פלוגות ההגנה (סוריה)
 | |
| פרטים | |
|---|---|
| מדינה |
 סוריה |
| שיוך | הכוחות המזוינים של סוריה |
| סוג | כוחות מיוחדים, משמר, שריון |
| אירועים ותאריכים | |
| תקופת הפעילות | 1971–1984 (כ־13 שנים) |
| מלחמות | מלחמת האזרחים בלבנון |
| נתוני היחידה | |
| כוח אדם | 12 חטיבות, כ-55,000 חיילים |
| פיקוד | |
| מפקדים | רפעת אל-אסד |
פלוגות ההגנה (בערבית: سرايا الدفاع) הייתה יחידת משמר סורית בסדר גודל של דיוויזיה. היחידה הוקמה בשנת 1971, לאור לקחי מלחמת ששת הימים בתור יחידת משמר. היא הורכבה מסוגים שונים של חטיבות, גדודים ורגימנטים ותפקידה היה לשמש כוח משמר להגנה על מוסדות השלטון והנשיאות של סוריה. היא פורקה בשנת 1984 לאחר ניסיון הפיכה כושל של מפקדה, אחיו של הנשיא, רפעת אל-אסד. כוחות היחידה התפזרו בעיקר בין הדיוויזיה הרביעית ומשמר הרפובליקה.
היסטוריה
לאחר מלחמת ששת הימים הבין הפיקוד הסורי כי ישנה בעיה במקצועיות יחידות הצבא, במיוחד בתחום של לחימה משולבת. בנוסף לכך, לאור המלחמה גדל הסיוע מברית המועצות, עשרות יועצים נשלחו לאזור לאמן את חיילי סוריה ונשק רב ומתקדם החל להגיע אף הוא כדי לחמש את הכוחות. כחלק מהלקחים הללו לצד חוסר היציבות הפוליטית במדינה, הוחלט על הקמת יחידה עצמאית בעלת כוחות משולבים אשר תשמש ככוח הגנה אחרון על מוסדות השלטון במקרה של מלחמה, ובנוסף תפעל לשימור השלטון כנגד התקוממויות וחוסר שקט במדינה.
לפי עקרונות אלו הוקמה יחידה פלוגות ההגנה בשנת 1971. היא לא הייתה כפופה למבנה הצבא הסורי, אלא ישירות למטה בכוחות המיוחדים, כאשר בפועל היא השתייכה לשלטון הסורי דרך המפקד שמונה לה, רפעת אסד, אחיו של הנשיא חאפז אל-אסד. בשנים הראשונות אומנו חיילי היחידה על ידי מדריכים מהיחידות צבא ברית המועצות, מהספצנאז, השריון וחיל הצנחנים, היחידה גם ביצעה תרגילים צבאיים ואימונים רבים עם הצבא הסובייטי.
כוחות היחידה נשלחו להשתתף בלחימה במלחמת האזרחים בלבנון, כשהם נלחמים בעיקר בגיזרת צידון ושוף. במהלך שנות ה-80 פעלו פלוגות ההגנה בעיקר בלחימה כנגד התקוממויות ומשימות ביטחון סביב סוריה. במהלך השביתות ברחבי סוריה בשנת 1980, נשלחה היחידה לחלב למנוע התפרעויות. ביוני אותה השנה גדוד מהיחידה נשלח לכלא תדמור והרג שם כ-1,000 אסירים שנחשדו כחברים בתנועת האחים המוסלמים, זאת בתגובה לניסיון התנקשות בנשיא אל-אסד.
בפברואר 1982, שתי חטיבות מפלוגות ההגנה, יחד עם יחידות עילית אחרות, נשלחו לעיר חמאת כדי לדכא שם ניסיון התקוממות מקומי. התוצאה של הפעילות הצבאית בעיר הייתה טבח של בין 10,000 ל-25,000 הרוגים.
לקראת סוף שנת 1983, הנשיא חאפז סבל מבעיות לב, הוא השאיר את ענייני ניהול המדינה לשישה אישי ציבור שהיו קורבים לו. רפעת הרגיש שהכוח היה צריך לעבור אליו ומספר קציני צבא החלו לתמוך בו. בחודשים אלו הפלוגות המיוחדות, כשהם בשיא כוחם עם כ-55,000 חיילים ומעל 1,200 טנקים, החלו להשתלט על אזורים במדינה ולפרק מנשקם יחידות צבא נאמנות לנשיא החולה. מול הפלוגות המיוחדות עמדו בעיקר הדיוויזיה השלישית, משמר הרפובליקה, המשטרה הסורית, כוחות המודיעין ופיקוד הכוחות המיוחדים. באמצע שנת 1984 אולם, חזר חאפז לשליטה מלאה בסוריה לאחר שהבריא, רפעת הורד מתפקידו והוחלט לא להעמידו למשפט. פלוגות ההגנה עברו לפיקודו של קצין אחר ובמהרה היחידה פורקה לגמרי והיחידות בה פוזרו בעיקר בין משמר הרפובליקה ויחידות הכוחות המיוחדים. חלק גדול מיחידות פלוגות ההגנה הועברו ליצירת דיוויזיה משוריינת חדשה, 'הדיוויזיה המשוריינת ה-569' שבהמשך שונה שמה ל'הדיוויזיה המשוריינת הרביעית'.
מבנה, אימון וציוד לחימה
בשיאה הכילה היחידה כ-55,000 חיילים. אלו התחלקו לרגימנטים וגדודים מסוגים שונים, כל גדוד הכיל 600-800 חיילים והתחלק לפלוגות שהכילו 120-200 חיילים. יחידת פלוגות ההגנה הכילו גדודי שריון, חיל רגלים, כוחות מיוחדים וצנחנים, בסיוע להם היו אגדי תותחנים וטייסות אוויר שהיו גם הם תחת פיקוד היחידה ופעלו יחד עם כוחות היבשה.
יחידת פלוגות ההגנה קיבלה עדיפות תקציבית על פני שאר יחידות הצבא הסורי, חיילים רבים ביחידה נשלחו לברית המועצות לאימונים, הם קיבלו את הציוד החדיש והאיכותי ביותר מכל יחידות הצבא וחיילי היחידה אף זכו למשכורת גבוהה מאלו של שאר הצבא.
כלל חיילי היחידה עברו בנוסף להכשרתם המקצועית, כגון צוותי טנק, גם הכשרה של כוחות מיוחדים ואימוני צניחה. גדודי השריון, חיל הרגלים והתותחנים אומנו בעיקר בלוחמה בסביבה אורבנית, לחימה משולבת (רב-זרועית) ולחימה בטווח קרוב. בנוסף, בפיקוד היחידה היה גם כוח של לוחמות צנחנים, אשר ככל הנראה שימשו יותר לצורכי ראווה מאשר ככוח לוחם.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- Joseph Holliday, The Syrian Army: Doctorinal Order of Battle, US:Institute for the study of war, 2013
