פסי כהן
| לידה | 6 במרץ 1955 |
|---|---|
| נרצח |
7 באוקטובר 2023 (בגיל 68) בארי |
| מקום קבורה | בארי |
| שם לידה | פסיה וייסבלט |
| ידוע בשל | שימוש ביתה כמוקד רצח מרכזי |
| בן זוג | רפי כהן |
| מספר ילדים | 4 |
פסיה (פסי) כהן (6 במרץ 1955 – 7 באוקטובר 2023) הייתה תושבת קיבוץ בארי, מחנכת ומטפלת בבני נוער. ביתה הפך למוקד של אחד האירועים הטראגיים ביותר של מתקפת חמאס על ישראל, שבו נרצחו 13 מתוך 15 בני ערובה שהוחזקו על ידי מחבלי חמאס[1].
פסי כהן הפכה לסמל של האנושיות והחום שאבדו ב-7 באוקטובר. דמותה מזוהה עם תושבי עוטף עזה שחיו חיי קהילה בקיבוצים ומושבים, ושילמו מחיר כבד ביותר. ביתה הפך בעל כרחו למושג המתייחס למורכבות של בני ערובה בזמן לחימה.
חיים אישיים
פסי נולדה כ"פסיה וייסבלט" ב-6 במרץ 1955 במושבה מגדיאל (כיום חלק מהוד השרון) לפנינה ושלמה וייסבלט, ניצולי שואה מפולין שהכירו והתחתנו בארץ. בת זקונים אחרי חנה ודני.
היא גדלה בבית בעל צביון חיים דתי מסורתי, בו דיברו בעיקר יידיש. אביה היה אחד ממקימי מפעל תנובה בו עבד כל חייו, ואמה פנינה הייתה עקרת בית.
פסי למדה בבית הספר הממלכתי-דתי "מגדיאל" (כיום בית ספר "שילה") וסיימה את לימודיה בבית הספר התיכון "אורות" במגמת אופנה. היא הייתה ילדה שקטה, ביישנית וצנועה, חברותית ואהובה מאוד.
ב-1973 התגייסה לחיל השריון ובמהלך מלחמת יום הכיפורים שירתה כפקידה בגדוד 79 של חטיבה 14.
לאחר השחרור מהצבא עבדה פסי אצל גדעון אוברזון ובמקביל השתתפה בהקמת קיבוץ מורן בגליל.
פסי נישאה לרפי כהן ועברה לגור עמו בקיבוץ בארי, שם נולדו להם ארבעה ילדים. במהלך השנים נולדו לפסי עשרה נכדים, כולם בני קיבוץ בארי.
פעילות חינוכית וקהילתית
פסי שימשה כמורה למלאכה ולתפירה בבית הספר המקומי בבארי. אהבתה של פסי לאמנות הביאה אותה ללמד מלאכה בקיבוץ בארי ולטפל בצעירים שהתמודדו עם קשיים חברתיים. במשך שנים עבדה כמטפלת בבני נוער שהתמודדו עם קשיים ואתגרים מול המערכת, והיוותה עבורם עוגן משמעותי.
פסי הקימה בקיבוץ מועדון לקשישים יחד עם חברתה איריס גלברד ז"ל. עם מותה של איריס הפכה פסי את מועדון הקשישים לבית חם, קראה לו על שמה "בית איריס", וערכה בו פעילויות אמנות ויצירה רבות.
"הבית של פסי" היה סמל בקיבוץ בארי: מקום מפגש כשר לחברי קהילה רבים ושכנים. המרפסת שאירחה את כולם הייתה מקושטת באוספים צבעוניים של יצירות אמנות.
טבח שבעה באוקטובר
בערב שמחת תורה, 6 באוקטובר 2023, התכנסו בני המשפחה וחברים בבית הכנסת של בארי. לאחר מכן נפגשו כולם לסעודת החג במרפסת של פסי. פסי אירחה בביתה את אחותה חנה סיטון, בעלה יצחק ובנם טל.
ב-7 באוקטובר 2023, בשעה 12:56, פרצו מחבלי חמאס לביתה של פסי. הם רצחו את יצחק סיטון ופצעו את טל, ואז הושיבו את חנה ופסי סביב שולחן האוכל. חוליות מחבלים נוספות גררו לתוך הבית עוד משפחות ותושבים מהקיבוץ.
כשפסי הבחינה במחבלים שבביתה היא עדכנה את בני משפחתה בהודעה. שוהם, נכדה כתב לה שהמחבלים הגיעו גם אליהם. ב-12:56 היא כתבה לו שהיא אוהבת אותו ונפרדה ממנו, וכך בעצם גם מכל ילדיה ונכדיה. פסי הבינה שזה הסוף ואז ניתק הקשר.
פסי נרצחה יחד עם 12 בני ערובה נוספים בביתה. היא מתה לצד אחותה חנה, גיסה יצחק ואחיינה טל.
לאחר מותה
בשל המלחמה והרגישות המבצעית פסי נקברה זמנית בהוד השרון. ב-28 בפברואר 2025, כמעט 16 חודשים לאחר מותה, הועבר גופתה לקבורה סופית בקיבוץ בארי[2].
ב-28 באוגוסט 2024 נהרס ביתה של פסי כחלק מתוכנית שיקום הקיבוץ. הבית נשאר על תילו זמן רב בשל התחקירים המורכבים שנערכו בו[3].
הערות שוליים
- ↑ איתי בלומנטל כרמלה מנשה, תחקיר צה"ל על אירוע בני הערובה בבית של פסי בקיבוץ בארי, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 8 באוגוסט 2024
- ↑ מאיה כהן, ביתה הפך לסמל הטבח: פסי כהן ז"ל הובאה למנוחות בקיבוץ בארי, באתר מעריב אונליין, 28 בפברואר 2025
- ↑ מתן צורי, ביתה של פסי בבארי נהרס, כ-11 חודשים אחרי הטבח: "חיים שלמים שנגדעו ואינם", באתר ynet, 28 באוגוסט 2024
פסי כהן42056482Q136417494