פרשת הונאות המע"מ על מכסות פחמן דו-חמצני

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

פרשת הונאות המע"מ על מכסות פחמן דו-חמצני, הקרויה גם פרשת "עוקץ המאה", היא תרגיל עוקץ שנמשך מנובמבר 2008 עד יוני 2009 ובו קבוצת משקיעים קשרה קשר להעלמת תשלומי מס ערך מוסף בצרפת בגובה של מיליארדי אירו. הקבוצה עסקה במסחר במכסות פחמן דו-חמצני, על פי פרוטוקול קיוטו לצמצום גזי החממה, המסדיר את נושא הפליטה של פחמן דו-חמצני. על פי כתבי האישום בפרשה, אנשי הקבוצה גבו מס ערך מוסף על עסקאות בתחום זה, אך לא העבירו את הסכומים שנגבו למשרד האוצר הצרפתי.

ההונאה

קבוצת המשקיעים עסקה במסחר במכסות פחמן דו-חמצני, על פי פרוטוקול קיוטו לצמצום גזי החממה, המסדירה את נושא הפליטה של פחמן דו-חמצני.

על פי כתבי האישום בפרשה, אנשי הקבוצה גבו מס ערך מוסף על עסקאות בתחום זה, אך לא העבירו את הסכומים שנגבו למשרד האוצר הצרפתי. הם נהגו לקנות מכסות פחמן דו-חמצני במדינות באירופה שבהן לא נדרש תשלום מע"מ על עסקאות אלה, בדרך כלל בריטניה, גרמניה, בלגיה והולנד. לאחר מכן המכסות נמכרו בצרפת, בתוספת מע"מ בגובה 20%. סכומי המע"מ שנגבו לא הועברו למשרד האוצר הצרפתי, אלא הושקעו באמצעות חברות פיקטיביות, שפורקו בתוך חודשים ספורים וכך נמנעו מתשלום מע"מ בסוף השנה - הונאה זו מכונה בשפה המקצועית קרוסלת המע"מ. הכספים הופקדו במקלטי מס שונים והולבנו. ההון המולבן שימש לרכישת סחורות ונדל"ן, בעיקר בצרפת ובישראל.

חשדות לפלילים עלו בצרפת בסוף שנת 2008, כאשר הרגולטור במשרד להגנת הסביבה שם לב לעליה חדה בהיקף העסקאות בבורסה למכסות פחמן דו-חמצני. החשד היה שארגוני פשיעה מבצעים עסקאות בבורסה כדרך להלבנת הון, אך חברי הקבוצה הצליחו להסתיר את פעילותם בזכות שוחד ששילמו לקציני משטרה בכירים ופקידי ממשל. לבסוף התאמת החשד כאשר משרד האוצר הצרפתי ביטל את המע"מ על עסקאות במכסות פחמן דו-חמצני ביוני 2009. בתוך חודש צנח היקף העסקאות, וההונאות נפסקו.

על פי היורופול, הסכום שהקבוצה חייבת לרשויות המס בצרפת מוערך ב-1.6 מיליארד אירו, ולשאר מדינות האיחוד האירופי בין 5 ל-10 מיליארד אירו. בשנת 2016 החל הליך משפטי נגד חלק מחברי הקבוצה, החייבים לרשויות המס בצרפת 283 מיליון אירו.

חברי הקבוצה שהורשעו

ההליכים המשפטיים נגד חברי הקבוצה החלו במהלך שנת 2011. במשפט הואשמו גם שלוש חברות שהוקמו על ידי הנאשמים:

  • חברת השקעות בשם "Caisse des Dépôts" ‏(CDC)
  • חברת ברוקרים בשם "BlueNext" לסחר במכסות פחמן דו-חמצני
  • חברת ברוקרים בשם "Voltalia" לסחר במכסות פחמן דו-חמצני

הנאשמים הבאים הורשעו במשפט:

  • ארנו מימרן (Arnaud Mimran): נידון לשמונה שנות מאסר, לקנס של מיליון יורו ולהחרמת כל רכושו עד גובה העלות הכוללת של ההונאה לקופה הציבורית, 283 מיליון יורו.
  • קלוד בודווין (Claude Bauduin): פעיל בארגון פשע צרפתי בהנהגת יאניק דשוויל (Yannick Dacheville), בסוף שנת 2011 נגזרו עליו שלוש שנות מאסר בבית משפט בפרנקפורט.
  • סיריל אסטרוק (Cyril Astruc), ידוע גם בשם אלכס קאהן (Alex Khann): נאשם בהונאת מע"מ על מכסות פחמן בצרפת ובבלגיה, וכן במקרה שחיתות נוסף (Neyret) ובסחר בסמים. בתחילת 2014 נגזרו עליו 15 חודשי מאסר בצרפת. כלוא בכלא פרן.
  • פבריס סאקון (Fabrice Sakoun): נשפט שלא בפניו בית הדין הפלילי בפריז בינואר 2012, ונגזרו עליו חמש שנות מאסר וקנס בגובה 43 מיליון אירו. נמלט לישראל, המסרבת להסגירו.
  • גרגורי זאווי (Grégory Zaoui): חבר קרוב של פבריס סאקון, שנאשם בעבר בעבירות הון. כלוא בכלא פרן.
  • מישל קסלסי (Michel Keslassy): נשפט שלא בפניו ביוני 2013 ונגזרו עליו שלוש וחצי שנות מאסר וקנס בגובה 65.5 מיליון אירו. נמלט לישראל, המסרבת להסגירו.
  • סטפן אלזרע (Stéphane Alzraa): הוגש נגדו כתב אישום בינואר 2012 על חלקו בהונאת מע"מ על מכסות הפחמן הדו-חמצני. בשנת 2014 נגזרו עליו 30 חודשי מאסר.
  • אהרון כהן (Haroun Cohen): נגזרו עליו ארבע שנות מאסר וקנס בגובה 1 מיליון אירו. נמלט לישראל, המסרבת להסגירו.
  • אלי בלוקה (Elie Balouka): נגזרו עליו 30 חודשי מאסר בפועל, שישה חודשי מאסר על תנאי וקנס בגובה 100,000 אירו.
  • דוד אילוז (David Illouz): נגזרו עליו 3 שנות מאסר בפועל וקנס בגובה 100,000 אירו.
  • סיד פודיל (Sid Foudil): נגזרה עליו שנת מאסר בפועל.

נאשמים נוספים

בחודש מאי 2016 נערכו משפטים לחלק מחברי הקבוצה שהואשמו במעורבות בהונאה בסכומים המוערכים ב-283 מיליון אירו. בין הנאשמים נמנים:

  • גרגורי זאווי (Grégory Zaoui)
  • גילברט שיקלי (Gilbert Chikli): מנהיג הקבוצה ומתכנן ההונאה
  • מרדוש מולי (Mardoché Mouly), המכונה גם "מרקו" או "קוקו". נעצר בסוף אפריל 2013 בפריז. היה חבר קרוב של סמי סוויד. מולי היווה השראה לסרט "קוקו" (2009) אודות מיליונר גחמני שאינו יודע איך לבזבז את כספו, בגילומו של גד אלמלח.
  • סיריל מולי (Cyril Mouly): אחיינו של מרדוש מולי, שזכה לכינוי "הצרפתי". שומר הראש שלו, אלברט טייב, נרצח בדקירה באפריל 2014. הרצח לא פוענח.
  • סמי סוויד (Samy Souied): ישראלי תושב הרצליה, הואשם בהונאה והלבנת הון. נרצח ביריות ב-14 בספטמבר 2010.

סקירת האירוע בכלי התקשורת

התקשורת הצרפתית כינתה בתחילה את האירוע בשם "הונאת מס הפחמן", שם שאינו נכון. מס הפחמן (Carbon tax) נכנס לתוקף בצרפת רק בשנת 2014, ואילו כתבי האישום מתייחסים להונאת מע"מ על עסקאות במכסות פחמן דו-חמצני, ולא למס הפחמן.

באפריל 2013 פורסמה הפרשה בתוכנית תחקירים של הערוץ הצרפתי CANAL+. שם התוכנית היה "העוקץ של המאה", ושיטת ההונאה כונתה "קרוסלה", מכיוון שסכומי הכסף שהועלמו בצרפת הופקדו במקלטי מס שונים וההון המולבן שימש לרכישת סחורות ונדל"ן, בעיקר בצרפת ובישראל, וכך הכספים "הסתובבו" כמו בקרוסלה.

במרץ 2016 פרסם כתב ״הארץ״ בפריז דב אלפון סדרת כתבות על הקשר בין הנאשם ארנו מימרן לבין בנימין נתניהו.[1][2]בין השאר פרסם אלפון צילומים של נתניהו מבלה עם מימרן בריביירה הצרפתית ובמסעדה בפריז, ופרסם עדות של מימרן במשטרה לפיה תרם כסף לנתניהו. ב-19 מאי 2016 דיווח אלפון מאולם בית המשפט בפריז שארנו מימרן העיד שתרם לנתניהו מיליון יורו, ומאז זכתה הפרשה גם לסיקור בכלי התקשורת האחרים בישראל.

נאשמים בפרשה שנמלטו לישראל

עשרות יהודים צרפתים שהיו חלק מקבוצת ההונאה נמלטו בשנת 2009 לישראל. המשרד לביטחון הפנים הצרפתי ביקש להסגירם לצרפת, אך המחלקה הבינלאומית בפרקליטות המדינה מונעת את הסגרתם.[3] המעורבים בפרשה שנמלטו לישראל השקיעו את רוב ההון המולבן ברכישות נדל"ן בשכונות יוקרה בגוש דן.

משנת 2010 התפתחו קשרים רבים בין המעורבים בפרשה שנמלטו לישראל, לבין ארגוני פשע מאורגן בישראל, בעיקר זה של עמיר מולנר. המעורבים מקבלים מארגוני הפשע שירותי הגנה, העברות כספים, סמים ובילויים, וחלקם הפכו יעד לסחיטה.

בעיתון "מעריב" פורסמה בשנת 2012 ידיעה על עבריינים מיליונרים מצרפת שמציפים את ישראל ומבצעים רכישות נדל"ן בהיקף רחב, רובן בהון מולבן.

סמי סוויד

סמי סוויד, בן 44, היה אחד הנאשמים בפרשה שנמלט מצרפת ועבר לגור בהרצליה פיתוח. על פי כתבי האישום, סוויד ומימרן מימנו את ההונאה, ובהמשך סייעו להסתיר ולשנע את הכסף. סוויד נרצח ביריות בפריז ב-14 בספטמבר 2010.

סיריל אסטרוק

סיריל אסטרוק נמלט לישראל בשנת 2009 ושינה את שמו לאלכס קאהן. הוא רכש בית דירות מפואר באילת וכן וילה בהרצליה פיתוח, והתחבר לעמיר מולנר ולמיכאל צ'רנוי.

אסטרוק-קאהן רכש חנויות בכיכר המדינה בתל אביב, ומועדון לילה בשם "הביבלוס", שבו נחשף לראשונה לציבור הישראלי. בינואר 2011 המאבטח במועדון ירה למוות באחד משומרי ראשו של אסטרוק. הוא נעצר למספר ימים ושוחרר.

ב-1 בנובמבר 2012 נעצר קאהן עם עוד ארבעה מאנשיו של עמיר מולנר בתקרית "הפרארי בדיזנגוף", בה הם היו מעורבים בתאונת דרכים קלה שלאחריה איימו על עוברי אורח.[4]

בינואר 2014 עזב קאהן את ישראל ונחת בפריז, שם נעצר מיד והוגש נגדו כתב אישום על חלקו ב"עוקץ של המאה", עם דרישה מקדמית לעשר שנות מאסר. לאחר 15 חודשים בכלא הוא שוחרר למעצר בית.

קלוד חייט ואריק רוביק

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – פרשת לי זיתוני

בספטמבר 2011 נהרגה לי זיתוני בתאונת פגע וברח בתל אביב על ידי קלוד חייט ואריק רוביק, שניים מהנאשמים שנמלטו לישראל. השניים נסעו בג'יפ עם לוחית רישוי אמריקאית מזויפת והתגוררו בבית דירות יוקרתי בתל אביב.

פבריס סאקון

סאקון נשפט שלא בפניו בית הדין הפלילי בפריז בינואר 2012, ונגזרו עליו חמש שנות מאסר וקנס בגובה 43 מיליון אירו. הוא נמלט לישראל, המסרבת להסגירו.

אהרון כהן

על כהן נגזרו בצרפת ארבע שנות מאסר וקנס בגובה 1 מיליון אירו. הוא נמלט לישראל, המסרבת להסגירו.

כהן נעצר בישראל לאחר שבחשבון של קרוב משפחה שלו בבנק הפועלים הופקדו 62 מיליוני שקלים שהגיעו מהונג קונג.

המידע על כך התקבל מהחוקרים הצרפתים שטענו כי כהן השתייך לקבוצה של סאקון. לטענתם, כהן התגורר בהונג קונג ומשם ניהל את רכישת הסחורות בעשרות מיליוני הדולרים שהגיעו מהחברות הפיקטיביות של העוקץ, בעיקר מותגי יוקרה, ואת מכירתם בצרפת ובמדינות נוספות.

בעקבות ההפקדה נפתחה חקירת יאחב"ל, שבסיומה הוכח דיווח כוזב לבנקים, מכיוון שהחשבונות היו על שמו של בן משפחתו, אך הנהנה מהכסף היה אהרון כהן. עם זאת, לא ניתן היה להוכיח ברמת הוודאות הנדרשת במשפט הפלילי שמקור הכסף הוא בעבירת ההונאה בצרפת.

כהן הגיע להסדר טיעון עם הפרקליטות על כך שהמדינה תסתפק בהרשעה על עבירה של הימנעות מדיווח, ותחלט לאוצר המדינה 22 מיליון מתוך 62 מיליון השקלים שהוברחו.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0