פרו-אנה
פרו-אנה (באנגלית: Pro-ana, לעיתים מכונה אנה), הוא מונח המתייחס לעידוד הפרעת האכילה אנורקסיה נרבוזה בקרב הסובלים מההפרעה. לעיתים המצדדים ברעיון מתייחסים אל האנורקסיה עצמה בהאנשה וחיבה כאל בחורה בשם "אנה" (קיצור של "אנורקסיה").[1] באופן דומה עבור בולימיה נרבוזה קיימת תופעה בשם "פרו-מיה".
ארגוני פרו-אנה שונים במידה רבה זה מזה בעמדתם ביחס להפרעה. רוב הארגונים טוענים כי הם קמו כדי לספק סביבה לא שיפוטית לאנורקסים; מקום בו יוכלו לשוחח על ההפרעה, ולתמוך באחרים הבוחרים להיכנס לתהליך החלמה. ארגונים אחרים מכחישים כי אנורקסיה נרבוזה היא הפרעה נפשית וטוענים כי מדובר בבחירה, אשר על הרפואה והמשפחה לכבד אותה, כבחירה בסגנון חיים.
אנורקסיה נרבוזה
ערך מורחב – אנורקסיה נרבוזה
אנורקסיה נרבוזה (לפי הצעת האקדמיה ללשון העברית: צַיְמָנוּת), היא הפרעת אכילה הגורמת לאובדן משקל משמעותי ובמקרים קיצוניים אף למוות. הלוקים באנורקסיה חוששים מהשמנה ובשל כך הופכים לרזים באופן קיצוני. מאז 1976 מוכרת האנורקסיה כאחת מההפרעות הנפשיות המסוכנות ביותר, כיוון שהיא עלולה להיות קטלנית בכ-5% מן המקרים. האנורקסיה מאופיינת באיבוד משקל קיצוני משום שהאדם הלוקה בה מסרב לשמור על משקל גוף מינימלי נורמלי. אדם הלוקה בהפרעה אינו מאבד את תיאבונו (איבוד תיאבון הוא מקרה נדיר), אלא מדכא אותו במכוון באופן רצוני. אובדן המשקל יכול להוביל למספר תופעות לוואי מסוכנות, ביניהם כחישות, הפסקת הווסת אצל נשים, רגישות לזיהומים ופגיעות מוגברת של המערכת החיסונית, נטייה להתקפי לב ואוסטיאופורוזיס ("בריחת" סידן). 75% מהלוקים בהפרעה הן נשים. 40% מכלל המקרים הן צעירות בגילאי 15-19.
קבוצות לעידוד אנורקסיה
קבוצות תמיכה הדדית המעודדות את ההפרעה קיימות באינטרנט, במיוחד בפורומים וברשתות חברתיות מקוונות. לקבוצות אלו חשיבות רבה עבור הלוקות בהפרעה כיוון שהן לרוב סובלות מבדידות.
חברי קבוצות התמיכה האינטרנטיות הם לרוב בנות, המעריצות ומספקות מידע לגבי אנורקסיה נרבוזה ובולימיה נרבוזה (84% ו-64% בהתאמה, על פי מחקרים משנת 2010[2]). הן משתמשות בקבוצות למטרות שונות:
עידוד לשימוש בתואנות שווא לסירוב אכילה, כמו צמחונות, שנחשבת נפוצה ומקובלת יותר חברתית מהפרעות אכילה.
- עריכת תחרויות של ירידה מהירה במשקל או עידוד לירידה קבוצתית במשקל באמצעות צומות.
- הזדהות והבעת תמיכה זו בזו במקרה של שבירת הצום או אכילה בולמוסית.
- מתן עצות להקאה מהירה וקלה, והדרכות לשימוש במשלשלים ובחומרים מעודדים הקאה.
- מתן עצות להסתרת ירידה במשקל מההורים ומהרופאים.
- שיתוף מידע על הפחתת תופעות הלוואי של האנורקסיה.
- פרסום משקל גוף, מידות גוף, עדכון לגבי התפריט היומי שלהן או פרסום תמונות על מנת לקבל הערכה ועידוד זו מזו.
- פרסום דרכים לדיכוי הרעב או דחייה שלו.
אתרי פרו-אנה כתובים לרוב במשלב שפה קל לקריאה. הכותבים בפורומים והבלוגים העוסקים בפרו-אנה ופרו-מיה לרוב מקבלים בברכה משתתפים חדשים, אך תוך חשדנות רבה. הם מגיבים בעוינות כלפי בני משפחה וחברים שאינם לוקים בהפרעה ונכנסים לאתר כדי להביע התנגדות לאנורקסיה. כן קיים יחס חשדני כלפי גולשים באתר שאינם לוקים בהפרעה ומגיעים אליו כדי לחפש דרכים לרדת במשקל - אלו מכונים "wannarexics", אנשים שרוצים להיות אנורקסיים.
אתרי פרו-אנה (84% ב-2010[2]) מעודדים דימוי גוף רזה, באמצעות תמונות או קטעי וידאו של נשים רזות, חלקן מפורסמות, בעלות מבנה גוף רזה עד כדי כך שניתן לראות את עצמותיהן בולטות. במקביל מתפרסמות תמונות של מזון משמין מאוד ואנשים הלוקים בהשמנת יתר חולנית, על מנת לעודד תחושת גועל כלפיהם בקרב המשתמשות באתר. כמו כן נעשה שימוש במנטרות, ציטוטים של משפטים נבחרים מספרים ומשירים מפורסמים המעודדים רזון.
בנות שהן פרו-אנה עונדות לעיתים קרובות צמיד אדום, שנועד לסמל עבורן את קבלת האנורקסיה כדרך חיים, וכן להוות מעין תזכורת שלא לאכול.[3] באופן דומה, הצמידים שעונדות בנות פרו-מיה הם סגולים או כחולים. הצמידים נמכרים באתרי מכירות רגילים באינטרנט, המתפרסמים באתרי פרו-אנה.
השפעה
אתרי פרו-אנה מתפשטים ברחבי האינטרנט במהירות בשנים האחרונות. במחקר נמצא גידול של 470% באתרי הפרו-אנה והפרו-מיה בין השנים 2006-2007[4].
ב-2009 במחקר שנערך בקרב 711 תלמידים פלמים בגילאים 13-17, דיווחו 12.6% מהבנות ו-5.9% מהבנים כי ביקרו באתרי פרו-אנה לפחות פעם אחת[5]. במחקר אחר שנערך ב-2009 בקרב 1000 בנות בגילאים 6-15, אחת מכל שלוש דיווחה שחיפשה באינטרנט טיפים לדיאטה, ואחת מכל חמש דיווחה על קשר עם אנשים אחרים ברשתות חברתיות או בצ'טים על מנת לקבל טיפים לדיאטה.[6]
רבים מהמבקרים באתרי פרו-אנה כהם אנשים שכבר מאובחנים עם הפרעת אכילה; במחקר שבוצע ב-2006 בקרב אנשים עם הפרעות אכילה נמצא כי 35.5% מהם ביקרו באתרי פרו-אנה, ו-96% מתוכם למדו טכניקות חדשות לירידה במשקל או להקאה באמצעות אתרים אלה (לעומת 46.6% מהמבקרים באתרים המכוונים לשיקום הסובלים מהפרעות אכילה)[7]. במחקרים נמצא כי מתבגרות שהתבקשו לבקר באתר פרו-אנה נטו להערכה עצמית נמוכה יותר ממתבגרות שביקרו באתר אופנה[8]. עם זאת, במחקר שנערך ב-2007 בקרב 1575 צעירות לא נמצאו הבדלים בין צעירות שצפו בעבר באתרי פרו-אנה לצעירות שצפו באתרי שיקום להפרעות אכילה, בפרמטרים כגון מסת גוף, דימוי גוף, שביעות רצון מהמראה החיצוני, רמה ההפרעה, והגבלות תזונתיות; אך צעירות שצפו באתרי פרו-אנה היו מועדות יותר לשביעות רצון נמוכה מגופן יחסית לקבוצת הביקורת (שלא צפתה בשני סוגי האתרים).[9]
מחלוקת וביקורת
רבים מהמומחים בתחום הרפואה וכן חלק מהלוקים באנורקסיה, מביעים התנגדות רבה לאתרי פרו-אנה, על כך שהם מציגים את המחלה החמורה באור חיובי. הנושא החל למשוך עניין בקרב התקשורת בארצות הברית בעיקר לאחר שידורו של פרק בתוכניתה של אופרה וינפרי ב-2001, שעסק באתרים אלו. בעקבות הלחץ הציבורי וארגונים המקדמים שיקום מההפרעה, סגרו יאהו ו-Geocities את אתרי הפרו-אנה שהיו מנוהלים בשרתים שלהם. מאז אתרי פרו אנה מתאמצים להסוות את עצמם, למשל הם מציגים את האתרים כתומכים בשיקום מההפרעה, או עורכים ראיונות למשתתפים בפורום כדי לסנן את אלו שאינם לוקים בהפרעת אכילה.[10]
ארגונים רבים פרסמו אזהרות לגבי אתרי פרו-אנה והשפעותיהם, בהם הארגון הלאומי האמריקני להפרעות אכילה (National Association of Anorexia Nervosa and Associated Disorders - ANAD)[11], האקדמיה להפרעות האכילה (Academy for Eating Disorders - AED)[12], הארגון הבריטי להפרעות אכילה (b-eat - Eating Disorders Association of the UK)[13], ועוד.
בתרבות
- באוקטובר 2001, הקדישה אופרה וינפרי פרק שלם בתוכניתה לנושא הפרעות אכילה ואתרי פרו-אנה. פאנל המומחים שהופיעו בתוכנית הביעו דאגה לגבי התופעה והמליצו להשתמש בתוכנות מחשב לסינון וחסימה של אתרים אלו.
- ביולי 2002, פרסם המגזין "Baltimore City Paper" תחקיר שביצע על אתרי הפרו-אנה.
- בינואר 2008 שודר הפרק "Growing up Online" בתוכנית התחקירים Frontline, בו נערך דיון קצר על אתרי פרו-אנה.
- בתערוכת הצילומים "Thirty-two kilos" של איבון ת'אין, שהוצגה בתערוכה בברלין ב-2008 ובמכון גתה בוושינגטון ב-2009, הוצגו צילומי נשים אשר עברו עריכה גרפית כך שייראו רזות באופן קיצוני. הצילומים נועדו ללעוג לאתרי פרו-אנה, אך רבים מהם הוכנסו בהמשך לאתרי פרו-אנה ופרו-מיה, כך שיהוו דווקא השראה ועידוד לרזון[14].
ברשתות חברתיות
- ביולי 2001, בעקבות תלונה של ארגון ANAD, הסירה חברת יאהו את אתרי הפרו-אנה מהשרת שלה; היא טענה אתרים כאלו מעודדים פגיעה עצמית ומפרים את הסכם השירות באתר.
- באוגוסט 2007 פרסם אחד מאנשי הקהילה המקוונת LiveJournal הצהרה לפיה חסימה של אתרי פרו-אנה לא תגרום ללוקים במחלה להבריא; לעומת זאת, לקיום של אתרים אלו יש מספר יתרונות - הדבר נותן לגולשים בהם הרגשה שהם לא לבד בתחושותיהם לגבי דימוי הגוף שלהם, ומגביר את הסיכוי שאהבה והתמיכה שנוצרים באתרים תחשוף את ההפרעה של הגולשים ותאיץ בהם לחפש עזרה מקצועית.
- אנשי פייסבוק הצהירו על התנגדותם לקבוצות פרו-אנה, והן נמחקו בטענה כי הדבר נוגד את מטרת הקבוצות שכן יש בהן עידוד לפגיעה עצמית.
- אנשי מייספייס לא חסמו תכנים פרו-אנה בטענה כי "קשה להבחין בין קבוצות שנועדו לתמיכה הדדית בשיקום מהפרעות האכילה לבין כאלו המעודדות אנורקסיה ובולמיה כדרך חיים".[13]
- בנובמבר 2007, חסמה מיקרוסופט ארבעה אתרי פרו-אנה בספרדית שפעלו במסגרת MSN Spaces, באמצעות ה-IQUA, הגוף המפקח על האינטרנט בקטלוניה.
הערות שוליים
- ^ A Secret Society of the Starving
- ^ 2.0 2.1 2.2 e-Ana and e-Mia: A content analysis of pro-eating disorder Web sites
- ^ Blood red bangle fosters cult of secret self-starving
- ^ The Number of Web Sites Promoting Anorexia and Bulimia Has Increased 470% Since 2006
- ^ Viewership of pro-anorexia websites in seventh, ninth and eleventh graders
- ^ Skinny celebrities drive one in five 11-year-olds to diet
- ^ Surfing for thinness: a pilot study of pro-eating disorder Web site usage in adolescents with eating disorders
- ^ What does viewing a pro-anorexia website do? An experimental examination of website exposure and moderating effects
- ^ Viewership of pro-eating disorder websites: association with body image and eating disturbances
- ^ Ana and the Internet: a review of pro-anorexia websites
- ^ Eating Disorders and the Internet, ANAD
- ^ AED Position Statement on Pro-Anorexia Web Sites
- ^ 13.0 13.1 Pro-anorexia site clampdown urged
- ^ Art Exhibit: "Thirty-Two Kilos" at the Goethe-Institut Washington
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה יעוץ רפואי.
