פרסביטר יהודי אנגליה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
פרסביטר יהודי אנגליה
Presbyter Judaeorum
דרכי מינוי מינוי אישי של מלך אנגליה
תחום שיפוט אנגליה
ייסוד המשרה 1199 או 1190
איוש ראשון רבי יעקב מלונדון
איוש אחרון רבי חיים דילקריס
תאריך ביטול המשרה 1290 בערך

פרסביטר יהודי אנגליה (או כהן היהודים או זקן היהודים, בלטינית: Presbyter Judaeorum, כפי הנראה הוא מקבילה של הדרגה ההיררכית בישוף) הוא תפקיד שהיה קיים בבריטניה מאות שנים, והמכהן בו היה הממונה מטעם הממשל על יהודי אנגליה.

בתקופה שלפני גירוש יהודי אנגליה העניקו חלק משליטי אנגליה ליהודים פריבילגיות מסוימות עד כדי אוטונומיה חלקית, ולפחות מתקופת כהונתו של ג'ון, מלך אנגליה היה קיים תפקיד יהודי בעל אופי שלטוני. אך הדעות חלוקות אם התפקיד היה רק מנהיגותי, הנהגת סדרי הקהילה וייצוגה כלפי השלטונות, או שמא גם תפקיד דתי, מעין רב ראשי ליהודי המדינה. אחד הקשיים שהביאו למבוכה בהגדרת התפקיד נעוץ בכך שאין עקביות בכינויים הרשמיים המופיעים בתעודות הנושאים בתפקיד: בין השאר הם כונו פרסביטר, ארכי-פרסביטר, סקרדוס, אוויק או אפיסקופוס, דיאודטוס.

המינוי היה בתוקף עד פטירת המכהן, למעט מקרים בהם הממונה התפטר או פוטר. התפקיד בוטל עם גירוש יהודי אנגליה בשנת 1290 על ידי אדוארד הראשון, מלך אנגליה.

שמות המכהנים בתפקיד

ע' הילדסהיימר סבור כי ניתן לומר כמעט בוודאות ששישה אנשים כיהנו בתפקיד "פרסביטר" בין השנים 1199–1290, ויש מי שמוסיף עוד אחד לרשימה זו[דרושה הבהרה]:

  1. בשנת 1199 התמנה רבי יעקב מלונדון[1] על ידי המלך ג'ון בשנת מלכותו הראשונה, יש המקדימים את מינויו לשנת 1190 על ידי ריצ'רד הראשון, מלך אנגליה, והמלך ג'ון רק חזר ואישרר את כהונתו.
  2. בשנת 1207 מונה יוסי מלונדון (אנ')
  3. בשנת 1236 מונה אהרן מיורק על ידי הנרי השלישי, מלך אנגליה, והוענקה לו סמכות הקשורה לענייני הכספים של היהודים. מונה לו עוזר בשם יוסף בן יעקב.
  4. בשנת 1243 מונה אליהו בן משה מלונדון (אנ') על ידי המלכה אלינור מפרובנס (אנ'). הוא תואר גם 'אפיסקופוס' (שווה לבישוף) ויש שראו בו רב ראשי של אנגליה. ב-1241 היה אחד מנציגי יהדות לונדון בועידת יהודי אנגליה שהתכנסה לבקשת המלך לקבוע את גובה המסים שעל היהודים לשלם למלך. ב-1252 הוא נדרש לגבות בעצמו את כספי המסים, והוא נרדף בשל כך, עד שסולק ב-1257 מתפקידו לאחר שהואשם בעבירות חמורות נגד המלך והמדינה. שנתיים אחר כך הוא התנצר. יש שזיהוהו עם רבי אליהו מנחם מלונדריש, אך רבים אחרים דחו זיהוי זה.
  5. בשנת 1257 מונה רבי חיים בן משה דניקול (לינקולן) (אנ') קודם מינויו הורה המלך לראשונה שהקהילה היהודית תבחר את מועמדה ותציגו בפניו, והוא יאשר אותה. הוטל עליו לייעץ לחברי "אוצר היהודים"[2] באוצר המדינה. הוא כיהן בתפקידו עד 1280, ובמהלך התקופה הסתבך בעסקאות שונות, ונאלץ לברוח ולנדוד. בשנת 1280 פוטר מתפקידו והושם במאסר עד פטירתו ב-1281.
  6. בשנת 1290 מונה רבי חיים דילקריס, אחיינו של הפרסביטר הקודם, ואף הוא נבחר ברצון הקהילה היהודית ומינויו אושר על ידי אדוארד הראשון, מלך אנגליה. בתקופה זו סבלה הקהילה מרדיפות, עלילות דם והאשמות בזיוף מטבעות, ומינויו בא לאחר שכבר גמלה בלבו של אדוארד ההחלטה על גירוש היהודים, ובהמלצתה של אם המלך אלינור מפרובנס (אנ'). הוא התמנה למשרתו ב-15 במאי 1281 והחזיק במשרה זו עד גירוש יהודי אנגליה בשנת 1290. הוא עצמו לא מוזכר בין המגורשים, ומשערים שהוא נפטר לפני הגירוש.

תפקיד הרבנות הראשית בבריטניה, חודש בשנת 1704.

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ החוקרים חלוקים בזיהויו: האחים א.נ. והרמן אדלר מסתמכים על צונץ בהשערתם כי זהו רבי יעקב מלונדריש, המובא בדרכי משה (אורח חיים סימן תע"ג) שתרגם את ההגדה של פסח, ואין להחליפו עם רבי יעקב חזן מלונדון.
  2. ^ שלא היו יהודים
Scroll 2 (PSF).png ערך זה הוא קצרמר בנושא יהדות. אתם מוזמנים לתרום למכלול ולהרחיב אותו.