פרנץ מסמר
פרנץ אנטון מֶסְמֶר (Franz Anton Mesmer; 23 במאי 1734 - 5 במרץ 1815) היה רופא גרמני בעל עניין בפיזיקה ובאסטרונומיה, שפיתח תאוריה פסאודו-מדעית המכונה מגנטיזם חייתי, או על שמו, מֶסְמֶריזם. על פי התאוריה קיים ביקום נוזל בלתי נראה ובעל תכונות מגנטיות המשמש כמתווך לכוח הכבידה הפועל בין כוכבי הלכת. הנוזל חיוני גם לקיומן של תופעות שונות על פני כדור הארץ, כגון אור, חום, חשמל, ומגנטיות. מסמר סבר ששכבה דקה ובלתי נראית של החומר מקיפה גם את גוף האדם ולכן יש לו חשיבות רבה בתחום הרפואה. מחלות נגרמות כתוצאה ממחסומים בזרימה של הנוזל בגוף שמביאים להפרת ההרמוניה בין הגוף לבין הטבע. מסמר פיתח שיטות שונות לטיפול, ביניהן טיפול במגנטים, וטיפולים שונים שהביאו את החולה למצב של טראנס או למשבר כמו-אפילפטי.[1]
התאוריה של מסמר משכה תשומת לב עצומה באירופה ובארצות הברית החל משנות השמונים של המאה השמונה-עשרה, ומסמר קנה לו תומכים רבים וכן מתנגדים. בצרפת, בעשור שלפני המהפכה, המגנטיזם החייתי היה פופולרי במיוחד והיווה נושא מרכזי לכתיבה ושיחה בעיתונות, בפמפלטים, ובחוגים שונים של שיחה ובידור.[2] העניין הציבורי הרב הביא גם לעניין ולחשדנות מצד הרשויות. מנקודת מבט של רפואה בת זמננו ניתן לומר שמסמר היה הראשון להשתמש בהיפנוזה רפואית, אך מבלי שהבין את הטיפול ותוך שהסתמך על תאוריה שגויה. לטיפולים שמסמר פיתח הייתה השפעה גם על פיתוח שיטות שונות בתחום הרפואה האלטרנטיבית.
תחילת דרכו
מסמר נולד בעיירה איצנאנג (Iznang) שבדרום גרמניה לא רחוק מהעיר קונסטנץ. אביו היה יערן והוא היה השלישי מבין תשעה אחים. כנער הוא קיבל חינוך דתי וכללי, ולאחר מכן למד באוניברסיטאות ישועיות בגרמניה. ב-1759 הוא החל לימודי רפואה באוניברסיטת וינה. בשנת 1766 פרסם את עבודת הדוקטורט שלו: De planetarum influxu in corpus humanum (השפעת גרמי השמים על גוף האדם). בדוקטורט הוא ביקש להראות שגרמי שמיים כגון הירח וכוכבי הלכת יוצרים, באמצעות כוח הכבידה, תופעות של גאות ושפל בגוף האדם וכך משפיעים על בריאותו. מחקרים הוכיחו שמסמר העתיק את עבודתו ממחקריו של ריצ'רד מיד (1673–1754) רופא אנגלי ידוע וחברו של אייזק ניוטון.
בשנת 1768 נישא מסמר לאלמנה אוסטרית עשירה וביסס עצמו כרופא מצליח וכפטרון אמנות. הוא תמך במוצרט וסייע לו בהפקת האופרה בת מערכה אחת בסטיין ובסטיינה. מוצרט גמל לו בכך שבאופרה "כך עושות כולן" (1789) הוא הכניס קטע בו מטפל "רופא" בשתי גיבורות האופרה במגנט (המכונה שם "אבן מסמרית") לפי שיטת מסמר.
מגנטיזם חייתי ופיתוח שיטות טיפול
ב-1775 פיתח מסמר את התאוריה שלו שנקראה מגנטיזים חייתי (Magnétisme Animal). התאוריה היוותה שינוי משמעותי מהתאוריה שהציג בדוקטורט, שכן כוח הכבידה לא משחק בה תפקיד משמעותי. מסמר טען שביקום ובגוף האדם נמצא נוזל בלתי נראה בעל תכונות מגנטיות ונוזל זה אחראי לבריאות של האדם, התלויה בהרמוניה של הגוף עם הטבע. בתחילה הוא סבר כי טיפול באדם בעזרת מגנט יכול לשחרר חסימות בזרימת הנוזל בגוף ולהביא לריפוי.[3] בהמשך הוא סבר שהשימוש במגנטים אינו הכרחי ושהמגע והמגנטיות של עצמו בחולים מחולל את המיגנוט ואת תהליך הריפוי. מסמר התחיל את הטיפולים שלו כטיפולים אישיים, אבל בהמשך עבר לטיפול קבוצתי וסבר כי המגע ומערכת היחסים בין המטופלים חשובים לתהליך.[4]
טענותיו של מסמר בדבר היכולת לרפא באמצעות מגנטיזם חייתי התקבלו בגיחוך ובהתנגדות מצד חברי הפקולטה לרפואה בווינה ובעקבות כך הוא החליט ב-1778 לעבור לפריז, שם מלאכתו זכתה ליותר פופולריות.[5]
הטיפולים הקבוצתיים שמסמר פיתח התרחשו בדרך כלל בגיגית שכונתה Baquet ובתוכה מים "ממוגנטים". מהגיגית יצאו מוטות ברזל בהם החזיקו המטופלים. הם היו נעים במעגל, ויכלו להעביר ביניהם את הכוח המרפא באמצעות חבל שעבר בין כולם ובמגע של קצות האצבעות. מסמר ניצח על הטקס לבוש משי סגול. התפאורה כולה שכללה שטיחים כבדים, תמונות וקישוטים מתחום האסטרולוגיה, מראות ווילונות כבדים, כמו גם האווירה הקולית, שכללה לסירוגין שקט מוחלט, מילות לחש, צעקות, התפרצויות צחוק, או מוזיקה, נועדו לבודד את המטופלים מהעולם החיצוני וליצור אצלם משבר.[6] לאחר הטיפול דיווחו רבים מהמטופלים על שיפור במצבם.
ועדת חקירה בפריז
מסמר נקלט יפה בחוגי המלוכה והאצולה בצרפת. הוא פתח ב-1778 קליניקה מצליחה בפריז בחסות מלך צרפת לואי השישה עשר ואשתו מארי אנטואנט. הצלחות טיפוליו נדונו בשיחות הסלון של החברה הגבוהה בפריז. חלק ראו בו גאון אבל חלק ראו בו שרלטן ומאחז עיניים. לאחר לחצים שהופעלו על ידי הקהילה המדעית בפריז הסכים מלך צרפת בשנת 1784 להקים ועדה שתחקור את טיפוליו של מסמר.
בוועדת החקירה פעלו חמישה מחברי האקדמיה למדעים — ביניהם בנג'מין פרנקלין שהיה אז שגריר ארצות הברית, ז'אן סילבאן באיי (Bailly) והכימאי אנטואן לבואזייה — וארבעה רופאים בעלי שם — ביניהם ז'וזף גיוטן (ממציא הגיליוטינה). מי שנבחר להגן על התאוריה בפני הוועדה היה הרופא שארל דסלון (Deslon), שהיה מהבולטים בתומכיו של מסמר, וחבר בפקולטה לרפואה בפריז ובחברה המלכותית לרפואה. אולם, לפני תחילת עבודת הוועדה מסמר פרסם מכתב גלוי לבנג'מין פרנקלין, בו הוא התנער מהאופן בו דסלון מבין ומייצג את התאוריה.
הוועדה הקשיבה להרצאות של דסלון וחזתה במטופליו עוברים טיפולים ונכנסים למצב טראנס, אך חבריה לא השתכנעו. הם ערכו גם ניסויים שונים על מנת לבחון את התאוריה. בין השאר, הם ניסו על עצמם סוגים שונים של טיפול, אך לטיפול לא הייתה השפעה עליהם. בניסוי אחר הם ביקשו מדסלון להפעיל את כוחו על כוס מים אחת מבין חמש כוסות מים זהות, זאת מבלי לגלות למטופל באיזה כוס מדובר, ונוכחו כי המטופל מגיב לכוס הלא נכונה. בסיכומו של דבר, ולאחר שחברי הוועדה חזו במספר ניסויים כושלים מעין זה, הם קבעו שאין כל ביסוס מדעי לתאורית המגנטיזם וכי הצלחת הטיפולים נובעת מדמיונם של המטופלים (מה שמאוחר יותר נקרא "אפקט פלצבו"). תהליך הבדיקה של הוועדה ומסקנותיה פורטו בדוח שהוועדה פרסמה לעיון הציבור הרחב, אך רבים מתומכיו של מסמר לא השתכנעו.[7]
לאחר שמסקנות הוועדה פורסמו נאלץ מסמר לעזוב את פריז ב-1785. הוא חזר לווינה ולאחר מכן לגרמניה שם השתקע בעיירה מרסבורג בה מת בשנת 1815.
השפעתו של מסמר
מסמר למעשה הפעיל היפנוזה וסוגסטיה על המטופלים. ב-1842 פיתח ג'יימס ברייד (1795–1860) את שיטתו של מסמר שנקראה עד אז "מסמריזם" והשתמש במילה היפנוזה שמשמעותה ביוונית שינה.
באנגלית קיים הפועל: to mesmerise שפירושו להפנט, לרתק.
ראו גם
לקריאה נוספת
- ד"ר בנימין זיו, המהפנטים, ההיפנוזה על בימות הבידור ובחדרי הטיפולים.
- פרופ' אליעזר ויצטום וד"ר יעקב מרגולין, פרקים בהתפתחות הפסיכיאטריה.
קישורים חיצוניים
- ההיסטוריה של ההיפנוזה
- על השפעתו של מסמר על החסידות של המאה העשרים ראה: דניאל רייזר, חסידות המאה העשרים וניצני הנאו-חסידים, מתוך דעות, גיליון 54 http://toravoda.org.il/node/7212
שגיאות פרמטריות בתבנית:Find a Grave
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
שגיאות פרמטריות בתבנית:בריטניקה
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
הערות שוליים
- ^ Robert Darnton, 1968, Mesmerism and the End of the Enlightenment in France, Harvard University Press, pp. 3-4.
- ^ Robert Darnton, 1968, Mesmerism and the End of the Enlightenment in France, Harvard University Press, ch.1.
- ^ Encyclopedia Britanica, Franz Anton Mesmer.
- ^ Patsy A. Gerstner. "Mesmer, Franz Anton (1734-1815).(Narrative Biography)." Encyclopedia of World Biography, 1998, Encyclopedia of World Biography, Edition 1, 1998.
- ^ Robert Darnton, 1968, Mesmerism and the End of the Enlightenment in France, Harvard University Press, pp. 48.
- ^ Robert Darnton, 1968, Mesmerism and the End of the Enlightenment in France, Harvard University Press, pp. 8.
- ^ Robert Darnton, 1968, Mesmerism and the End of the Enlightenment in France, Harvard University Press, pp. 62-64.
