יוסף ספיר

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יוסף ספיר
Yosef Sapir. D711-104.jpg
מדינה ישראלישראל  ישראל
לידה 27 בינואר 1902
יפו, ארץ ישראל, האימפריה העות'מאנית
פטירה 26 בפברואר 1972 (בגיל 70)
סידני, אוסטרליה
מקום קבורה בית הקברות סגולה, פתח תקווה
סיעה הציונים הכלליים, המפלגה הליברלית, גח"ל
שר הבריאות ה-3
תקופת כהונה 24 בדצמבר 1952 - 29 בדצמבר 1952 (6 ימים)
הקודם בתפקיד יוסף בורג
הבא בתפקיד יוסף סרלין
שר התחבורה ה-6
תקופת כהונה 29 בדצמבר 1952 - 29 ביוני 1955 (שנתיים ו-26 שבועות)
הקודם בתפקיד יוסף סרלין
הבא בתפקיד זלמן ארן
שר המסחר והתעשייה ה-9
תקופת כהונה 15 בדצמבר 1969 - 6 באוגוסט 1970 (33 שבועות ו-4 ימים)
הקודם בתפקיד זאב שרף
הבא בתפקיד פנחס ספיר
שר בלי תיק
תקופת כהונה 5 ביוני 1967 - 15 בדצמבר 1969 (שנתיים ו-27 שבועות)
חבר הכנסת
תקופת כהונה 14 בפברואר 1949 - 26 בפברואר 1972 (23 שנים)
כנסות 1 - 7
יו"ר ועדת הפנים ה-2
תקופת כהונה 1 בנובמבר 1950 - 1952
הקודם בתפקיד בנימין מינץ
הבא בתפקיד נחום חת
ראש עיריית פתח תקווה ה-2
תקופת כהונה 1940 - 1951 (כ־11 שנים)
הקודם בתפקיד שלמה שטמפפר
הבא בתפקיד מרדכי קראוסמן
יו"ר מרכז השלטון המקומי ה-6
תקופת כהונה 1947 - 1948
הקודם בתפקיד אברהם קרן
הבא בתפקיד דוד ברמן

יוסף ספיר (27 בינואר 190226 בפברואר 1972) היה שר בממשלות ישראל, מראשי מפלגת הציונים הכלליים, ממקימי המפלגה הליברלית וגוש חרות ליברלים (גח"ל).

ביוגרפיה

ספיר הוא יליד הארץ, נצר למשפחת פרדסנים, בנו של העסקן הציוני אליהו ספיר ונינו של הרב החוקר יעקב ספיר. לספיר היה פרדס בפתח תקווה, והוא חבר הוועד החקלאי בשנות ה-20 של המאה ה-20. בימי המאבק למען עבודה עברית, הביע עמדה תומכת בהשתדלות למען עבודה עברית, אך ספג ביקורת מצד הפועלים העברים בטענה שהוא עצמו מעסיק רק ערבים בפרדסיו וכי הנתונים שהוא מציג, כאילו רוב העובדים המועסקים בפרדסים הם יהודים, שגויים[1][2]. בשנות ה-30 היה פעיל בהתאחדות האיכרים. בשנת 1936 נדרש לשלם קנס, לאחר שנמצא מחזיק אקדח ללא רישיון[3].

בבחירות למועצת עיריית פתח תקווה שהתקיימו ביולי 1940 זכתה ההסתדרות ב-6 מתוך 15 מנדטים, הדתיים ב-4 מנדטים (רשימת המזרחי והפועל המזרחי זכתה ב-2 מנדטים וסיעת החרדים ופועלי אגודת ישראל ב-2 מנדטים) והגוש האזרחי ב-5 מנדטים (רשימתו של יוסף ספיר, הגוש האזרחי, זכתה ב-2 מנדטים, ויצו - מנדט 1, צעירים - מנדט 1 והמרכז - מנדט 1)[4]. בכינוס המועצה שלושה שבועות לאחר הבחירות התמודד ספיר נגד נציג סיעת הפועלים, גרבובסקי, על ראשות העירייה, לאחר ששלמה יצחק שטמפפר הודיע שבגלל השלטונות לא יתמודד. שני המתמודדים קיבלו 7 קולות כל אחד,[5] ולבסוף זכה ספיר בתפקיד.[6] ספיר החזיק בתפקיד ראש עיריית פתח תקווה עד שנת 1951. ספיר היה שנים רבות מראשי המחנה האזרחי ומפלגת הציונים הכלליים בתקופת היישוב.

באפריל 1947 חתם עם ראשי מועצות אחרות על עצומה המגנה את פעולות האצ"ל ולח"י נגד הבריטים[7]. בשנים 1947–1948 שימש כיו"ר מרכז השלטון המקומי.

ספיר שימש מספר פעמים בתפקידי שר בממשלות ישראל:

ספיר נפטר בעת ששהה בשליחות הכנסת באוסטרליה. חבר המשלחת ראובן ברקת ליווה את ארונו בחזרה לארץ.

בשנת 1946 מונה לחבר כבוד במסדר האימפריה הבריטית[8]. על שמו נקרא היישוב כרמי יוסף ושכונת רמות ספיר בחיפה.

לקידום משנתו הכלכלית הליברלית הוקם המכון לחקר החברה והכלכלה ע"ש יוסף ספיר, בראשות אוריאל לין. בשנת 2015 פורסם על ידי המכון הספר "מערכת המיסים של מדינת ישראל", שנכתב על ידי יורם גבאי, לשעבר הממונה על הכנסות המדינה.

כתביו

  • דרכה של מפלגה ליברלית בישראל, תל אביב: מחלקת ההסברה המרכזית של הסתדרות הציונים הכלליים, תשי"ז-1957.
  • מבחר מאמרים ונאומים, תל אביב: המכון לחקר החברה והכלכלה בישראל ע"ש יוסף ספיר, תשל"ז.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים


ראשי עיריית פתח תקווה
שלמה שטמפפר יוסף ספיר מרדכי קראוסמן פנחס רשיש ישראל פיינברג דב תבורי גיורא לב יצחק אוחיון אורי אהד איציק ברוורמן רמי גרינברג
1937 - 1940 1940 - 1951 1951 1951 - 1966 1966 - 1978 1978 - 1989 1989 - 1998 1998 - 2013 2013 2013 - 2018 2018 -
סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0