פרחאת עבאס

פרחאת עבאס

לידה	בואפרון, כיום בוואג'אנה, חלק מטאהר, ג'יגיל, אלג'יריה הצרפתית
ראש הממשלה הזמנית של הרפובליקה האלג'יראית (בגולה) ה־1 19 בספטמבר 1958 – 27 באוגוסט 1961 (3 שנים) סגן ראש הממשלה הזמנית של הרפובליקה האלג'יראית (בגולה) כרים בלכאסם → אין בניוסף בנחדה ←
יושב ראש האספה הלאומית המכוננת של הרפובליקה האלג'יראית הדמוקרטית העממית ה־1 25 בספטמבר 1962 – 14 באוגוסט 1963 (46 שבועות ויומיים) → אין אלחאג' בנאללה ←

פראת מקי עבאס (בערבית: فرحات عباس; בתמזיגת: Ferḥat Ɛebbas;‏ 24 באוגוסט 1899, בואפרון - 24 בדצמבר 1985, אלג'יר) היה פוליטיקאי אלג'יראי ממוצא קאבילי, מראשי המאבק לעצמאות של אלג'יריה. ייסד את האיחוד העממי האלג'יראי UPA ואת האיחוד הדמוקרטי של המניפסט האלג'יראי UDMA שהצטרף לחזית הלאומית לשחרור אלג'יריה FLN בימי מלחמת העצמאות. בשנים 1958–1961 כיהן עבאס כראש הממשלה הזמנית של הרפובליקה האלג'יראית GPRA . אחרי הכרזת העצמאות, נבחר ליושב ראש האספה הלאומית החוקתית של אלג'יריה, תפקיד שבו כיהן בשנים 1962–1963. בתוקף תפקיד זה היה פרחאת עבאס ראש המדינה הראשון של אלג'יריה, לפני הנשיא הראשון אחמד בן בלה. היה רוקח בהכשרתו.

ביוגרפיה

ילדות וצעירות

פרחאת עבאס נולד בקיץ 1899 כבנם השביעי מתוך שלושה עשר ילדיהם של הקאיד סעיד בן אחמד עבאס ושל אשורה בנת עלי לבית מאזה. מקום הולדתו היה בואפרון, כיום בוואג'אנה, יישוב שהוא חלק מהכפר המעורב טאהר שבמחוז ג'יג'ל. האב היה הקאיד של הכפר שאהנה וזכה לאות שליון הכבוד של צרפת בדרגת מפקד. משפחתם הייתה משפחה כפרית ממוצא קאבילי שנאלצה לנטוש בשנת 1871 את קאביליה הקטנה אחרי תבוסת המרד של מוחמד אל מוקראני. הסב גורש מאדמותיו על ידי השלטון הצרפתי והורד למעמד של פלאח. או פועל חקלאי. הוא ירד מהרמות הגבוהות ויצא להתיישב באזור החוף. מגיל 10 למד עבאס בבית ספר יסודי צרפתי בעיר ג'יג'ל ומכיוון שהיה תלמיד טוב בגיל 15 נשלח עם מלגה ללמוד בתיכון בסקיקדה שכונתה אז פיליפוויל, במחוז קונסטנטין. אחרי סיום מבחני הבגרות שירת בשנים 1921–1924 בצבא בחיל הרפואה הצרפתי ועלה תוך כדי כך לדרגת סמל. באותה תקופה התחיל לכתוב מאמרים בעיתונים בשמות -עט שונים, אחד מהם "כאמל אבנסראז'". בתום השירות הצבאי למשך תקופה הארוכה בשנים 1924–1933 למד רוקחות באוניברסיטת אלג'ר,תקופת הלימודים נמשכה שמונה שנים, יותר משש השנים הדרושות, מכיוון שעבאס התעניין יותר בפוליטיקה ובספרות מאשר במדעי החיים וכימיה. באותן השנים קרא את ספרי ויקטור הוגו, את סופוקלס, את הצהרת זכויות האדם והאזרח, פרסם ב"אל תקאדון" ("הקדמה") וב "Le Trait d'Union " (מקף) מאמרים בקורתיים כלפי הקולוניאליזם. בעת לימודיו נעשה פעיל ב"אחוות הסטודנטים המוסלמים של צפון אפריקה"(AEMAN) (משנת 1931 - איגוד). הוא נבחר ליושב ראש שלה בשנים 1926–1927 וליושב ראש בשנים 1927–1931. בקונגרס האיגוד הלאומי של הסטודנטים ב-1930 נבחר לסגן יושב ראש האיחוד הלאומי של הסטודנטים בצרפת.

נגד הקולוניאליזם, בעד השתלבות בצרפת על בסיס שווה

תחילה הושפע פרחת עבאס על ידי האידאולוגיית "הלאומנות האינטגרלית" של שארל מוראס, מייסד האקסיון פראנסז. . הוא נמשך עלי די רעיון "הדמוקרטיה המקומית" סוג היחיד של דמוקרטיה ריאלית המקובל על מוראס:אוטונומיה של אגודות מקומיות ואזוריות, אוטונומיה בהסדרים חברתיים וכלכליים, זכות בחירות כללית בבחירות העירוניות, ייצוג גדול של אגודות, קומונות, נכבדים ומנהיגים ילידים באספה שתייצג אותם מול הממשל הצרפתי.

ב-1920 בני דורי היו בני 20 , אני אישית חשבתי לעצמי שאלג'יריה דמתה לצרפת של "המשטר הישן" ערב שנת 1789. אין דבר בספר הקדוש שיכול למנוע מאלג'יראי מוסלמי להיות מבחינה לאומית צרפתי... בעל לב נאמן מודע לסולדריות הלאומית שלו

עבאס לא היה היחיד באליטה המוסלמית של צרפת שנמנה עם חסידי "אקסיון פראנסז". היו כאלה האשמי שריאף, לימים יועץ משפטי של המלך מוחמד החמישי וסניגורו של אחמד בן בלה וכן נציגים קאבילים, שהוטרדו על ידי ההשתלטות הערבית ואהדו את חזון הביזור של שארל מוראס עבאס התבטא אז בעד מדיניות התבוללות תוך שמירת סטטוס אישי, ופעל במסגרת תנועת הנוער האלג'יראי שדרש שוויון זכויות במסגרת הריבונות הצרפתית ופיתח את חשיבתו הפוליטית העצמית. בשנת 1931 פרסם עבאס את הספר " Le Jeune Algérien, (האלג'יראי הצעיר) שכלל את מאמריו משנות ה-1920, לרבות את הרעיון להיאבק בקולוניזציה על מנת להבטיח הסכמה בין הצרפתים הנוצרים למוסלמים. הוא הוקיע בה את "מאה שנות הקולוניזציה הצרפתית" . הדגיש בו גם את סוגיות ה"אלג'ראיות", חמדנות המתיישבים, המדינה האלג'יראית והאסלאם

אנחנו בביתנו. איננו יכולים ללכת למקום אחר. אדמה זו הזינה את אבותינו, אדמה זו תזין את ילדינו. אם אנו חופשיים או עבדים, היא שייכת לנו, אנו שייכים לה, והיא לא תניח לנו להיעלם. אלג'יריה איננה יכולה לחיות בלעדנו. אנחנו איננו יכולים לחיות בלעדיה. מי שחולם כי עתדינו יהיה לזה של האינדיאנים באמריקה טועה. הברברים היו אלה שקבעו את גורלה של אלג'יריה לפני ארבע עשרה מאות שנים. גורלה לא יוכלה להתגזם מחר בלעדיהם

(פרחת עבאס - האלג'יראי הצעיר - ע' 143)

אחרי סיום לימודיו בשנת 1933 עבד עבאס כרוקח בעיר סטיף, בה הפך מהר לדמות פוליטית. בשנת 1934 נבחר למועצה הכללית של מחוז קונסטנטין וב-1935 למועצת העיר. בהמשך נבחר גם ל"משלחות הפיננסיות" (Délégations financières) שהיו מעין פרלמנט אלג'יראי בעל סמכויות מוגבלות. בשנים 1935–1938 עמד עבאס בראש חוג לחינוך בסטיף שבחסותו אורגנו ישיבות בנושאי תרבות ודת הצטרף לפדרציית הנבחרים המוסלמים במחוז קונסטנטין והפך לעורך הבטאון שלה, בשבועון L’Entente franco-musulmane (ההסכמה הצרפתית-מוסלמית") שנודע בשמו המקצור "L'Entente. עבאס נהנה מהערכת יושב ראש הפדרציה, ד"ר מוחמד בנג'לול, שקידם אותו בשנת 1937 כעורך הראשי של השבועון. בדפי אותו עיתון פרסם עבאס ב-27 בפברואר 1936 את מאמרו "צרפת זו אני".(La France, c’est moi) . במאמר זה התכחש עבאס לחלומות הלאומיים מנעוריו והצהיר את אהבתו לצרפת:

אילו הייתי מגלה את "הלאום האלג'יראי" הייתי בוחר להיות לאומן ולא הייתי מסמיק מכך כאילו פשעתי. אלו שמתו למען אידיאל לאומי זוכים יום יום לכבוד ולהוקרה. חיי אינם שווים יותר מחייהם. יחד עם זאת לא אעשה את הקרבן הזה. אלג'יריה כמולדת היא מיתוס. לא מצאתי אותה. שאלתי את ההיסטוריה; שאלתי את המתים ואת החיים; ביקרתי בבית הקברות:איש לא דיבר לי על כך. בלי ספק מצאתי את "האימפריה הערבית", "האימפריה המוסלמית", העושים כבוד לאסלאם ולאומתנו, אבל אימפריות אלה כבו. הן תואמות את "האימפריה הלטינית" ו"האימפריה הרומית הקדושה" בת הלאום הגרמני של ימי הביניים. נולדו לתקופה ועבור אנושות שאיננה עוד זו שלנ לא ניתן לבנות על רוח. הרחקנו אחת ולתמיד את העננים והכימרות כדי לקשור את עתידנו לזה של המפעל הצרפתי בארץ הזאת.

אולם די מהר התאכזב עבאס מהמדיניות הצרפתית . גם בנג'לון נאבק באותה תקופה נגד "קודקס הילידים" הצרפתי שהגביל מאוד את זכויות ילידי אלג'יריה המוסלמים. משראה שהשאיפות לשוויון רחוקות מלהתגשם, הקים עבאס בשנת 1938 מפלגה מקומית של המוסלמים האלג'יראים בשם 'האיחוד העממי האלג'יראי או בשמה המלא "האיחוד העממי האלג'יראי למען זכויות האדם והאזרח". ארגון זה עדיין נאבק למען הפיכת אלג'יריה לפרובינציה צרפתית שווה לשאר הפרובינציות ולפי דוגמתן. הוא נאבק למען זכויות שוות לצרפתים ולאלג'יראים תוך שימור התרבות האלג'יראית והשפה הערבית כערכים בעלי חשיבות ראשונה. המוטו של המפלגה היה "דרך העם בעד העם" וסיסמת המאבק שלה - "לכו אל העם".

המפנה אל המאבק לעצמאות

מלחמת העולם השנייה השפיעה על תפיסתו של פרחאת עבאס. ההתפתחויות שמו קץ לתקוותיו ל"שוויון במסגרת ריבונות צרפתית" ושכנעו אותו ש"הקולוניאליזם הוא מפעל גזעני של השתלטות וניצול' שבו היו מעורבות לחלוטין אפילו האליטות הרפובליקניות הצרפתיות הנאורות ביותר" בשנת 1940 התגייס עבאס בהתנדבות בשירות הרפואי של הצבא הצרפתי. ב-10 באפריל 1941 הוא שלח למרשל פיליפ פטן, מנהיג המשטר וישי של "המדינה הצרפתית", שנמצאה בחסות גרמניה הנצאית, דו"ח בכותרת "אלג'יריה של מחר" שבו קרא לשים לב לגורל הילידים המוסלמים והציע בזהירות להפיעל רפורמות. פטן השיב לו בנימוס מבלי להתחייב לדבר. אחרי נחיתת בעלות הברית בצפון אפריקה, פנה עבאס אל האדמירל פרנסואה דרלאן שהושאר בשלטון על ידי בעלות הברית,, אולם דרלאן בחר שלא לבצע שינויים גם בנוגע למעמד המוסלמים, וגם במעמדם של יהודי אלג'יריה,

ב-10 בפברואר 1943 פרסם פרחאת עבאס עצומה (מניפלסט) שבה דרש מעמד חדש אוטונומי עבור אלג'יריה, הרבה מעבר לדרישותיו עד אז אחרי התכנסות מחדש של "משלחות הפיננסיות" של אלג'יריה באישור המושל הכללי מרסל פרוטון (Peyrouton), במאי 1943 הוסיף עבאס נספח שנקרא "פרויקט לרפורמות" בעקבות המניפסט של העם האלג'יראי ובו רומז לראשונה על "אומה אלג'יראית". הפרויקט הועמד לעיון וזכה בתמיכת 21 חברי "המשלחות" הוותיקים. אולם יורשו של פרוטון בתפקיד, הגנרל ז'ורז' קטרו חסם את הפרויקט ודחה את יוזמותיו של עבאס. "המשלחות הפיננסיות" של הערבים והקאבילים פוזרו על ידי המושל. בין ספטמבר לדצמבר 1943 הועמד עבאס במעצר בית באן סלאח בפקודת הגנרל דה גול, ראש הוועד הצרפתי לשחרור לאומי.

בהמשך נענה דה גול חלקית לקבילות המוסלמים: באמצעות צווים ב-7 במרץ 1944 אישר התאזרחותם של עשרות אלפי מוסלמים בלי לגעת במעמד המשפט האסלאמי לגביהם והקים אספות מקומיות בכוללות ילידים בשיעור של שתי חמישיות מכלל חבריהן. בעיני עבאס וחבריו ויתורים אלה לא היו מספקים. ב-14 במרץ 1944 ייסד עבאס את אגודת "ידידי מניספט החירות" Amis du manifeste de la liberté (AML) כשהוא מגובה על ידי השייח מוחמד בשיר אל אברהימי, ראש איגוד העולמא האלג'יראים ועל ידי מסאלי אל-האג', מנהיג מפלגת העם האלג'יראי. בספטמבר 1944 הקים את השבועון "אגליטה" ('Égalité' - "שוויון" בצרפתית) שהמוטו שלו היה "שוויון בני האדם - שוויון הגזעים - שוויון העמים" למחרת מעשי הטבח בסטיף במאי 1945, עבאס, שנחשב לאחראי למהומות יחד עם מוחמד בשיר ואחמד שריף סעדאן, הושלך למאסר והאגודה AML נאסרה. ב-1946 שוחרר מהכלא ויחד עם חברו לתא, שריף סעדאן, הקים את האיחוד הדמוקרטי של המניפסט האלג'יראי ׁUDMA (Union démocratique du manifeste algérien). פרט לסעדן, הקיף עבאס את עצמו בפעילים צעירים יותר, כמו אחמד בומנג'ל, אחמד פרנסיס או קדור סתור. ביוני 1946 זכתה מפלגת UDMA ב-11 מושבים מתוך 13 מטעם הקולגיום השני באספה המחוקקת השנייה של צרפת. פרחאת עבאס נבחר כנציג של סטיף. המפלגה החדשה UDMA אימצה גישה מתונה יחסית, כמו השאיפה להקמת מדינה אלג'ראית בשיתוף פעולה מלא עם צרפת. ב-1946 היה עבאס עצמו לעורך הביטאון "Egalité". הוא נשאר פעיל בפוליטיקה בחבר באספה האלג'יראית עד שנת 1955. בשנים הללו נעצר פעמיים על ידי השלטונות הצרפתיים. משראה כי שגישתו המתונה אינה עוזרת נמלט ב-1956 לגולת קהיר. . בעת שהותו בקהיר שיתף פעולה עם אחמד בן בלה

הצטרפותו לחזית לשחרור לאומי. ראש הממשלה הזמנית בגולה

כמתנגד לאלימות שמר עבאס מרחק מהמלחמה לעצמאות והמשיך למשך תקופה לנסות לתווך בין הצדדים. בשנת 1954 התקבל לשיחה אצל ראש ממשלת צרפת פייר מנדס פראנס בנוכחות שר הפנים פרנסואה מיטראן וראש עיריית אלג'יר ז'אק שבלייה. הוא הזהיר את המארחים מפני התעלמות מהדרישות להגדרה עצמית של האלג'יראים. כשהצרפתים העצימו את המעורבות הצבאית ב-1956, אחרי 18 חודשי מלחמה, הצטרף גם פרחאת עבאס לחזית לשחרור לאומי. המפלגה ניצלה את כישוריו הדיפלומטיים ובסיועו של המנהיג התוניסאי חביב בורגיבה, שלחה אותו לגייס תמיכה ברחבי העולם. עבאס ביקר באמריקה הלטינית, באירופה ובמזרח התיכון ובשנת 1957 התמנה לנציג FLN באו"ם.

ב-1958 השתתף עבאס בוועידה הצפון-אפריקאית בתוניס ובמרץ אותה השנה פנה לאפיפיור עם בקשה להתערבותו למען השגת שלום .

אחרי קריסת הרפובליקה הצרפתית הרביעית ועלייתו לשלטון של שארל דה גול גברו התקוות להגשמת שאיפות העצמאות של האלג'יראים המוסלמים. אולם הלחימה נמשכה וב-18 בספטמבר 1958 הצד האלג'יראי המוסלמי הקים בגלות קהיר את הממשלה הזמנית של הרפובליקה האלג'ראית. GPRA. מעמדו הפוליטי של עבאס ויוקרתו כלאומן מתון, מקובל יותר בעיני המערב, עזרו לו להיבחר כראש הממשלה הזמנית. כראש הממשלה זכה עבאס יותר למעמד של סמל, בעוד שאר שרי הממשלה קבעו את הטון. בהמלך הזמן מספר מדינות באסיה ואפריקה הכירו בממשלה האלג'יראית בגולה.

באוקטובר 1958 ניסו עבאס ודה גול לשים קץ למלחמה באמצעות מפגש ושביתת נשק. אולם הצדדים לא הסכימו על בחירת מקום נייטרלי לפגישה המתוכננת. ב־16 בספטמבר 1959 ריכך דה גול את עמדותיו והציע שסוגיית ההגדרה העצמית תוכרע במשאל עם שייתקים ארבע שנים אחרי שביתת הנשק. בקווים כלליים תוכנית זאת התקבלה אולם נותרו כמה נקודות מחלוקת מטרידות.

מדיניות המערב אכזבה את עבאס שהתרעם במיוחד על גישתן של ארצות הברית והממלכה המאוחדת שסיפקו נשק לצרפת. ביוני 1960 השיחות הגיעו למבוי סתום ועבאס פנה לגוש הקומוניסטי וביקר בסין ובברית המועצות, בהן זכה לקבלה חמה. בו זמנית הרגיע את המערב באשר לטיב הבריתות החדשות שנוצרו מחוסר ברירה.

אנו מעדיפים להגן על עצמנו בעזרת נשק סיני מאשר להיהרג בנשק של המערב

ב-27 באוגוסט 1961 התפטר עבאס מתפקיד ראש הממשלה הזמנית בגולה והתחלף עם בניוסף בן חדה. אחר כך חבר ל"קבוצת תלמסאן" האופוזיציונית של אחמד בן בלה ולהווארי בומדיין שהתנגדו לממשלת GPRA. בסופו של דבר הממשלה בגולה התפזרה. ממשלת פקיסטן שתמכה במאבק האלג'יראים לעצמאות, הסכימה להעניק לעבאס דרכון דיפלומטי פקיסטני שישמש לו במסעות בעולם.

אחרי העצמאות

ב-5 ביולי 1962 אלג'יריה זכתה בעצמאות ובין התאריכים 25 בספטמבר 1962 - 15 בספטמבר 1969 כיהן פרחאת עבאס כיושב ראש האספה מכוננת שלה. כשבן בלה שהפך לנשיא אלג'יריה צמצם בסמכויות האספה התפטר עבאס במחאה נגד החלטת חזית השחרור לערוך את החוקה מחוץ למוסד הפרלמנטרי. בסופו של דבר הוא סולק מהמפלגה ובשנים 1964–1965 הועמד במעצר בית.

במרץ 1976 יחד עם בנחדה קרא להקמת אספה מכוננת חדשה בניגוד לשלטון הכוחני של הנשיא הווארי בומדיין, המבוסס על הצבא, ואז שוב הועמד במעצר בית. עם זאת ב-30 באוקטובר 1984 העניק המשטר לעבאס עת "מדליית ההתנגדות" כאות הוקרה. / פרחאת עבאס הלך לעולמו ב-24 בדצמבר 1985 והובא לקבורה בבית הקברות אל-עליה על יד אלג'יר.

חייו הפרטיים

עבאס היה נשוי החל מספטמבר 1945 עם מרסל שטצל, צרפתיה ילידת אלג'יריה. לזוג נולד בן בשם חלים. עבאס אהב כדורגל ורכיבה

פרסים ואותות הוקרה

• 30 באוטובר 1984 - "מדליית ההתנגדות" מטעם הרפובליקה

הנצחה

• אוניברסיטת סטיף ושדה התעופה בג'יג'ל נושאים את שמו

כתביו

• 1931 -, Le Jeune Algérien: de la colonie vers la province

קובץ מאמריו מצעירותו ("לה ז'ן אלז'יריין":מקולוניה לפרובינציה)

• 1936 - La France c'est moi
• 1938 - Pourquoi nous créons l'Union populaire algérienne

Rapport au maréchal Pétain - Avril 1941

• J’accuse l’Europe, 1944
• 1962 - La nuit coloniale (הלילה הקולוניאלי)
• 1980 - Autopsie d'une guerre:L'aurore (פוסט מורטם של מלחמה)
• 1984 - L'indépendance confisquée (העצמאות המעוקלת)

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא פרחאת עבאס בוויקישיתוף

• 
  שגיאות פרמטריות בתבנית:בריטניקה
  פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים

• Lászlo J. Nagy Cahiers de la Méditerranée 1990 41 pp. 77-88

Les partis politiques dans le mouvement national le cas de l'Algérie et de la Tunisie

• Ferhat Mekki Abbas Une tranche d’histoire méconnue El Watan10.1.2016

לקראיה נוספת

• Leïla Benammar Benmansour, Ferhat Abbas, journaliste à L’Entente (1935-1942). Une plume exceptionnelle combative, El Watan, 19 février 2006 .
• Laila Benammar Benmansour Dans l'autonomie ou par la lutte armée périodique El Watan avril 2007
• Jacques Cantier L’Algérie sous le régime de Vichy Ed. Odile Jacob 2002,
• Claude Collot L'union populaire algérienne (1937-1939) Revue algérienne des sciences juridiques, politiques et économiques Vol.9 Issue 4 1972 pp.967-1005, -

Claude Collot, Jean-Robert Henry Le mouvement national algérien.Textes 1912-1954 Alger, O.P.U.1978

• Dale H. Hoiberg,, ed. . "Abbas, Ferhat". Encyclopædia Britannica. 1: A-ak Bayes (15th ed.). Chicago, IL: Encyclopædia Britannica, Inc 2010. pp. 9–10. מסת"ב 978-0-85229-961-6. LCCN 2002113989.
• Jeremy F.Lane Ferhat Abbas, Vichy's National Revolution, and the Memory of the Royaume arabe, L'Esprit créateur vol,47, printemps 2007 pp.19-31"

Neil Macmaster War in the Mountains Peasant Society and Counterinsurgency in Algeria 1918-1958 Oxford University Press 2020

• Kathleen O'Mara - Ferhat Abbas in Frank G. Magill (ed) The 20th Century A-GI: Dictionary of World Biography vol.7Routledge, New York, London 1999
• Pierre Montagnon La France coloniale - Retour à l'Hexagone tome 2 Pygmalion 1990 isbn=2-85704-319-8
• Charles Moritz, ed.. Current Biography Yearbook: 1961. New York, NY: The H. W. Wilson Company. pp. 1–3. LCCN 40-27432.
• Guy Pervillé, « Abbas, Ferhat (1899-1985) », dans Jeanine Verdès-Leroux (dir.), L'Algérie et la France, Paris, Robert Laffont, 2009, (מסת"ב 978-2-221-10946-5, notice BnF no FRBNF42001417), p. 3-6.
• Guy Pervillé Parcours, L’Algérie, les hommes et l’histoire, recherches pour un dictionnaire biographique de l’Algérie, numéro 8 (novembre-décembre 1987)
• Malika Rahal, L’Union démocratique du Manifeste algérien (1946-1956) : Histoire d’un parti politique. L’autre nationalisme*algérien, INALCO, 2007
• Camilla Rockwood,, ed.. Chambers Biographical Dictionary (8th ed.). Edinburgh, UK: Chambers Harrap Publishers Ltc.2007 מסת"ב 978-0-550-10200-3.

קישורים חיצוניים

• פרחאת עבאס באנציקלופדיית לארוס ברשת Larousse

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

32214516פרחאת עבאס