פרדיננד פורצינטי
.jpg) | |
| פרדיננד פורצינטי | |
| לידה |
6 בפברואר 1839 מרסיי, ממלכת הצרפתים  |
|---|---|
| פטירה |
5 במאי 1909 (בגיל 70) מונטה קרלו, מונקו  |
| השתייכות |
 צבא צרפת |
| דרגה | קומנדנט |
| פעולות ומבצעים | |
|
מלחמת אוסטריה-סרדיניה המשלחת הצרפתית למקסיקו הכיבוש הצרפתי של אלג'יריה | |
פרדיננד פורצינטי (בצרפתית: Ferdinand Forzinetti; 6 בפברואר 1839 – 5 במאי 1909) היה קצין צרפתי, אשר התפרסם בשל חלקו בפרשת דרייפוס.
ביוגרפיה
פורצינטי נולד במרסיי ב-6 בפברואר 1839, אביו היה בנאי יליד איטליה. ב-1857 הוא התגייס לצבא צרפת והוצב בלגיון הזרים. בשנת 1860 הוא הועלה לדרגת סרג'נט-מז'ור, וב-1865 הוא הועלה לדרגת לוטננט משנה. הוא לחם במלחמת אוסטריה-סרדיניה ולאחר מכן השתתף במשלחת הצרפתית למקסיקו. ב-1871 הוא הועלה לדרגת קפטן, ובהמשך נשלח לאלג'יריה ומונה למפקד בתי הכלא הצבאיים שם. ב-15 באוקטובר 1890 הוא מונה למפקד בית הסוהר שרש-מידי.
ב-15 באוקטובר 1894 הובא לאחריותו של פוריצנטי אסיר מיוחד: אלפרד דרייפוס הנחשד בריגול. בכלא, דרייפוס נחקר בקשיחות בידי ארמאן די פאטי דה קלאם מה שגרם לכך שבריאותו הנפשית התערערה כליל, והוא שקע בהתקפי דיכאון, או לחלופין בהתקפי זעם שבהם היה משליך כל מה שבהישג יד ואף פוגע בעצמו. בלילות שמעו אותו הסוהרים צוחק לעצמו צחוק מטורף. פוריצנטי פקפק מלכתחילה בהאשמתו של דרייפוס, והיה היחיד שגילה כלפיו יחס אנושי. הוא בא לבקר אותו ולעודד אותו, ולא הרשה לפאטי להגזים בחקירותיו. ב-27 באוקטובר הוא פנה אל הרמטכ"ל בואדפר וטען שדרייפוס קרוב לטירוף. בואדפר הרשה לו לקחת את דרייפוס לרופא הכלא, וזה רשם לו כדורי הרגעה. בהמשך, עתר פורצינטי יחד עם אשתו של דרייפוס, לוסי דרייפוס, למושל הצבאי של פריז פליקס גוסטב סוסייה, וביקש לאפשר להם להיפגש. סוסייה הסכים, בתנאי שהפגישות יערכו באחריותו הבלעדית של פורצינטי. פורצינטי אפשר להם להיפגש בפרטיות בלשכתו, לשוחח ארוכות ואף להתחבק.[1] דרייפוס טען לימים כי "כל האוצרות של טוב לב מצאו את ביטוים בסוהר זה".[2]
לאחר שדרייפוס נשפט ונשלח לאי השדים, נעשה פורצינטי לאחד מראשוני הלוחמים למען זיכויו. הוא נפגש עם אחיו מתייה דרייפוס וסיפק לו מידע חשוב. עדותו סייעה בין היתר להפריך את עדותו של שארל לברן-רנו אשר טען שדרייפוס התוודה בפניו על אשמתו. בשל כך, העיתונות הלאומנית והאנטישמית הוקיעה אותו ותיארה אותו כאיטלקי וכיהודי למחצה. ב-16 בנובמבר 1897 הוא סולק מהצבא לאחר שנחשף שנפגש בחשאי עם עיתונאי ומסר לו מידע. הוא עזב את צרפת ועקר למונטה קרלו. הוא נפטר ב-5 במאי 1909.
לקריאה נוספת
- ז'אן דניס ברדן, פרשת דרייפוס, עם עובד, 2003.
- מאיר קוטיק, פרשת דרייפוס, מלא, 1982.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
