פרוסיה הדרומית
 | |
| ממשל | |
|---|---|
| שפה נפוצה | גרמנית |
| היסטוריה | |
| הקמה | |
| הקמה | 1793 |
| פירוק | 1807 |
| ישות קודמת |
מחוז פוזנן מחוז קאליש מחוז גנייזנו מחוז שייראדז מחוז לנצ'יצה מחוז בז'שץ' קויאבסקי מחוז פלוק מחוז רווה מחוז מזוביה |
| ישות יורשת |
 דוכסות ורשה |
פרוסיה הדרומית (בגרמנית: Südpreußen; בפולנית: Prusy Południowe) הייתה פרובינציה של ממלכת פרוסיה מ-1793 עד 1807.
היסטוריה
פרוסיה הדרומית נוצרה מתוך טריטוריה שסופחה בחלוקתה השנייה של פולין וב-1793 כללה:
- מחוזות פוזנן, קאליש וגניזנו של פולין גדול;
- מחוזות שייראדז ולגניצה;
- מחוז קויאוויה בז'שץ' וארץ דובז'ין;
- חלקים סמוכים של המחוזות המזוביים פלוק ורווה.
בירת המחוז הייתה פוזנן (1793–1795) תחילה, לאחר מכן ורשה (1795–1806), שנוספה ב-1795 לאחר החלוקה השלישית, אך היא נוהלה למעשה על ידי הדירקטוריון הכללי ("General-Direktorium") בברלין.
פרוסיה הדרומית גבלה במחוז הברנדנבורגי נוימרק במערב ובמחוז נצה הפרוסי בצפון. לאחר החלוקה השלישית הועברו אדמות דובז'ין ופלוק צפונית מזרחית לנהר הוויסלה לפרוסיה המזרחית החדשה, בעוד שפרוסיה הדרומית זכתה לאזור ורשה של מחוז מזוביה לשעבר. בדרום מזרח סימן נהר פיליצה את הגבול עם שטחי פולין קטן שב-1795 הפכו לחלק מגליציה החדשה האוסטרית. בדרום-מערב היא גבלה במחוז שלזיה הפרוסית ובשלזיה החדשה, פרובינציה קטנה יותר הכוללת את דוכסות סיווייז' לשעבר, אשר נוהלה מפרוסיה הדרומית.
כמה מהקולוניסטים הגרמנים שהוזמנו להתיישב באחוזות האצילים של המחוז נודעו בשם "Hauländer", בעוד שאחרים שהתיישבו על אדמות הכתר המלכותי היו ידועים בשם "Kolonisten". המונח Hauländer הוא שיבוש גרמני של ההולנדר המקורי שניהל משא ומתן על תנאים מיוחדים של שלטון דמוקרטי עבור ההתנחלויות שלהם, שזכו לכינוי הולנדרי. גרמנים רבים עדיין חיו תחת סגנון שולזנדורף של שלטון הכפר ולכן לא היו Hauländer.
המחוז הלא מפותח נוהל כשהרווח הפיסקאלי היה יעד עיקרי. שר המחוז הראשון אוטו פון ווס אמר כי "דרום פרוסיה לא נקנתה במחיר גבוה מדי: זה לא צריך להיות נטל על מחוזות אחרים, זה צריך אפילו להועיל להם ולמדינה הפרוסית"[1] כך, תוך כדי עיסוק בגרמניזציה של הפולנים במהלך החלוקות, המדינה הפרוסית הוציאה יותר הכנסות ממה שהוציאה מהפרובינציה וגבתה מכסים על סחורות מהמחוז, מה שהרתיע מאוד את התפתחותה התעשייתית.[2]
בעקבות ניצחונו של נפוליאון בונפרטה במלחמת הקואליציה הרביעית והתקוממות פולנית, שטחה של פרוסיה הדרומית הפך לחלק מדוכסות ורשה, מדינת חסות צרפתית, על פי הסכמי טילזיט משנת 1807. לאחר קונגרס וינה בשנת 1815, היא חולקה בין הדוכסות הגדולה של פוזן הפרוסית ופולין הקונגרסאית, שהייתה חלק מהאימפריה הרוסית.
רישומי הדירקטוריון הכללי העוסקים בהיסטוריה ובאילן היוחסין של החלק הפרוסי של פולין נלקחו מהארכיון הפרוסי על ידי נפוליאון בונפרטה זמן קצר לאחר 1806 והועברו לוורשה.
דמוגרפיה
בשנת 1806 מנה המחוז 1,503,508 תושבים.
הערות שוליים
- ^ Denkschrift über die Verwaltung Südpreussens während der ersten Amtsperiode des Ministers von Voss, September 1794, in Ingeburg Bussenius, ed., Urkunden und Alten zur Geschichte der preussischen Verwaltung in Sudpreussen und Neuostpreussen 1793-1806(Frankfurt a.M., 1961), document 13.
- ^ Hagen, William W. “The Partitions of Poland and the Crisis of the Old Regime in Prussia 1772-1806.” Central European History 9, no. 2 (1976): 115–28. http://www.jstor.org/stable/4545765.
