פליקס-מארי אבל
פֿליקס-מארי אַבֵּל (בצרפתית: Félix-Marie Abel; 29 בדצמבר 1878, סנט איז (צר'), צרפת – 24 במרץ 1953, ירושלים, ישראל[1]) היה נזיר דומיניקני, מורה בבית הספר הצרפתי למקרא ולארכאולוגיה בירושלים, חוקר מקרא, גאוגרף, ארכאולוג והיסטוריון שהתמקד בתולדות ארץ ישראל.
קורות חייו ופועלו
פֿליקס-מארי אַבֵּל נולד והתחנך בצרפת. ב-1902 הגיע לירושלים להשתלם בבית הספר ללימודי המקרא שיסד מארי-ז'וזף לגראנז' בשנת 1890[2] וב-1905 נתמנה שם למורה. אַבֵּל התמחה באפיגרפיה, ורבים מחיבוריו עסקו בפענוח כתובות. כמו כן התמסר לחקר הגאוגרפיה ההיסטורית והארכאולוגיה של ארץ ישראל כבר מראשית שהותו בה.
מתחילה עסק בחקר ירושלים, וכבר ב-1903 פרסם יחד עם חונכו ועמיתו לואי-איג ונסאן את מחקריו שם. בסוף 1908 יצא לסקור אתרים בבקעת הירדן ובסביבות ים המלח. הסקר תואר בספרו מ-1911, "שיִט סביב ים המלח". אַבֵּל היה עמיתו של ונסאן במחקריהם בכנסיית המולד בבית לחם, באמאוס, במערת המכפלה בחברון ובעיקר בירושלים. חיבורם המשותף של ונסאן ואַבֵּל, "ירושלים – מחקרים טופוגרפיים, ארכאולוגיים והיסטוריים" ראה אור בארבעה כרכים בשנים 1912–1925. ב-1927 השתלב אַבֵּל בחפירות הארכאולוגיות בנַירַבּ (النيرب) (גר') שבצפון סוריה (כיום פרוור של חלב). בתקופה זו ערך את תיאורי סוריה וארץ ישראל במדריכי Guide Bleu (אנ') הצרפתים. ב-1927 ראה אור ספרו "דקדוק השפה היוונית בתרגום השבעים ובברית החדשה".
ב-1933 פרסם את הכרך הראשון של חיבורו הגדול, "הגאוגרפיה של ארץ ישראל" (גאוגרפיה פיזית וגאוגרפיה היסטורית). ב-1938 ראה אור הכרך הבא שלו (חלקו הראשון עסק בגאוגרפיה מדינית – ממלכות, מחוזות, גבולות ודרכים מהתקופה הכנענית ועד תום התקופה הביזנטית באזורנו, ובחלקו השני הובאה רשימה מפורטת בסדר אלפביתי של היישובים "המקראיים וההיסטוריים"). ב-1949 פורסם תרגומו המוער ל"ספרי המקבים" א' וב' שהכיל את מחקריו לגבי זיהוי אתרי הקרבות ושאר המקומות הקשורים בפועלם של החשמונאים.[3] בקיאותו בגאוגרפיה ההיסטורית של הארץ באה לביטוי בתרגום ספר יהושע לצרפתית (1950; במסגרת מפעל תרגומי תנ"ך ירושלים). סמוך לפטירתו ראה אור ספרו "תולדות ארץ ישראל מכיבוש אלכסנדר הגדול ועד הכיבוש הערבי". בחלקו השני של הספר (ממלחמת היהודים ברומאים ועד הכיבוש הערבי) יוחד מקום נרחב לראשית הנצרות ולתנועת הנזירות.
אַבֵּל נמנה עם ראשוני החברה המזרחנית הארץ-ישראלית בעת היווסדה ב-1920, והיה פעיל בה כחבר הנהלה וחבר מערכת כתב-העת שלה (JPOS). בשנותיה האחרונות (1946–1948) כיהן בתפקיד סגן הנשיא של החברה. כמו כן היה חבר מועצת האגודה למען ירושלים. בשנת 1940 מונה מטעם האפיפיור פיוס השנים עשר ליועץ הוועדה המקראית האפיפיורית (צר').
אַבֵּל נפטר ב-1953 ונקבר בחצר מנזר סנט אטיין בירושלים לצד עמיתיו, חוקריה החשובים של הארץ במחצית הראשונה של המאה ה-20 – לואי-איג ונסאן, רולאן דה ווֹ ורפאל סוויניאק.
ספריו
- Une croisière autour de la Mer Morte, 1911
- (עם ונסאן) Jérusalem, recherches de topographie, d’archéologie et d’histoire, 1914-1925
- Grammaire de grec biblique, 1927
- Géographie de la Palestine, I-II, 1933, 1938
- Histoire de la Palestine: depuis la conquête d'Alexandre jusqu'a l'invasion arabe, 1952
קישורים חיצוניים
- כתביו של פליקס-מארי אַבֵּל בספרייה הלאומית
- מבחר ממאמריו (רובם ב-Revue biblique)
- יהושע בן אריה, 'המוסדות הזרים לארכאולוגיה ולחקירת ארץ-ישראל בתקופת המנדט', חלק ב, קתדרה 93, ספט' 1999, עמ' 122-117
- בצלאל בר-כוכבא, 'על פרנסואה-מארי אַבֵּל', קתדרה 97, ספט' 2000, עמ' 173-172[4]
- ברוך גיאן, 'על ספרים ואנשים (א): בית הספר הצרפתי למקרא', עונג שבת (עונ"ש), 23 באוקטובר 2012.
- René Dussaud, 'Le R.P. Félix-Marie Abel (1878-1953)', Syria, 1953, Vol.30, pp. 374-375 (בצרפתית)
הערות שוליים
- ^ למעשה בחלקה של ירושלים החצויה שתחת שלטון ממלכת ירדן
- ^ École Pratique d'Études Bibliques, ומ-1920 – בית הספר הצרפתי למקרא ולארכאולוגיה
- ^ ההקדמה וההערות נכתבו בשיתוף עם ז'אן סטארקי (צר'), שיהיה אחד מראשוני החוקרים של מגילות ים המלח
- ^ משום מה נכתב שמו "פרנסואה"; כך במאמרו של יהושע בן אריה. גם באנציקלופדיה העברית ("אַבֵּל, לואי פליכּס", כרך א', עמ' 156–157, ללא ציון מחבר) נזכר השם "פרנסואה", ככל הנראה בטעות. השם "לואי" כראשון בשמותיו של אַבֵּל מופיע לעיתים ברשומות ביבליוגרפיות – Abel, Louis Félix Marie; ראו גם: "Abel-Felix-Marie (Louis Felix)", EBR, Vol.1, Berlin: De Gruyter, 2009, pp. 62-63 . השם "מארי" ניתן לו כשנתקדש ב-1900 לנזוּרה.