צ'יפיו סיגלה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Crystal Clear app help index.svg
ערך מחפש מקורות
רובו של ערך זה אינו כולל מקורות או הערות שוליים, וככל הנראה, הקיימים אינם מספקים.

אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.
אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

ערך מחפש מקורות
רובו של ערך זה אינו כולל מקורות או הערות שוליים, וככל הנראה, הקיימים אינם מספקים.

אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.
אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

צ'יפיו סיגלה
Scipio Sighele
PSM V52 D780 Scipio Sighele.jpg

צ'יפיו סיגלהאיטלקית: Scipio Sighele;‏ 24 ביוני 1868, ברשה21 באוקטובר 1913, פירנצה) היה פסיכולוג, סוציולוג וקרימינולוג איטלקי.

ביוגרפיה

צ'יפיו סיגלה נולד בברשה, למשפחה של עורכי דין ילידי טרנטינו-אלטו אדיג'ה. בשנים שלאחר איחוד איטליה, שימש אביו שופט במשרד התובע המלכותי בפלרמו. מוריו האקדמיים היו חסידיו של הקרימינולוג צ'זארה לומברוזו, וסיגלה השלים את לימודיו במשפטים ברומא ב-1890. חיבורו, La folla delinquente, הקנה לו פרסום רב, תורגם מיד לצרפתית ולאחר מכן נהיה לרב-מכר בין-לאומי. סיגלה המשיך לעסוק ולפרסם חיבורים בתחום הפסיכולוגיה של הקולקטיב, ענף של פסיכולוגיה חברתית, ונחשב לאחד מחלוציו. סיגלה לימד משפט פלילי באוניברסיטת פיזה. בעקבות פרשת רצח מורי, בה הורשעו אח ואחות כשותפים למעשה הפשע, פרסם סיגלה את חיבורו La coppia criminale, המוקדש לתופעת הפסיכוזה-המשותפת בהקשר הקרימינלי. סיגלה נמנה עם המפלגה האיטלקית הלאומנית בטרנטינו (אזור מוצאו), נשפט על כך פעמיים על ידי השלטונות האוסטרו-הונגריים ב-1900 וב-1908, ולבסוף (ביוני 1912) נאלץ לעזוב את הווילה שלו שליד אגם גארדה וגורש. מכאן ואילך לימד את הקורסים שלו בפסיכולוגיה קולקטיבית ובסוציולוגיה פלילית במכון ללימודים גבוהים של אוניברסיטת בריסל. רבות מיצירותיו הופיעו גם במהדורות-תרגום בשפות זרות.

הגותו ומורשתו

פעילותו כפסיכולוג וסוציולוג הושפעה מאוד מצ'זארה לומברוזו, בן תקופתו. סיגלה ניתח את המנגנונים הפנימיים של תופעת ההמון, וביקש להדגים כיצד עמדות פליליות ביסודן, מתקיימות בנטייתו של ההמון להתנהגויות עדריות קולקטיביות. סיגלה היה בין החלוצים בסוג כזה של מחקר. הוא הצביע על האופן שבו היחיד, כשהוא משתלב ונטמע כחלק אינטגרלי של עדר ההמון, מאבד את השליטה העצמית הרציונלית שלו ומאפשר לטבעו האכזר ולאינסטינקטים הפליליים שלו לבוא לידי ביטוי. במהלך השנים, התרחק מעמדותיו של לומברוזו, והכחיש את הסבריו ​​האנתרופולוגיים של לומברוזו לתופעת הפשיעה. עם זאת, הוא המשיך בפעילותו כקרימינולוג. עבודותיו השפיעו על גוסטב לה בון, וגם בצרפת נשענו על תגליותיו אמיל זולא, אמיל דורקהיים ומקס נורדאו ובתחומים שונים (ספרותיים, סוציולוגיים, פוליטיים וכדומה).

כתביו (באיטלקית)

  • 1891: La folla delinquente
  • 1892: La coppia criminale
  • 1893: La teorica positiva della complicità
  • 1893: Mondo criminale italiano
  • 1896: Cronache criminali italiane
  • 1897: La delinquenza settaria
  • 1898: La donna nova
  • 1899: La mala vita a Roma
  • 1903: L'intelligenza della folla
  • 1903: Le scienze sociali
  • 1904: Per l'università italiana a Trieste
  • 1906: Per Francesco Bonmartini
  • 1906: Letteratura tragica
  • 1910: Cesare Lombroso
  • 1910: Eva moderna
  • 1910: Pagine nazionaliste
  • 1911: Nell'arte e nella scienza
  • 1911: Il nazionalismo e i partiti politici
  • 1911: La crisi dell'infanzia
  • 1912: Ultime pagine nazionaliste
  • 1913: La donna e l'amore
  • 1914: Letteratura e sociologia

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא צ'יפיו סיגלה בוויקישיתוף
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0