פנחס רשיש
 | |||||
| פנחס רשיש ב-1957, בעת כהונתו כראש עירית פתח תקווה | |||||
| לידה | 1 ביולי 1895 | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה | 20 ביוני 1978 (בגיל 82) | ||||
| מפלגה | ההסתדרות | ||||
| |||||
פנחס רשיש (1 ביולי 1895 - 20 ביוני 1978) היה פעיל ציוני וראש העיר הרביעי של פתח תקווה.
ביוגרפיה
רשיש נולד בט' בתמוז תרנ"ה למאיר ליבס וגולדה (לבית צייפ) בקוניב, עיירה קטנה ליד אוסטראה (אוסטרוג) - היום באוקראינה, אז חלק מהאימפריה הרוסית. כילד למד בחדר. בגיל 13 הצטרף לתנועה הציונית "צעירי ציון" באוסטרוה ושימש מאוחר יותר כמזכיר הסניף המקומי. בעקבות מלחמת העולם הראשונה גויס בשנת 1915 לשירות בצבא הרוסי. הוא שוחרר מן השירות ב-1917.
לאחר שחרורו הצטרף אל הוריו שעברו לאודסה, סיים לימודים תיכוניים והחל לימודיו באוניברסיטת אודסה. במקביל היה מזכיר סניף צעירי ציון באודסה, פעיל בארגון ההגנה היהודית ופעיל בתנועת "החלוץ". בהמשך נבחר למרכז התנועה ברוסיה. בשנים 1919-1922 עסק בהברחת צעירים ציונים מרוסיה לבסרביה שהייתה תחת שלטון רומניה.
ב-1922 חזר לפולין ונבחר שם לראש תנועת החלוץ בפולין.
ב-1924 עלה לישראל והצטרף לפלוגת עין-חרוד אשר ישבה יחד עם פלוגת "מעבר" בפתח תקווה וב-1 במאי 1925 התיישבה בגבעת השלושה. כמו כן היה פעיל במועצת פועלי פתח תקווה. משנת 1928 ועד לפרוץ מלחמת העולם השנייה בספטמבר 1939 שהה באירופה בשליחות. עקב פרוץ המלחמה שב ארצה ושימש כמזכיר מועצת פועלי פתח תקווה. בבחירות הראשונות לעירייה בשנת 1940 מונה כסגן ראש העיר. לאחר מלחמת העולם השנייה שוב יצא רשיש לפולין כראש משלחת היישוב. במרץ 1946 מונה למפקד הבריחה בפולין.
בבחירות המקומיות בנובמבר 1950 זכתה רשימת ההסתדרות בראשותו בחמישה נציגים והוא הצליח לגבש קואליציה שכללה את שני הנציגים של מפ"ם, נציג הפועל המזרחי ונציג פועלי אגודת ישראל והוא נבחר לראשות עיריית פתח תקווה ב-3 בינואר 1951. הייתה זו הפעם הראשונה בה נבחר נציג מפלגת פועלים לראשות העיר. אולם ב-10 בינואר 1951 הוציא בג"ץ צו על תנאי המעכב את כניסתו לתפקיד לאחר שנטען שנציג הפועל המזרחי, דוד נוימן, שהצביע עבורו, הוא תושב פג'ה וכלל לא התגורר בפתח תקווה ביום הבחירות. ב-13 בפברואר 1951 קבע בג"ץ סופית שנוימן אינו רשאי להיות חבר מועצה וכהונתו של רשיש בוטלה[1]. ניסיון של רשיש להיבחר שוב לראשות העיר לא צלח, לאחר שבגלל לחץ מצד מועצת גדולי התורה נסוג נציג פועלי אגודת ישראל זמנית מתמיכה בו, בגלל שלא היה דתי, ובמקומו כיהן כראש העיר, מרדכי קראוסמן נציג הפועל המזרחי שנכנס למועצה במקום נוימן, ורשיש היה סגנו. בנובמבר 1951, לאור לחץ של ראשי מפא"י על ראשי הפועל המזרחי במישור הארצי, וסירוב של דוד בן-גוריון לבקר בפתח תקווה עד העברת השלטון לידי נציגי מפא"י[2], הושגה הסכמה בקואליציה הפועלית על העברת ראשות העיר לידי רשיש. קראוסמן התפטר, רשיש נבחר לראשות העיר וקראוסמן ואידלסון היו לסגניו[3]. בעקבות טבח כפר קאסם ב-1956 התבקש למנות ועדה לבירור תביעות נפגעי הטבח. הוא העמיד את "זקן השומרים" אברהם שפירא בראשה.
בשנת 1959 נסע רשיש לחוץ לארץ ללא שמינה ממלא מקום, דבר שהביא לאי שקט בקואליציה שלו והביא אותו להודיע על הקדמת חזרתו[4]. בדצמבר 1959 נבחר רשיש לכהונה שלישית בראשות העיר בראש קואליציה שכללה את מפא"י, אחדות העבודה, מפ"ם, מפד"ל, פועלי אגודת ישראל והפרוגרסיבים[5]. רשיש נבחר לכהונה רביעית בנובמבר 1965[6] אך התפטר שנה אחר כך על פי צו מפלגתו כדי לפנות מקום לסגנו איש מפלגתו ישראל פיינברג[7], על פי הסכמה שהושגה עוד לפני הבחירות[8].
במהלך כהונתו התפתחה העיר בתחומים הבאים: הרחבה משמעותית של שטח השיפוט העירוני, קליטת עולים רבים וגידול משמעותי באוכלוסייה, בניית בתי החולים "השרון" ו"בית רבקה", בניית בית העירייה, בית התלמיד ובית "יד לבנים" והקמת שכונת נווה עוז.
פנחס רשיש נפטר בט"ו בסיוון ה'תשל"ח (1978). מנשואיו לאשתו הראשונה שרה נולד לו בן אחד ומאשתו השנייה חדווה לבית מורגנשטיין נולדו לו בן ובת. אשתו חדווה נפטרה בשנת 1970 ושניהם טמונים בבית העלמין סגולה בפתח תקווה.
הנצחה
מספר מוסדות בעיר פתח תקווה קרויים על שמו:
- "בית רשיש" בשכונת נווה עוז, המשמש כבית תרבות ומרכז אירועים;
- חטיבת הביניים "רשיש";
- רחוב חדווה רשיש, הקרוי על שם אשתו השנייה, כהוקרה על פעולותיה כשליחה בקפריסין.
קישורים חיצוניים
- דוד תדהר (עורך), "פנחס רשיש", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ח (1957), עמ' 3113
הערות שוליים
- ^ ביה"ד העליון ביטל את בחירת פ. רשיש, דבר, 14 בפברואר 1951
- ^ רשיש עומד להיבחר היום ראש עיריית פתח תקווה, מעריב, 11 בנובמבר 1951
- ^ רשיש - ראש עיריית פתח תקווה, דבר, 12 בנובמבר 1951
- ^ סוכל נסיון להדיח את רשיש, דבר, 23 ביוני 1959
- ^ פ. רשיש ראש עירית פתח תקווה, דבר, 14 בדצמבר 1959
- ^ פ. רשיש נבחר בפעם הרביעית לכהונת ראש עירית פתח תקווה, דבר, 29 בנובמבר 1965
- ^ שלמה אנגל, האיש שהנחיל כבוד לעיר, דבר, 23 בדצמבר 1966
- ^ ברוך מניב, מכתב למערכת - מעשה לבן, דבר, 1 בינואר 1967
ראשי עיריית פתח תקווה 
| ||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
|
