פלוסנבירג
 | |
| מראה במחנה, אפריל 1945 (צולם על ידי הצבא האמריקני) | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מדינה | גרמניה |
| מחוז | בוואריה |
| תאריכים | |
| תאריך סגירה | 20 באפריל 1945 |
| תאריך שחרור | 23 באפריל 1945 |
| אוכלוסייה | |
| מפקדי המחנה | מקס קגל |
| צבא משחרר | הצבא האמריקאי במסגרת בעלות הברית |
| השתייכות האסירים | יהודים, גרמנים |
| נתונים | |
| מספר הנספים | לפחות 30,000 |
 | |
מחנה פלוסנבירג (Flossenbürg) היה מחנה ריכוז שהקימו הנאצים ב-1938 ביישוב בעל אותו השם ליד העיר ויידן, ביער פפאלץ העילי (Oberpfälzer Wald) בבוואריה, קרוב לגבול עם חבל הסודטים.
היסטוריה
בסך הכול נכלאו במחנה כ-90,000 בני אדם, מהם נרצחו לפחות 30,000. אף שהמחנה הורחב שוב ושוב, היה מספר הכלואים בו גבוה תמיד בהרבה מקיבולת המחנה. תנאי המחיה במחנה היו קשים מנשוא. עבודת הפרך במחצבות והטיפול הבלתי-מספק שקיבלו הכלואים במחנה, וכן אכזריותם של סוהרי ושומרי המחנה, עלו לאסירים רבים בחייהם.
לאחר 1943 נוספה למחנה רשת ענפה של כמאה מחנות חוץ בבוואריה בסקסוניה ובבוהמיה. אסירי המחנה הועבדו בתעשיית הנשק, במפעלים כדוגמת "אוניברסל", וכן בבנייתם של מטוסי קרב של חברת מסרשמיט.
ב-8 באפריל 1945 החלו אנשי האס אס במחנה בהעלמת העדויות על שאירע בו (מבצע 1005).
ב-20 באפריל 1945 פונה המחנה סופית. מפקדו מקס קגל (Koegel) הורה על צעדת מוות בכיוון מחנה הריכוז דכאו. לאחר סוף מלחמת העולם השנייה נמצאו לאורך נתיבי צעדת המוות של האסירים כ-5,000 גופות. במחנה נותרו כ-1,600 אסירים שלא היו כשירים למסע.
- אסירים מפורסמים במחנה
- דיטריך בונהופר, כומר גרמני שהתנגד לנאציזם
- האנס אוסטר, מן הקושרים נגד היטלר
- וילהלם קנריס
- פביאן פון שלברנדורף
- לודוויג גרה
- קרל זק
הדיוויזיה ה-90 של צבא ארצות הברית הגיעה למחנה ב-23 באפריל וכבשה אותו ללא התנגדות. רבים מבין האסירים ששהו בו מתו במהלך השבועות הבאים בגלל מצבם הבריאותי הרעוע.
אחרי מלחמת העולם השנייה
מאז 1946 הלך המחנה והוכשר בהדרגה לשמש כאתר הנצחה. בחלק מן השטח נבנו שיכונים. חלקים אחרים מהמחנה שימשו לתעשייה.
בחודש יוני 2006 הוכרז המחנה כולו, ובפרט המבנים מתקופת הרייך השלישי והמחצבה, כאתר הנצחה.
קישורים חיצוניים
