קאמפ
קאמפ היא גישה אסתטית פוסטמודרניסטית שהופיעה בשנות ה-60 בארצות הברית, שלפיה ניתן לזהות יופי אירוני אנין בתופעות אופנתיות הלוקות בחוסר טעם קיצוני או בביטויים מובהקים של פרובינציאליות וכיעור. המושג אובחן והוגדר כתופעה תרבותית על ידי המבקרת היהודייה-אמריקאית סוזן סונטג, שפרסמה ב-1964 מאמר בשם "הערות על קאמפ"[1]. במאמר טענה סונטג כי קאמפ מציג את האנושי כמסכת של "ניסיונות כושלים לרצינות", תוך התייחסות לרגשותיה ולאופנותיה של תקופה מסוימת[דרושה הבהרה]. קאמפ משקף אסתטיקה של המלאכותי והסינתטי, המשועתק בייצור המוני[דרושה הבהרה]. חובבי קאמפ[דרושה הבהרה] טוענים כי "קאמפ הוא שקר שמעז לומר את האמת".
התפתחות המושג
קאמפ התפתח כסגנון אופנתי בעיקר בשנות ה-80, עם צמיחת תרבות הפופ. המילה עצמה נובעת מהמילת הסלנג הצרפתית Camper, שמשמעה 'להציג פוזה מוגזמת'. במחצית השנייה של המאה ה-20 הורחב השיוך של קאמפ לתופעות המתקיימות בשולי התרבות השלטת, ומצדיקות את קיומן בדרך של הגחכת הנורמלי והמקובל וביקורת אירונית עליו.
קאמפ וקיטש
שני המושגים קאמפ וקיטש יכולים להתייחס לאותם עצמים אופנתיים או ולאותם ביטויים אמנותיים, אך השוני ביניהם מתמצה בתפיסת המשמעות של אותו עצם או ביטוי. קיטש הוא מושג מודרניסטי שנולד בסוף המאה ה-19 והתבסס על ידי חוקרים כמו תיאודור אדורנו ואחרים, שביקשו לסמנו כניגוד לאוונגרד, אמנות חדשנית ומאתגרת. לפי הנגדה זו, קיטש מתאר סוגה נמוכה של אמנות, יצירת כוחות השוק הקפיטליסטיים, המפיצה תודעה כוזבת באמצעות תוצרים אמנותיים זולים ופופולריים, שמספקים לרוכשים אותם בעיקר בידור וסמל מעמדי. בניגוד לתפיסה המודרניסטית של אמנות גבוהה ואמנות נמוכה, הקאמפ הפוסטמודרניסטי מוצא ערך מוסף ברדידות ובטעם ההמוני והקרתני, ונותן להם משמעות חתרנית וביקורתית, אשר יוצרת מדרג אסתטי משל עצמו.
קישורים חיצוניים
- דוד גורביץ' ודן ערב, הערך "קאמפ", באתר אנציקלופדיה של הרעיונות
נטע אלכסנדר, כשאת אומרת קאמפ למה את מתכוונת?, באתר הארץ, 25 ביולי 2013- הניו יורק טיימס, הארץ, גדול יותר, מוגזם יותר, מזויף יותר: הקאמפ מגיע למטרופוליטן, באתר הארץ, 16 באוקטובר 2018
הערות שוליים
