פרננדו אלברס דה טולדו, הדוכס השלישי מאלבה
 | |||||||||||||||||||
| הדוכס מאלבה באיור משנת 1549 של אנטוניס מור | |||||||||||||||||||
| לידה |
29 באוקטובר 1507 פיידריטה, האימפריה הספרדית | ||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
11 בדצמבר 1582 (בגיל 75) ליסבון, האיחוד האיברי | ||||||||||||||||||
| בת זוג | מריה אנריקוז דה טולדו | ||||||||||||||||||
| השתייכות |
 ספרד ההבסבורגית | ||||||||||||||||||
| תקופת הפעילות | 1524–1582 (כ־58 שנים) | ||||||||||||||||||
| דרגה | קפטן גנרל | ||||||||||||||||||
| תפקידים בשירות | |||||||||||||||||||
| |||||||||||||||||||
| פעולות ומבצעים | |||||||||||||||||||
| עיטורים | |||||||||||||||||||
| |||||||||||||||||||
| תפקידים אזרחיים | |||||||||||||||||||
חתימה  | |||||||||||||||||||
פֶרְנַנְדוֹ אַלְבָרֵס דֶּה טוֹלֵדוֹ, הַדֻּוכָּס הַשְּׁלִישִׁי מֵאָלְבָה (בספרדית: Fernando Álvarez de Toledo y Pimentel; 29 באוקטובר 1507 – 11 בדצמבר 1582) נודע גם בכינויים "הדוכס הגדול של אלבה" בספרד ופורטוגל ובתור "דוכס הברזל" בארצות השפלה, היה אריסטוקרט, מדינאי ומצביא ששירת תחת האימפריה הספרדית במהלך המאה ה-16 המאוחרת. מבין המלחמות הנודעות בהם היה שותף ישנן המלחמות האיטלקיות, כיבוש תוניס, המלחמה השמלקלדית ועוד. פועלו בניהול ארצות השפלה ההבסבורגיות לאחר מאבק אזרחי בין קתולים וקלוויניסטים היווה גורם מרכזי בתחילתה של מלחמת שמונים השנים.
ביוגרפיה
תחת קרל החמישי
אלבה נולד למשפחה עשירה עם היסטוריה ארוכה של שירות לכתר קסטיליה. בשנת 1524 הוא הצטרף לכוחות האימפריה הספרדית שנלחמו נגד ממלכת צרפת בפואנטרביה, במסגרת המלחמה האיטלקית הראשונה והודות לכושר הפיקוד שהפגין הוא מונה למושל העיר לאחר לכידתה. המערכות הצבאיות הבאות הפכו אותו למפקד הצבאי המקצועי ביותר בגילו. הוא התעקש על אימונים קפדניים ומשמעת לכוחותיו ופיתח שימוש טקטי בנשק חם. הוא היה אמן לוגיסטיקה, והנכס הגדול ביותר שלו היה ביטחון עצמי בלתי מעורער שאפשר לו לעמוד בפני עצותיהם הפזיזות של קצינותיו הנרצים יותר שהיו במעגל המטה הכללי.
הוא פיקד על חלק מצבאו של קרל החמישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה (שהיה גם מלך ספרד) במשלחת המוצלחת לכיבוש תוניס בשנת 1535 נגד האימפריה העות'מאנית, ובשנים 1546–1547 פיקד על צבאות האימפריה כנגד הנסיכים הפרוטסטנטים הגרמנים של הברית השמאלקלדית. בניצחונו במולברג ב-24 באפריל 1547 אלבה הביא את הקיסר קרל החמישי לשיא כוחו. אלבה הוצב למפקד הראשי של הכוחות הקיסריים באיטליה בשנת 1552, ולאחר ירושתו של פליפה השני, מלך ספרד, הוא מונה למשנה למלך של ממלכת נאפולי בשנת 1556. בשלב האחרון של מלחמת צרפת-ספרד באיטליה הוא גבר על פרנסואה דה לוריין, הדוכס השני מגיז, ואילץ את האפיפיור פאולוס הרביעי להשלים עם ספרד לאחר שגינה והתנגד לה.
תחת פליפה השני
לאחר שלום קטו-קמברזיס, אלבה הפך לאחד משני השרים המובילים של פליפה השני. קרל החמישי, בצוואה סודית משנת 1543, המליץ על אלבה לבנו פליפה כיועץ אמין בכל הנושאים הצבאיים ובענייני מדינה אך טען בפניו לא לסמוך עליו יתר על המידה, מכיוון שהוא היה שאפתני מאוד, רצה לפקד על כל הצבא, ולהשתמש בכל האמצעים להשגת שאיפותיו. לכן פליפה השני מעולם לא סמך לחלוטין על אלבה. עם זאת, הוא זימן אותו באופן קבוע למועצת המדינה, שם, באופוזיציה לשאר היועצים הראשיים של המלך, אלבה לחץ להביא למדיניות חוץ נמרצת.
כבר בשנת 1563 יעץ אלבה למלך לנתק מכוחם את האצולה ההולנדית שהנהגה את האופוזיציה למשטר הספרדי בארצות השפלה ההבסבורגיות. האוכלוסייה הפרוטסטנטית בארצות השפלה נכנסה למאבקים עם הקתולים ועצם קיומה הטריד את האינקוויזיציה הספרדית. בשנת 1565 שלח אותו פליפה, יחד עם מלכתו אליזבת דה ולואה, נסיכת צרפת, לפגוש את אמה של אליזבת, קטרינה דה מדיצ'י, עוצרת הכתר של צרפת. אלבה הצליח להציג כמבוקש את רצון המלך פליפה לא להביא לחתונה ספרדית בין ילדי המלכים בשביל אוניה פרסונלית בין ספרד לצרפת. קטרינה דרשה עזרה ספרדית צבאית נגד ההוגנוטים הפרוטסטנטים, שמאבקם הממושך אל מול האוכלוסייה הקתולית של צרפת הביאו למלחמות הדת בצרפת.
בארצות השפלה
לפי הפרוטסטנטים בארצות השפלה, השמת איורים ותמונות במקומות תפילה נחשבה לעבודת אלילים. עובדה זאת הביאה בשנת 1566 לפרוטסטנטים רבים בדרום ארצות השפלה ההבסבורגיות לפשוט באלימות על כנסיות ולשרוד תמונות. המאבק האלים התפשט גם לצפון ארצות השפלה באירוע שנודע בתור "זעם האיקוניקלסטי". האירוע הביא לנפילת החזון לשלום בין הפלגים הפרוטסטנטים והקתולים בארצות השפלה. הצבא הספרדי התערב בתוך המאבק והאצולה ההולנדית התפלגה בין תומכי המלך הספרדי (שלעיתים היו גם פרוטסטנטים) למתנגדיו ובראשם וילם הראשון, נסיך אורנז'. בשנת 1567, פליפה שלח את פרננדו אלברס דה טולדו עם כוח של 10,000 חיילים מספרד להיאבק נגד המורדים בארצות השפלה.
לאחר הבסת המורדים אלבה הפך למושל ארצות השפלה ההבסבורגיות בשם הכתר הספרדי. בתפקידו החדש הוא הקים את מועצת הצרות שתפקידה היה להשיב את הסדר האזרחי את סמכות הכתר הספרדי. בהמשך יצא אלבה במערכה של טיהור פוליטי נגד חברי אצולה הולנדית פרוטסטנטים ותומכים של הקבלה והפשרה הדתית אך וילם הצליח לברוח מכוחותיו לעבר האימפריה הרומית הקדושה. בשנת 1568 החל וילם בהתקוממות אזרחית מזוינת נגד הכתר הספרדי ובכך החל את המרד ההולנדי שנודע גם בתור מלחמת שמונים השנים. העליונות הצבאית שהנהיג פרננדו מנע את התקדמות הכוחות ההולנדים ביבשה אך היה עליו לפעול נגד סוחרים רבים שפנו נגד הכתר הספרדי והחלו לתקוף כוחות של הארמדה הספרדית בחופי ארצות השפלה.
במהלך כהונתו בתפקיד מושל ארצות השפלה, אלבה לא ייחס חשיבות רבה למרד של וילם, במקום זאת בראש סדר ענייניו היה להשיב את העליונות של הנצרות הקתולית והגבהת המיסים לכתר הספרדי. אלבה הקים את מס "הפני העשירי" שלפיו עשירית מההכנסות מכל פעולת סחר-מכר יעבור בתור מס לכתר הספרדי. המס החדש עורר התנגדות רבה ברחבי ארצות השפלה, בעיקר מידי מעמד הסוחרים. מתוך חשש לפלישה צרפתית לתוך ארצות השפלה בידי הפרוטסטנטים הצרפתים, אלבה שלח את רוב צבאו להגן על הגבול הדרומי עם צרפת ובכך השאיר ערים רבות בצפון ארצות השפלה ללא הגנת הצבא הספרדי. המורדים ההולנדים בים, שהשתמשו בסירות פרטיות, גורשו מחופי ממלכת אנגליה בשנת 1572 בידי אליזבת הראשונה, מלכת אנגליה והפכו את הנמלים של פליסינגן ובריל למרכזי פעולה אנטי-ספרדית. נגד הפרוטסטנטים שכבשו את צפון הולנד, דרום הולנד וזיילנד הנהיג אלבה מתקפת נגד לקראת חורף 1572[1]. עם כיבוש העיר נרדן טבחו הספרדים בכל האוכלוסייה הפרוטסטנטית של העיר. הצבא הספרדי נחל סדרת ניצחונות צבאיים בשלבים המוקדמים של המאבק אך עם הזמן התקדמותם האטה.
שנים אחרונות
בשנת 1573 הוחלף אלבה מתפקיד המושל בידי לואיס דה רקסנס אי זוניגה. בשנת 1579 אלבה הושם במעצר בית באחוזותיו לאחר שבנו התחתן בניגוד לרצון המלך. בשנת 1580 שכנע הקרדינל גרנבל את פליפה לתת לאלבה לפקד על הפלישה לפורטוגל במסגרת מלחמת הירושה הפורטוגזית. תוך כמה שבועות, באחד מהמערכות הצבאיות הגדולות ביותר שלו, כבש אלבה את ליסבון, מה שהביא לאיחוד ספרד ופורטוגל לכדי האיחוד האיברי. עם זאת הוא מעולם לא קיבל את אהדתו של המלך פליפה ונפטר זמן קצר לאחר מכן. במדינות פרוטסטנטיות שמו של אלבה קיבל קונוטציה לעריצות דתית. בהיסטוריה הספרדית אלבה נחשב כנציג האצולה הוותיקה, עצמאי וגאה בזכויותיה ובפריבילגיות שלה ועם זאת מוכנים לשמש כגנרל מפקד ומגן על מלוכה אבסולוטית.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- פרננדו אלברס דה טולדו, הדוכס השלישי מאלבה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ History Matters, היסטוריה של עשר דקות - המרד ההולנדי (סרט תיעודי קצר), באתר יוטיוב
