פרס מאסרי

שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית פרס ריקה. פרס מאסרי (באנגלית: Massry Prize) נוסד בשנת 1996 על-ידי עמותת מאירה ושאול מסרי. בכל שנה ניתן הפרס לחוקרים אשר השיגו הישגים משמעותיים בתחום הביו-רפואה. עד היום קיבלו את הפרס 54 מדענים, מתוכם 21 (38.9%) קיבלו אחר כך פרס נובל.

היסטוריה

את הפרס יזם ד"ר שאול מסרי, פרופסור אמריטוס לרפואה, פיזיולוגיה וביופיזיקה בבית הספר לרפואה על שם קק, באוניברסיטת דרום קליפורניה[1]. ד"ר מסרי שימש בבית הספר לרפואה כראש היחידה לנפרולוגיה בין השנים 1974 ו-2000. את עמותת מאירה ושאול מסרי, עמותה ללא מטרת רווח, יסד ד"ר שאול מסרי בשנת 1996, והיא נועדה לקדם חינוך ומחקר בתחומי נפרולוגיה, פיזיולוגיה ותחומים קשורים.

בכל שנה בוחרת ועדת הפרס[2] נושא בתחום הביו-רפואה. חברי הוועדה מייצגים את אוניברסיטת דרום קליפורניה ואת אוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס. טקס הענקת הפרס נמשך שלושה ימים. ביום חמישי המועמדים מבקרים באוניברסיטת דרום קליפורניה, נפגשים עם חברי סגל ותלמידים ונותנים הרצאה מדעית. ביום שישי מתקיים ביקור דומה באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס. ביום שבת נערך הטקס המרכזי בבית עיריית בברלי הילס, במהלכו המועמדים נותנים הרצאות פופולריות קצרות.

זוכים

2021. סוונטה פאבו, דיוויד רייך, ולירן כרמל זכו בפרס על תרומתם לחקר הדנ"א העתיק.
2020. הפרס לא ניתן בשל מגפת הקורונה.
2019. רישזארד קול וסטנלי קרוק זכו בפרס על תרומתם לפיתוח טכנולוגיות ריפוי מבוססות אוליגונוקלאוטידים שנקשרים ל-mRNAs.
2018. גרג סמנזה, וויליאם קיילין, ופיטר רטקליף. בשנת 2019 זכו שלושתם בפרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה.
2017. נורמן פייס, רוב נייט, וג'פרי גורדון זכו בפרס על תרומתם לגילוי המיקרוביום.
2016. ג'ירו מיסנבוק, פיטר היגמן, וקארל דייסרוס זכו בפרס על תרומתם לפיתוח האופטוגנטיקה.
2015. פיליפ הורוות', עמנואל שרפנטייה, וג'ניפר דאודנה זכו בפרס על תרומתם לפיתוח שיטת הקריספר לעריכת דנ"א. בשנת 2020 זכו עמנואל שרפנטייה וג'ניפר דאודנה בפרס נובל לכימיה.
2014. סטיבן רוזנברג, זליג אשחר, וג'יימס אליסון זכו בפרס על תרומתם לפיתוח האימונותרפיה. בשנת 2018 זכה ג'יימס אליסון בפרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה.
2013. מיכאל שיץ, ג'יימס ספודיץ, ורונלד וויל זכו בפרס על תרומתם להבנת התהליכים המולקולריים של מוטיליות תוך-תאית.
2012. ג'פרי הול, מייקל רוסבאש, ומייקל יאנג זכו בפרס על תרומתם להבנת הבסיס הגנטי של שעונים ביולוגיים. בשנת 2017 זכו שלושתם בפרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה.
2011. פראנץ-אולריך הרטל וארתור הורביץ זכו בפרס על תרומתם להבנת תהליכי קיפול חלבונים.
2010. ג'יימס רותמן ורנדי שקמן זכו בפרס על תרומתם להבנת מבנה הממברנה. בשנת 2013 ג'יימס ורנדי היו שניים משלושת הזוכים בפרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה.
2009. גארי רובקון וויקטור אמברוס זכו בפרס על תרומתם לגילויים ולהבנת פעולתם של microRNAs.
2008. שיניה יאמאנקה, רודולף יאניש, וג'יימס תומסון זכו בפרס על תרומתם למחקר תאי גזע פלוריפוטנטים. בשנת 2012 היה שיניה יאמאנקה אחד משני הזוכים בפרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה.
2007. מייקל פלפס זכה בפרס על תרומתו לפיתוח טומוגרפיית פליטת פוזיטרונים.
2006. אקירה אנדו זכה בפרס על תרומתו לגילוי הסטטינים.
2005. אנדרו פייר, קרייג מלו, ודייוויד בולקומב זכו בפרס על תרומתם לגילוי מנגנון ה-RNA interference. בשנת 2006 זכו אנדרו פייר וקרייג מלו בפרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה.
2004. הארי נולר ועדה יונת זכו בפרס על לגילוי מבנה הריבוזום. בשנת 2009 הייתה עדה יונת לאחת משלושת הזוכים בפרס נובל לכימיה.
2003. דייוויד אליס, רוג'ר קורנברג, ומייקל גרונשטיין זכו בפרס על תרומתם לחקר הכרומטין. בשנת 2006 זכה רוג'ר קורנברג בפרס נובל לכימיה.
2002. מריו קפקי ואוליבר סמיתיס זכו בפרס על תרומתם לפיתוח שיטות ל-gene trageting באמצעות תאי גזע. בשנת 2007 היו מריו קפקי ואוליבר סמיתיס שניים משלושת הזוכים בפרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה.
2001. אלכסנדר ורשבסקי ואברהם הרשקו זכו בפרס על תרומתם לגילוי מערכת האוביקוויטין. בשנת 2004 היה אברהם הרשקו אחד משלושת הזוכים בפרס נובל לכימיה.
2000. לילנד הרטוול זכה בפרס על תורמתו לגילוי החלבונים השולטים במחזור התא. בשנת 2001 היה לילנד הרטוול אחד משלושת הזוכים בפרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה.
1999. גינתר בלובל זכה בפרס על תרומתו לגילוי הסיגנלים החלבוניים שקובעים את תנועתם ומיקומם בתא. באותה שנה זכה גינתר בלובל בפרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה.
1998. יהודה פולקמן זכה בפרס על תרומתו לאנגיוגנזה והקשר שלהם לפקטורי גדילה.
1997. מרק טשנה זכה בפרס על תרומתו להבנת תהליכים של בקרת גנים.
1996. מייקל ברידג' זכה בפרס על תרומתו להבנת תהליכי מעבר אותות.