צביר הרקולס

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
המונח "M13" מפנה לכאן. לערך העוסק בטנק M13/40 מתוצרת פיאט, ראו פיאט M13/40.
צביר הרקולס
צביר הרקולס בצילום של טלסקופ החלל האבל
צביר הרקולס בצילום של טלסקופ החלל האבל
נתוני תצפית
קבוצת כוכבים הרקולס
שמות נוספים NGC 6205 ,M13
הצביר הגדול בהרקולס
תאריך גילוי 1714
סוג צביר כדורי
בהירות נראית 5.8+
סיווג מורפולוגי V
עלייה ישרה 16ʰ 41ᵐ 41.44ˢ
נטייה ‏36.9″ ‏27′ ‏36°‏+
מאפיינים פיזיים
בהירות מוחלטת 8.6-
מרחק 25,100 שנות אור
7,695.61 פארסק
קוטר 145 שנות אור
מסה 600,000[1] M
מספר כוכבים כ-300,000[2]

צביר הרקולס (נקרא גם הצביר הגדול בקבוצת הרקולס, M13 או Messier 13 וכן NGC 6205) הוא צביר כדורי בקבוצת הכוכבים הרקולס הנמצא במרחק של כ-25,100 שנות אור ממערכת השמש. זהו הצביר הכדורי המרשים ביותר במחצית הצפונית של השמים ואחד הקלים ביותר לצפייה באמצעות ציוד חובבים.

היסטוריה

הצביר התגלה על ידי אדמונד היילי בשנת 1714 ותואר על ידו כ"ערפילית הניתנת לצפייה בעין ללא ציוד עזר כאשר השמים נקיים ואין ירח". שארל מסיה כלל אותו בקטלוג מסיה בשנת 1764 ותיאר אותו כ"ערפילית עגולה ובהירה ללא כוכבים, בהירה יותר במרכז מאשר בשוליים". ויליאם הרשל צפה בה בשנת 1779 אך רק בשנת 1787 ציין שמדובר בצביר כוכבים עשיר ביותר ודחוס מאוד במרכזו.

בשנת 1974 נבחר הצביר כמטרה לשידור רדיו מהרדיו-טלסקופ של מצפה ארסיבו. ההודעה נועדה להגיע ליצורים תבוניים, אם ישנם כאלה, על כוכבי לכת המקיפים את כוכבי הצביר. למעשה, בזמן שההודעה תגיע למיקומו הנוכחי של הצביר, בעוד יותר מ-25,000 שנים, הצביר כבר לא יהיה במקום זה אלא ינוע משם, כך שגם אם יהיו קיימים בצביר יצורים תבוניים באותו הזמן, הם לא יקבלו את ההודעה.

תצפית

הצביר נמצא בערך בשליש המרחק על הקו המחבר את η בהרקולס עם ζ בהרקולס, כך שמציאתו וזיהויו קלים למדי. בהירות נראיתו של הצביר היא מדרגה 5.8 וניתן להבחין בו ללא ציוד עזר בתנאי תצפית מיטביים. במשקפת ניתן להבחין בצורתו העגולה ובכך שבהירותו גדולה במרכז ופוחתת בשוליים ובאמצעות טלסקופ חובבים ניתן כבר להבחין בכוכבים בודדים, שלבהירים שבהם דרגת בהירות נראית 12.

כ-30 דקות קשת מצפון מזרח לצביר הרקולס ניתן להבחין באמצעות טלסקופ חובבים בגלקסיה NGC 6207 שבהירותה היא מדרגה 12.1. במחצית הדרך בין הצביר והגלקסיה ניתן להבחין באמצעות טלסקופ מקצועי בגלקסיה נוספת -IC 4617, שבהירותה היא מדרגה 15.

מאפייני הצביר

קוטרו של צביר הרקולס הוא כ-145 שנות אור ומרחקו ממערכת השמש הוא כ-25,100 שנות אור, כך שגודלו הזוויתי הוא כ-20 דקות קשת - כשני שלישים מגודלו הזוויתי של הירח המלא. גילו של הצביר מוערך כגילו של שביל החלב, אך למרות זה התגלה בצביר כוכב צעיר מסוג ספקטרלי B שגילו צעיר יותר. מכיוון שאין זה סביר שעדיין נוצרים בצביר כוכבים חדשים, הסבר אפשרי מקובל לנוכחותו של הכוכב הוא לכידתו על ידי כוח המשיכה העצום של הצביר, כאשר הצביר עבר דרך דיסקת הגלקסיה. הצביר מקיף את מרכז הגלקסיה בקצב הקפה של כ-545 מיליוני שנים להקפה מלאה[3] כשמסלול הקפה מלא חוצה פעמיים את דיסקת הגלקסיה.

עוצמת ההארה הכוללת של הצביר היא פי 245,000 מעוצמת ההארה של השמש והספקטרום הכולל של אור הצביר מתאים לסוג ספקטרלי F6.

הודעת ארסיבו

ערך מורחב – הודעת ארסיבו

ב-16 בנובמבר 1974 נשלחה לעבר צביר הרקולס הודעת רדיו ממצפה ארסיבו בפוארטו ריקו . ההודעה נוסחה על ידי דוקטור פרנק דרייק, כותב נוסחת דרייק, יחד עם קרל סייגן ומספר מומחים נוספים.

ההודעה הכילה שבעה תת-מסרים הקשורים לאנושות ולכדור הארץ :

  1. המספרים הטבעיים 1 עד 10.
  2. מספר אטומי של האטומים המרכיבים את ה-DNA.
  3. הנוסחה לסוכרים ולבסיסים של הנוקלאוטיד.
  4. מספר הנוקלאוטידים ב-DNA, והצגה גרפית של מבנה ה-DNA.
  5. תצוגה גרפית של דמות האדם, גובה האדם הממוצע וגודל האוכלוסייה האנושית בכדור הארץ.
  6. תצוגה גרפית של מערכת השמש.
  7. תצוגה גרפית של מצפה ארסיבו.

ראו גם

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא צביר הרקולס בוויקישיתוף
  • M13 בקטלוג מסיה באתר SEDS.
  • צביר הרקולס, בבסיס הנתונים SIMBAD לגרמי שמיים אסטרונומיים   המזהה לא מולא ולא נמצא בוויקינתונים, נא למלא את הפרמטר.

הערות שוליים

  1. ^ P. J. T Leonard, H. B. Richer & G. G. Fahlman: The Mass and stellar content of the Globular Cluster M13, The Astronomical Journal, December 1992, p. 2104
  2. ^ Collins Gem Guide: The Night Sky, p 122
  3. ^ Allen, C. & Martos, M. A The galactic orbits and tidal radii of selected star clusters p. 31


הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0