פליקס קרסטן
אדוארד אלכסנדר פליקס קרסטן (Felix Kersten; 30 בספטמבר 1898 - 16 באפריל 1960) היה לפני ובמהלך מלחמת העולם השנייה הפיזיותרפיסט והרופא האלטרנטיבי האישי של היינריך הימלר. קרסטן השתמש במגעים עם הימלר כדי לעזור לאנשים שנרדפו על ידי גרמניה הנאצית. לפי הקונגרס היהודי העולמי והיסטוריונים שונים[1], ייתכן שקרסטן הוא האדם שהציל באופן ישיר את המספר הרב ביותר של אנשים בהיסטוריה.
לפני המלחמה
קרסטן נולד במשפחה גרמנית בלטית בדורפאט ברוסיה הקיסרית, כיום טרטו שבאסטוניה. במהלך מלחמת העולם הראשונה לחם בצבא הגרמני והגיע לפינלנד באפריל 1918 עם הכוחות הגרמניים שהתערבו במלחמת האזרחים הפינית לצד הכוחות ה"לבנים" (Suojeluskunta) מול ה"אדומים" הקומוניסטים. קרסטן קיבל אזרחות פינית בשנת 1920, בספטמבר 1921 קיבל דרגה זוטרה (vänrikki) בצבא הפיני.
לאחר שובו לחיים האזרחיים, נשאר קרסטן בהלסינקי, שם למד פיזיותרפיה ממומחה בשם ד"ר קולנדר במשך שנתיים. לאחר קבלת התעודה עבר לברלין, שם המשיך את לימודיו והפך לתלמידו של מעסה טיפולי סיני ידוע בשם ד"ר קו עד שבשנת 1925 המורה אמר לתלמידו "למדת כל מה שאני יכול ללמד אותך", ופרש לטיבט.
עד מהרה נודע קרסטן כמומחה לשיטות ריפוי בלתי קונבנציונליות. ועשירי אירופה פנו אליו, ביניהם מיכאי הראשון מלך רומניה, הנסיך היינריך, בעלה של מלכת הולנד, ושר החוץ האיטלקי הרוזן צ'אנו, חתנו של מוסוליני. המוניטין שלו כמרפא אלטרנטיבי שמתמחה בעיסוי רפואי הוביל לרווחה כלכלית שאפשרה לקרסטן לרכוש בית רחב מידות בפרבר יוקרתי של ברלין. הוא אף נישא לגרמניה מהמעמד הגבוה.
כך גם הגיע אליו המנהיג הנאצי היינריך הימלר שהיה חולה בדלקת מפרקים. סמוך לפרוץ המלחמה לקה הימלר גם במחושי קיבה עזים שכנראה הוחמרו עקב הלחצים שהיה שרוי בהם. ד"ר קרסטן טיפל בו בהצלחה כזאת עד שהימלר נעשה תלוי בו לגמרי והציע לו לשמש כמטפל האישי שלו. בתחילה סירב קרסטן להצעה אך לבסוף הסכים לה אחרי שהבין שהימלר ישלח אותו למחנה ריכוז כעונש[2].
בזמן מלחמת העולם השנייה
עם הזמן, קרסטן הצליח לתרגם את התלות של הימלר בו כדי להשיג חנינה ושחרור לאסירים. הוא הפסיק לגבות כסף עבור הטיפולים ובמקום זה נהג להציג לאחרון פתק בזמן העיסוי עם בקשות שחרור של אסירי מחתרת, שבויים במחנות עבודה ועוד. קרסטן כותב שהימלר הודה "בכל עיסוי שהוא עושה לי, גוזל ממני ד"ר קרסטן חיי אדם אחד". עם הזמן קרסטן חש שהוא יכול לתבוע מהימלר יותר ויותר.
בזכרונותיו כותב קרסטן שהוא שכנע את הימלר לוותר על תוכניתו לגרש כ-800 אלף הולנדים למזרח אירופה הכבושה, ואף לנטוש את תוכניתו להרוג גם את יהודי פינלנד. לאחר המלחמה ממשלת פינלנד אישרה כי השתמשה בשירותיו של קרסטן בתקווה להשפיע על הימלר, אם כי לא ברור לה האם אמנם קרסטן היה הגורם המכריע בהחלטה.
קרסטן העיד כי לאחר שהימלר הגיע למסקנה כי גרמניה עתידה להפסיד במלחמה, הוא החתים אותו ב-12 במרץ 1945 על מסמך המורה להפסיק את רצח היהודים ולהימנע מקיום פקודת הפיהרר להשמיד את המחנות. המסמך אכן הגיע למפקדי מחנות דכאו, פלונסבורג ומאוטהאוזן, אך מפקדים אלו מצאו את עצמם מול פקודות סותרות קודמות והעדיפו לפעול לפי ראות עיניהם.
עוד סיפר קרסטן כי לאחר שהימלר הגיע למסקנה כי גרמניה עתידה להפסיד במלחמה, הוא וולטר שלנברג, יד ימינו של הימלר, שכנעו את הימלר לבגוד בהוראות היטלר ולהפגש עם יהודי שוודי בשם נורברט מזור, נציג הקונגרס היהודי העולמי. כתוצאה ישירה מפגישה זו שהתרחשה בביתו של קרסטן מצפון לברלין לאחר שתיים בלילה, ה-21 באפריל 1945, מייד לאחר חגיגת יום הולדתו של היטלר, ניצלו אלפי בני אדם[3]. הימלר חתם על פקודת שחרור של כ-7000 אסירות מחנה הריכוז לנשים ראוונסבריק, כמחציתן צעירות יהודיות, שהועברו לשוודיה דרך הצלב האדום בראשות פולקה ברנדוט. בין נשים אלו הייתה גם טניה צבי, אשתו לעתיד של חתן פרס ישראל וחבר הכנסת לובה אליאב. עוד שוחררו מאות אסירים שהוחזקו במחנה הריכוז גריני ליד אוסלו, וכמה מאות בני ערובה נורווגיים. לפי עדותו המרתקת של מזור, הימלר הסביר ארוכות את דעתו על גרמניה ועל היהודים שאותם לדבריו תמיד שאף רק לגרש ולא להרוג[4]. פגישה זו הובאה לידיעת היטלר רק סמוך להתאבדותו לאחר שהוזכרה ברדיו, ובעקבות כך הכריז היטלר על פיטוריו המידיים של הימלר ושינה את צוואתו בהתאם. לא ברור אם מזור וקרסטן שבקשו את עזרת ברנדוט ידעו שברנדוט שלח מכתב להימלר עוד ב-10 במרץ 1945 ובו דווקא ביקש מהימלר לסרב לשחרר יהודים כדי שלא יהגרו לשוודיה[5].
גם על פי ארכיון ממשלת שוודיה, קרסטן אכן תיווך בין הימלר לבין הרוזן פולקה ברנדוט במשא ומתן שהוביל למבצע ההצלה הידוע בשם "האוטובוסים הלבנים", שהציל מאות נורווגים ודנים ממוות בימים האחרונים של הרייך השלישי.
במהלך המלחמה, קרסטן הצליח גם לספק מידע למשרד לשירותים אסטרטגיים האמריקאי (OSS, קודמו של ה-CIA).
לאחר המלחמה
בדצמבר 1945 הגיש הקונגרס היהודי העולמי לקרסטן מכתב ובו הודה לו על סיועו להציל את קורבנות מחנות הריכוז היהודים, להערכתם כ-60 אלף איש[6].
זיכרונותיו של קרסטן פורסמו בתרגום אנגלי בשנת 1947, המהדורה השנייה פורסמה ב-1956.
בינואר 1950 קיבל קרסטן את אות מסדר אורנג'-נסאו על פועלו לטובת הולנד. עם זאת, בשנת 1972 טען ההיסטוריון ההולנדי לואי דה-ג'ונג שתוכנית הגירוש ההמונית מהולנד לא באמת הייתה קיימת[7].
לאחר המלחמה התגורר קרסטן במערב גרמניה ובשוודיה וקיבל אזרחות שוודית ב-1953.
הסופר היהודי-צרפתי ז'וזף קסל היה הראשון שכתב על קרסטן בשנת 1960, בספרו שטרם תורגם לעברית "The man with the miraculous hands"
בשנת 2009 עלה תסכית רדיו של BBC בשם "A Vital Flaw" על הימלר וקרסטן, ובו משחק מרטין ג'רוויס את דמותו של קרסטן.
בשנת 2013 יצא ספרו של פראנס-אוליביה ז'יסבר "הטבחית של הימלר" (תורגם לעברית בשנת 2015 בהוצאת כנרת, זמורה-ביתן, דביר) הספר הבדיוני מבוסס על תשתית היסטורית מוצקה ובו מתואר קרסטן והשפעתו על הימלר.
למרות כל העדויות הרבות על פועלו של קרסטן, נכון ל-2017 הוא עדיין לא קיבל ממדינת ישראל את תואר "חסיד אומות העולם".
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ John H. Waller, Felix Kersten and the Secret Plot to Turn Himmler Against Hitler, Wiley, 2002, מסת"ב 978-0-471-39672-7
- ^ The Memoirs Of Doctor Felix Kersten, Pickle Partners Publishing, 2016, מסת"ב 9781787201811
- ^ בית התפוצות, ההילר של הימלר: הרופא בעל ידי הזהב שהציל אלפי יהודים, באתר הארץ, 25/1/2018
- ^ Norbert Masur, My Meeting With Heinrich Himmler, archive.org
- ^ אבי הספל, היינריך הימלר וד"ר פליקס קרסטן, באתר I.T.L.A.
- ^ אלי אשד, הצטדקותו-של-הינריך-הימלר, באתר המולטי יקום של אלי אשד
- ^ Louis de Jong, Hat Kersten Das Niederlandische Volk Gerretted?, 1972
