קבר האחים (באר שבע)
קבר האחים בבאר שבע הוא קבר אחים משנת 1917 ובו קבורים כיום תשעה חללים. בתחילה נטמנו בקבר שישה-עשר יהודים מעובדי הרכבת העות'מאנית שנהרגו בהפצצת מטוסים בריטים בליל ה-14-15 בינואר 1917. מאוחר יותר הועברו חלק מן הנקברים מבני ירושלים לקבורה בהר הזיתים. הקבר והמצבה ניצבים בכניסה לבית העלמין הישן של באר שבע, ברחוב "ג'ו אלון" המוליך מערבה לקיבוץ חצרים. בזכות מאבקה של קהילת יהודי באר שבע על קבורה יהודית בעיר, בתקופה שבין שתי מלחמות העולם, הוקם בית העלמין הראשון של באר שבע מסביב לחלקת קבר האחים והמצבה.
רקע
בתקופת מלחמת העולם הראשונה, ידעה באר שבע פריחה כלכלית ודמוגרפית, זאת בשל התקדמות הכוחות הבריטיים מהחזית המצרית לכיוון ארץ ישראל. התקדמות זו, הפכה את העיר למרכז הדרומי החשוב ביותר של הצבא העות'מאני, כבסיס אחסון לוגיסטי ללחימה בכל הציר הדרומי עזה-באר שבע. נתונים דמוגרפיים מלמדים כי אוכלוסיית העיר שילשה עצמה מכ-1000 תושבים בתחילת המאה, לכ-3,000 תושבים ב-1916 מהם יהודים רבים שהיו בעלי מקצוע חופשי כגון בנאים ונגרים שהגיעו בעקבות המשבר הכלכלי שפקד את הארץ כדי לעבוד בעיר.[1]
תקיפות אוויריות של חיל האוויר הבריטי בבאר שבע
באר שבע, כעיר המחוז הדרומית של האימפריה העות'מאנית, נשלטה בשנת 1917 על ידי צבא האימפריה העות'מאנית תחת פיקודו של איסמט אינני ובסיוע קצינים ויחידות מיוחדות מצבא הקיסרות הגרמנית. הטורקים בנו בעיר מערכת ביצורים ותעלות קשר, שהקיפה את העיר בחצי קשת מצפון דרום ומזרח. רק בסוף אותה שנה, בקרב באר שבע, נכבשה העיר על ידי הכוחות הבריטיים.
בשנה שקדמה לכיבוש העיר, עם התקדמות חיל המשלוח הבריטי לארץ ישראל מכיוון חצי האי סיני, החלו הבריטים במדיניות של "מבצעים התקפיים פעילים נגד האויב". במסגרת פעילות זו, החלו להתקיף יעדים אסטרטגיים באזור באר שבע, ובפרט את שדה התעופה ותחנת הרכבת שהיו בעיר. ככל הנראה התקפות אלו, שהתקיימו בעיקר בסביבות ינואר-פברואר 1917, היו מהמניעים המרכזיים בהעברת הכוחות הגרמנים לבסיס צבאי באזור רמלה.[2]
הפגיעה בקבוצת הפועלים היהודית
בשל הפגיעה בתשתיות מסילת הרכבת, בעקבות שיטפון קשה שפקד את העיר בחורף של 1916/17, נותרו העובדים היהודים שהגיעו לבאר שבע מירושלים ויפו נצורים לכ-10 ימים. העבודות שלשמן הגיעו לעיר הסתיימו, או הפכו ללא רלוונטיות. כך חיכו הפועלים היהודים באזור תחנת הרכבת. בשל הקור ששרר, החליטו ללון בינתיים בקרון משא נטוש, שהיה ממוקם בסמוך למגדל המים. הקרון היה ממוקם ממול למשרדו של המהנדס היהודי ברוך קטינקא. כעשרים ישנו בתוך הקרון, ועוד קבוצה קטנה שהתמקמה בקצה הקרון הפתוח, שיחקה קלפים לאור פנס שמן. קטינקא, שראה את אנשי הקבוצה הזהיר אותם שיסתירו את אור הפנס, מחשש להפצצות. אנשי הקבוצה סגרו את הדלת, אולם לאחר לכתו פתחו אותה בשנית. באותו הלילה שבין ה-15-14 בינואר 1917, יצאה לדרכה מתקפה משולבת של שלושה מטוסי B.E.2 בריטיים, שדחו את משימתם ביום הקודם בשל תנאי מזג האוויר הקשים ששררו. מטרתם הייתה פגיעה בשדה התעופה עם שני מטוסים ומטוס שלישי שיפגע בתחנת הרכבת. המטוסים יצאו בארבע לפנות בוקר למשימתם. המטוסים הטילו שש פצצות בנות 45 ק"ג כל אחת על שדה התעופה ותחנת הרכבת. בשל הבוץ הרב בשדה התעופה, לא יכלו המטוסים הגרמנים לצאת להתקפת נגד, וכוחות הגרמנים והעותמאנים נאלצו להשיב באש מן הקרקע בלבד, שלא הצליחה לפגוע במטוסים.
אחד-עשר פועלים שהיו בתוך הקרון נהרגו במקום, חמישה נוספים נפצעו קשה, ומתו מפצעיהם למחרת. ארבעה ניצלו. מתוכם שלושה עפו מההדף וספגו פגיעות שטחיות בעיקר, והרביעי, דר' אהרון בנימיני, הרופא הצבאי של הדיוויזיה הטורקית ה-53, עזב את המתחם זמן קצר לפני ההתקפה, כדי לשתות כוס תה בבית גורדון וכך ניצל מן הפגיעה.[1]
קבורה משותפת
16 יהודים נהרגו בהפצצה, שמונה יהודים מיפו, ושמונה יהודים מירושלים בכל קבוצה היו גם אב ובן בין ההרוגים. כל ה-16 נקברו בקבר האחים, כאשר בטור אחד נקברו חברי הקבוצה היפואית, ובטור שני נקברו חברי הקבוצה הירושלמית. בהמשך הועברו חלק מגופות ההרוגים הירושלמים, לבקשת אלמנותיהן, לקבורה בהר הזיתים בירושלים. בקשה זהה הגיעה גם לגבי ההרוגים היפואיים, אולם בשל קשיים בירוקרטיים והתנגדות של חלק ממשפחות ההרוגים להעביר את הגופות מקברן, מאמצים אלו לא נשאו פרי.
זהות הטייס הבריטי
שמאי אלטשולר, בנו של יצחק זאב אלטשולר, הועסק באותה עת כאזרח בשירות הצבא העות'מאני. בראשית 1917 היה שמאי מנהל התובלה של חטיבת האוסטרים. תפקידו היה להוביל תחמושת ליחידת תותחים אוסטרו-הונגרית שנפרשה לאורך קו עזה-באר שבע. בזיכרונותיו סיפר שמאי כי כחודש ימים לאחר ההפצצה הופל טייס בריטי ליד שיירה שהוביל. לדבריו, הטייס הציג את עצמו כיהודי וסיפר כי הוא זה שהפציץ את קרון הרכבת בבאר-שבע. זיכרון זה של שמאי אלטשולר הוא המקור היחיד לכך שהסיפור נודע כטרגדיה יהודית בה טייס יהודי גרם מבלי דעת למותם של יהודים.
אלימור מקבת התחקה אחר הסיפור[3] ומצא כי אף אחד משלושת הטייסים הבריטים שהשתתפו בתקיפה לא נפל בשבי הטורקי ואף לא היה ממוצא יהודי. ככל הנראה, הטייס שנתפס על ידי אלטשולר היה סגן ארתור ג'ון לזרוס-בארלו, נוצרי-אנגליקני שאבי-סבו היה יהודי. לזרוס-בארלו השתייך לטייסת שהפציצה את באר שבע באותו הלילה, אך הוא עצמו לא השתתף בה. ככל הנראה, מחסום השפה הוא שהוביל את אלטשולר להבין בטעות כי לזרוס-בארלו הוא זה שהפציץ את קרון הרכבת (אלטשולר לא ידע אנגלית כלל).
חשיבות היסטורית
קבר האחים היה הקבר הראשון בו נקברו יהודים בעיר האבות. הוא היווה את הבסיס להתעקשות הקהילה היהודית המתפתחת בעיר למן 1915, ועד ל-1926, ולרכישת האדמות של קבר האחים והאדמות סביבן, כדי לאפשר קבורה יהודית בבאר שבע. עד ל-1916, המתים היהודים היו נקברים ביישובים היהודים הסמוכים (כגון חברון ורוחמה), ולכן עלויות הקבורה היו בתעריף גבוה מהמקובל, בשל עלות השינוע. אולם גם לאחר שהוסדר מעמדו של בית הקברות, המשיכה הקהילה היהודית להיאבק על קיומו ושימורו של בית הקברות החל מ-1929 ועד ל-1948, בשל המאבק הישראלי-פלסטיני על ארץ ישראל.
שימור הקבר
לאור ההתנכלויות הרבות של התושבים הערבים לקבר האחים, הוחלט ב-1946 להקים מצבה גדולה מבטון וברזל מזוין, אולם גם זו הושחתה ונעלמה, ולאחר מלחמת העצמאות, התגלו במקום עיי חורבות. בסתיו 1951, גודר המקום מחדש ונבנתה המצבה הקיימת עד היום בסיוע ההסתדרות, עיריית באר שבע והמשפחות. ב-1964, נפטרה אשה שבעלה ובנה היו בין הקבורים, אשר קיבלה היתר מיוחד מהרבנות להיקבר לצדם, והיא האחרונה שנקברה במתחם זה. ב-1987, במלאת 70 שנה להפצצה, נערך ליד הקבר טקס "יזכור" בנוכחות המשפחות וצאצאיהם, וכן הוצג שלט הנצחה בקיר "בית הנתיבות" של תחנת הרכבת הטורקית הישנה, בסמוך למקום ההפצצה בה מצאו את מותם.[4].
בעקבות כתבה בעיתונות המקומית משנת 2010[5], בה דווח על הזנחה בקבר האחים, מצבות ישנות ומתפוררות וכיתוב דהוי ומתפורר, תיקנה המועצה הדתית בשנת 2011 את המצבות והציבה עליהן, בפעם הרביעית, כיתוב מחודש. בפעם זו שונה לראשונה הנוסח המקורי, לטובת נוסח מובן יותר למבקרים בבית העלמין.
על מצבת קבר האחים המקורית, שהושחתה ברבות הימים, היה כתוב:
קבר האחים
שנהרגו בזמן הרעשה אווירית
במלחמה העולמית
כ' טבת, שנת תרע"ז, 1917
הקבר עשוי יציקת בטון וגדר מתכת מקיפה אותה.
לקריאה נוספת
- אילן גל–פאר, עיונים בתקומת ישראל,קבר האחים וקורותיו של בית העלמין היהודי בבאר שבע, כרך 21 (2011), עמ' 372-339.
- גדעון ביגר, אלי שילר (עורכים), באר שבע ואתריה, קבר האחים, אריאל: ירושלים, 1991
- עודד ישראלי, סיפורי ארץ ישראל: מציבות מדברות 1850-1950: קבר האחים בבאר שבע, 18 במאי 2009.
- אלימור מקבת, "הטייס היהודי" שהפציץ את באר שבע, 2014
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 אילן גל–פאר, עיונים בתקומת ישראל,קבר האחים וקורותיו של בית העלמין היהודי בבאר שבע, כרך 21 (2011), עמ' 372-339.
- ^ Friedrich Kress von Kressenstein, Mit den Türken zum Suezkanal, Berlin 1938, p. 208: אם כי לטענת פרידריך קרס פון קרסנשטיין שדה התעופה ננטש בשל הגשמים שהפכוהו לבוצי ולא שמיש.
- ^ אלימור מקבת, הטייס היהודי שהפציץ את באר שבע, הטייס היהודי שהפציץ את באר שבע, 2014
- ^ גדעון ביגר, אלי שילר (עורכים), באר שבע ואתריה, קבר האחים, אריאל:ירושלים, 1991
- ^ יעקב לוי, קבר האחים בבאר שבע מוזנח ומלוכלך, באתר mynet (כפי שנשמר בארכיון האינטרנט), 20 ביולי 2010
