פרידריך קרל פון אופנהיים
פרידריך קרל פון אופנהיים (בגרמנית: Friedrich Carl von Oppenheim; 1900, קלן - 1978, קלן), היה בנקאי, פוליטיקאי ממוצא יהודי וחסיד אומות העולם מגרמניה.
קורות חיים
פון אופנהיים היה נינו של הבנקאי היהודי הגרמני סלומון אופנהיים (אנ'). הוא היה מבעליו של סל אופנהיים (אנ'), בנק שהיה בעל תפקיד חשוב בתיעוש חבלי הריין והרוהר, בעיקר דרך מימון תשתיות מסילת ברזל ודרכי תעבורת מים, וכן פיתוח תעשיות הפחם והפלדה. בצעירותו השתלם בעסקי המשפחה בניו יורק ובסאו פאולו. בשנת 1929 התמנה בתור שותף בבנק של הוריו.
בשנים הראשונות של שלטון המפלגה הנאצית בגרמניה נחשב פון אופנהיים "מישלינגה" - בן תערובת, רבע יהודי. הוא לא הורשה להתקבל למפלגה הנאצית ולא התאפשר לו להגיע לעמדות השפעה בממשל, אך הוא הורשה להחזיק באזרחותו הגרמנית. הבנק שלו הוסב על שמו של ידיד לא יהודי וכך התאפשר לו להמשיך בפעילותו הכלכלית, אם כי הוא היה נתון להטרדת הרשויות הנאציות המקומיות, ובעיקר היועץ הכלכלי המחוזי, ה-Gauwirtschaftsberater (גר').
פון אופנהיים הסתיר את טינתו לנאצים, אך בסוף שנות השלושים נחקר למרות זאת על ידי הגסטפו. עם זאת, חשיבותם הכלכלית של עסקיו למשק הגרמני ושל קשריו הכלכליים בחוץ לארץ הקנו לו מידה מסוימת של חסינות.
בתקופת מלחמת העולם השנייה
פון אופנהיים ואחיו הגדול ולדמר הוכנסו לאבווהר, המודיעין הצבאי הגרמני, שבתקופת המלחמה, ותחת מנהיגותו של וילהלם קנריס, מתנגד הנאצים בסתר, אפשר להם לקבל אישורי מעבר בלתי מוגבלים לחוץ לארץ. פון אופנהיים המשיך להיות בקשר עם ידידים יהודים למרות התעמולה הנאצית ומעמדו הפגיע כמישלינגה. הוא האיץ בידידים יהודיים לעזוב את גרמניה, סייע להם להגר תוך העברת נכסיהם ועסקיהם, והמשיך להיות עמם בקשר גם לאחר הגירתם.
במאי 1940 פלשו הגרמנים להולנד וידידיו היהודיים של פון אופנהיים שוב עמדו בסכנה. כעבור מספר חודשים הצליח פון אופנהיים לארגן עבורם ויזות מעבר לפורטוגל ומשם לדרום אמריקה. כדי להצילם הגיע פון אופנהיים אישית להולנד והשתמש בכלי רכב של האבווהר על מנת להעבירם - 11 איש - עד לגבול צרפת-ספרד.
בקיץ 1942 החלו הגרמנים לגרש את יהודי הולנד. פון אופנהיים סייע במאמצים - הכושלים ברובם - להצלת יהודים שעבדו במפעלי חברת אוקסיד באמסטרדם. זו הייתה חברה יהודית לשעבר, שעליה השתלטו גרמנים אוהדי היהודים, כדי להצילה מהחרמה על ידי המשטר הנאצי ומשתפי הפעולה עמו. החברה עסקה בייצור מתכות שהיו חשובות למשק המלחמה הגרמני. על כן זכו רבים מעובדיה היהודיים למעמד של עובדים מוגנים, בין היתר הודות להשתדלותו של פון אופנהיים, אך גם זאת רק באופן זמני, עד הגירושים בשנת 1943, שכללו גם עובדים אלה. פון אופנהיים פנה לפרדיננד אאוס דר פנטן (אנ'), קצין אס אס שהיה הממונה על משרד הלשכה המרכזית להגירת יהודים באמסטרדם, וביקש ממנו לא לגרש את היהודים, אך לשווא. מתוך כשמונים עובדי החברה, שרדו את השואה רק עשרה.
פון אופנהיים פעל גם להצלתם של יהודים אחרים, שהיו במחבוא או במעצר. הוא הפעיל ידידים לשם גיוס כספים שנועדו להשגת אישורי הגירה עבור יהודים.
כאמור, פון אופנהיים היה תחת מעקב מתמשך של הגסטפו, ומספר שבועות לאחר ניסיון ההתנקשות בהיטלר ביולי 1944 נעצר. הוא הועמד לדין באשמת בגידה. הגסטפו ניסה להפלילו על ידי שתילת ראיות כוזבות ליהדותה-לכאורה של אמו וכך לגרום להעמדתו לדין במעמד מופחת של "יהודי למחצה", בן תערובת מדרגה ראשונה. החקירה לא הסתיימה עד תום המלחמה ופון אופנהיים שרד עד תום המלחמה, אז שוחרר בידי הצבא האמריקאי.
לאחר המלחמה
בשנת 1947 הושב שמה המקורי של החברה של אופנהיים והיא המשיכה בפעילותה הבנקאית והפכה לאחד הבנקים הפרטיים הגדולים ביותר בגרמניה המערבית.
משנת 1958 היה פון אופנהיים נשיא של ארגון לא ממשלתי בשם Europa-Union Deutschland (אנ') התומך ברעיון האיחוד האירופי, ומשנת 1973 היה נשיא הכבוד של הארגון.
הוא היה מיוזמיו וממיקמיו של מסלול מרוצי הסוסים Preis von Europa (אנ') בקלן, שנפתח בשנת 1963.
הכרה והנצחה
בשנת 1996 הכיר יד ושם בפרידריך קרל פון אופנהיים לאחר מותו בתור חסיד אומות העולם.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- פעילותו של פרידריך קרל פון אופנהיים להצלת יהודים, באתר יד ושם (באנגלית)
- The banker who used Nazis to help save Jews באתר ג'רוזלם פוסט
