לאדמה, נאסר עליהם לעזוב את האחוזה או לעבור לעבוד אצל אדון אחר, צעד שכוון נגד ההגירה ההולכת וגוברת של הצמיתים המדוכאים אל הערבות, שם הפכו לבוזזים במקום למשלמי מיסים. מיסוי האריסים הצבאיים של הצאר היה צעד ראשון לקראת מיסוי יחסי של המעמדות שעד אז נהנו מפריבילגיות.

קנאותו של פילארט לטוהר הכנסייה האורתודוקסית הרוסית הובילה אותו לעיתים למעשים קיצוניים, אך הוא עודד פרסום של יצירות תאולוגיות, הקים את הגרעין של "הספרייה הפטריארכלית" שהתפרסמה לימים, והורה לכל ארכיבישוף להקים סמינר עבור אנשי הדת, כשהוא עצמו משמש דוגמה לכך. שירות גדול נוסף שהעניק פילארט לארצו היה ארגון מחדש של צבא מוסקוביה בעזרת קצינים זרים. מותו באוקטובר 1633 שם קץ למלחמת רוסיה–פולין (1632–1634), בהותירו ללא משענת צאר שהיה חלש ממילא, אף כאשר נהנה ממלוא תמיכתה של סמכות אביו.

מתוקף מימוש זכויותיו כריבון, פרסם פילארט צו מלכותי במאי 1625 שהעניק לפטריארך את הזכות לשפוט ולפקח על אוכלוסיית אנשי הדת והאיכרים של הפטריארכיה בכל העניינים למעט גניבה ושוד. כך, תחת פילארט התפתחה הפטריארכיה בסופו של דבר למדינה בתוך מדינה. בעוד שמנהל הפטריארכיה הפך למובנה יותר, הוא גם נעשה מורכב משמעותית.

מנהל הפטריארכיה חולק למחלקות הבאות: המחלקה המשפטית (Судный) שפיקחה על עניינים משפטיים; המחלקה הכנסייתית (Церковный) שפיקחה על ענייני הקהילות הדתיות; מחלקת האוצר (Казенный) שפיקחה על גביית המיסים מאנשי הדת; ומחלקת הארמון (Дворцовый) שניהלה את העניינים הכלכליים באחוזות הפטריארכיה.

בראש כל מחלקה עמד בויאר פטריארכלי (חבר בדרג הגבוה ביותר של האצולה הרוסית) והיא אוישה בפקידים ובלבלרים. הפטריארך קיבל וחתם באופן אישי על דוחות. פילארט הורה גם על עריכת מלאי מעודכן של רכוש הכנסייה והמנזרים, וכן על בחינה מחדש של מענקי הקרקע שניתנו למנזרים.

בשנת 1620 הוקמה הדיוקסיה החדשה של טובולסק.

בשנת 1625, כמתנה ממלך פרס עבאס שאה הראשון, קיבל פילארט חלק ממה שנחשב לכותנתו של אותו האיש . שריד זה הונח במקדש בקתדרלת העלייה לשמיים שבקרמלין, וכיום הוא נשמר בקתדרלת ישו המושיע במוסקבה.

מורשת

הפטריארך מילא תפקיד מפתח בביסוסה של שושלת רומנוב באמצעות שימוש בטקסים ראוותניים ובמיזמים אדריכליים שהצליחו להדגיש את חשיבות הכתר. בשל מלחמת שלושים השנים היו שכירי חרב נפוצים, ולכן הוא שכר קצינים אנגלים וסקוטים כדי לערוך מודרניזציה בצבא, וסייע לדחוף את רוסיה לעבר העידן המודרני.

צאצאים

מנישואיו של פילארט לקסניה שסטובה נולדו שישה ילדים, מתוכם שניים שרדו והגיעו לבגרות:

1. טטיאנה (נפטרה ב-1612), נישאה לנסיך איוואן מיכאילוביץ' קטירב-רוסטובסקי, ללא צאצאים.
2. בוריס (נולד ב-1592, מת בינקותו).
3. ניקיטה (נולד ב-1593, מת בינקותו).
4. מיכאיל (1596–1645), הצאר הראשון של רוסיה מבית רומנוב.
5. לב (נולד ב-1597, מת בינקותו).
6. איוואן (נולד ב-1599, מת בינקותו).

לקריאה נוספת

• Keep, J. L. H. "The Régime of Filaret 1619–1633". The Slavonic and East European Review 38, no. 91 (1960): 334–60. http://www.jstor.org/stable/4205172.
• Michael Karpovich. "Church and State in Russian History". The Russian Review 3, no. 2 (1944): 10–20. https://doi.org/10.2307/125405.
• Sebag Montefiore, Simon. The Romanovs: 1613 to 1918. (Penguin Random House, 2016)

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא פילארט, פטריארך מוסקבה בוויקישיתוף

• פילארט, פטריארך מוסקבה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

• Keep, J. L. H. "The Régime of Filaret 1619–1633". The Slavonic and East European Review 38, no. 91 (1960): 334–60. http://www.jstor.org/stable/4205172.
• Michael Karpovich. "Church and State in Russian History". The Russian Review 3, no. 2 (1944): 10–20. https://doi.org/10.2307/125405.
• Sebag Montefiore, Simon. The Romanovs: 1613 to 1918. (Penguin Random House, 2016)

הערות שוליים

ערך זה כולל קטעים מתורגמים מהמהדורה האחת-עשרה של אנציקלופדיה בריטניקה, הנמצאת כיום בנחלת הכלל

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

פילארט, פטריארך מוסקבה42875036Q547759