קהילת יהודי מיסלוביצה
 | |
| בית הכנסת הגדול של קהילת יהודי מיסלוביצה | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג | בית כנסת |
| כתובת | כיכר וולנושי-pl. Wolności |
| מיקום | מיסלוביצה |
| מדינה |
 פולין |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | 1895–1899 (כ־4 שנים) |
| תאריך פירוק | ספטמבר 1939 |
| חומרי בנייה | לבנים |
| אדריכל | Ignatz Grunfeld |
| סגנון אדריכלי | נאו-מורי |
קהילת יהודי מיסלוביצה חיה והתקיימה בעיר מיסלוביצה וסביבותיה (בפולנית: Mysłowice, נהגה: [mɨswɔˈvʲit͡sɛ]; בגרמנית: Myslowitz, מיסלוביץ). העיר נמצאת בשלזיה העילית, בדרום פולין. על גדות הנהר פשמשה והבריניצה יובלי הוויסלה. בעבר השתייכה העיר מבחינה מנהלית לפרובינציית קטוביץ ומאז שהוקמת פרובינציית שלזיה העילית העיר משויכת אליה. מיסלוביצה היא אחת הערים המרכיבות את אגד הערים של קטוביץ (אנ') שבו כ-2.7 מיליון תושבים. בעיר עצמה התגוררו נכון לסוף יוני 2020 כ־74,601 תושבים[1].
בשנת 1887 חיו בעיר 900 יהודים מתוך 14,000 תושבים; על פי מקורות מסוימים, בשנה זו זה היה המספר הגבוה ביותר של יהודים שחיו בעיר בכל שנותיה[2]. בשנת 1895 הוקם בית כנסת חדש בעיר. ב־1 בספטמבר 1939 פלשה גרמניה לפולין. כבר בימיה הראשונים של המלחמה נכבשה מיסלוביצה בידי הצבא הגרמני. בסתיו 1939 הגרמנים שרפו והרסו את בית הכנסת הגדול בעיר. באוגוסט 1942 חלק מיהודי מיסלוביצה נשלחו ברכבת ב"טרנספורט המוות" למחנה המוות בבלז'ץ. האחרים הועברו, באוגוסט 1943, למחנה המוות הנאצי אושוויץ-בירקנאו והומתו שם בתאי הגזים.
לאחר השחרור בחודש מאי 1945 חזרו למיסלוביצה יחידים מתושביה היהודים שניצלו, ונוספו עליהם גם כמה עשרות יהודים, רובם משטחי פולין שסופחו לברית-המועצות. בחודש ספטמבר 1945 חיו במיסלוביצה 82 יהודים. הם נטשו את מיסלוביצה בגלי ההגירה של היהודים מפולין לארצות מערב אירופה, ארצות-הברית ולישראל.
היסטוריה
המאה ה-17
ראשית ההתיישבות היהודית במיסלוביצה קשורה לצו הקיסרי שהוצא בשנת 1627, אשר אפשר ליהודים להתיישב מחדש על אדמות המורשה ההבסבורגית לאחר ששילמו תשלום מיוחד בסך 40,000 גילדן גרמני. הקיסר פרדיננד החליט להוציא צו זה על מנת לשפר את מצבה הכלכלי של המדינה שחרבה מלחמת שלושים השנים (1648-1618). הצו האימפריאלי אפשר ליהודים לנהל תנאי מסחר ומלאכה על ידי קבוצה נבחרת של יהודים מיוחסים (יהודי חסות), שנקראה גם יהודי בית המשפט (יהודי החצר
-Hofjuden). הקיסר גם אפשר להם לעסוק בגביית החובות והמיסים. הם יכלו לקנות בתים ולהיות בעלי בתים [3]. גם קרישטוף מירושבסקי שליט מיסלוביצה הנהיג את השינוי בגישה כלפי היהודים כדי לעורר את ההתפתחות הכלכלית של העיר, בשנת 1637 הוא הביא את היהודים הראשונים לעיר. כומר הקהילה המקומי, האב גוסלבסקי, התנגד לשינוי הגישה כלפי היהודים והגיש תלונה לבישוף של קרקוב ובה דרש להרחיק את היהודים מהעיר ולהרוס את בית תפילתם [4].
חוזה השלום וסטפאליה, שהביא לסיום מלחמת שלושים השנים (שהסתיימה ב־24 באוקטובר 1648), אשרר את אישור ההתיישבות היהודית על אדמות שלזיה עילית [5]. בשנת 1677, היהודי מרטק ניהל מסגרייה ומתקן לחישול ברזל משלו ליד מיסלוביצה. מפקד האוכלוסין שבוצע בשלזיה בשנת 1691 מזכיר את נוכחותם של יהודים בעיר. בסוף המאה ה -17 עסקו 9 אנשים במסחר במיסלוביצה; הם היו בעיקר יהודים.
המאה ה-18
מנתוני מפקד האוכלוסין משנת 1744 עולה כי 3 יהודים עסקו באותה תקופה במסחר במיסלוביצה, ומכרו מוצרי עור. בשנת 1748 חייבו הרשויות הפרוסים את כל היהודים החיים בשלזיה לפחות שנה לשלם מס בגובה 10% מרכושם. ב־17 באפריל 1750 הרשויות הפרוסיות פרסמו את התקנות העיקריות והצווים הכללים של פרוסיה. צווים אלה תיארו בפירוט את המצב המשפטי, החברתי, הפוליטי והכלכלי של היהודים. בתקופה זו, בסביבות שנת 1751, נבנה בית כנסת במיסלוביצה. בעיר היה גם בית דין רבני לאוכלוסייה היהודית.
בשנת 1771 התגוררו במיסלוביצה 43 יהודים. בשנת 1776 הורו השלטונות הפרוסים להעביר את כל היהודים החיים בגדה השמאלית של נהר אודר לגדה הימנית של הנהר תוך חודש. במקומות החדשים הם יכלו לחיות רק בכפרים. בספטמבר 1779, שינו השלטונות את דעתם והורו לכל היהודים לעזוב את הכפרים ולהתיישב בערים. באותה תקופה צוינה גליביצה כעיר המגורים המרכזית. ב־17 באוגוסט 1780, מועצת ורוצלב הגדירה חמש ערים כערי יישוב מחדש ליהודים. הערים היו: Tarnowskie Góry, Mysłowice, Mikłów, Lubliniec ו- Bieruń Stary [6]. בשנת 1787 נסוגו השלטונות הפרוסיים מהפקודות להעתיק יהודים לערי יישוב מחדש, מכיוון שהערים שנעזבו סבלו כלכלית מאוד.
המאה ה-19
בפברואר 1808 ביטלו הרשויות הפרוסיות את כל הפריבילגיות הפיאודליות של גילדות והערים, כולל את צו אי-הסובלנות כנגד היהודים De non tolerandis Judaeis. משנה זו, היהודים יכלו, בהסכמת השלטונות, להתיישב בכל הערים בשלזיה ולרכוש נדל"ן בחופשיות. בשנת 1811 התגוררו במיסלוביצה 89 יהודים. הם היו בעיקר יהודים מפולין הקטנה והיו בעיקר סוחרים, שסחרו בבקר, בתבואה ובסדקית.
קיומה של הקהילה היהודית במיסלוביצה אושר רשמית ב־11 ביולי 1821. המסמך שהונפק הסדיר את נושאי מקומות הקבורה של חמש הקהילות היהודיות שנוצרו במחוז בויטן/ביטום (Bytom, Tarnowskie Góry, Miasteczko Śląskie, Mysłowice ו- Zabrze) [7]. בשנת 1826 הוקם בית תפילה. הוא היה ממוקם בפינת רחוב קולוסאצ'ה וכיכר מירושבסקי, והרחוב המוביל אליו מכיכר השוק נקרא סימטת בית הכנסת-Synagogengasse.
בסביבות 1830 עבר רופא יהודי מרטיבור, ד"ר סלמון סטרוהיים, למיסלוביצה ובשנת 1836 הוא עבר לגליביצה [8].
בשנת 1869 התגוררו במיסלוביצה כ־1040 יהודים (הנתון לא מאושר סופית [9]. רובם התפרנסו ממסחר ועבודה בתעשייה. היהודים המפורסמים ביותר בעיר היו: לובל דנציגר - הבעלים של המכרה "מיסלוביצה"; ד"ר יעקב לוסטיג - רופא, חבר מועצת העיר, מחבר המונוגרפיה הראשונה במיסלוביצה; מקס וייכמן - מנהל תחנת ההגירה של מיסלוביצה. ליהודים רבים אחרים היו מלונות, מסעדות וחנויות. אף על פי כן, בתקופה זו הקהילה נחלשה משמעותית עקב הקמתה של הקהילה הדתית העצמאית בקטוביץ (קהילת יהודי קטוביץ) בשנת 1866 [10].
בשנת 1872 הוקם איגוד קהילות בתי הכנסת בשלזיה העליונה (Oberschlesische Synagogen-Gemeinden) שכלל את הקהילה היהודית במיסלוביצה. בסוף המאה ה-19 הייתה התקופה הטובה ביותר בתולדות קהילת יהודי מיסלוביצה. בשנת 1887 חיו בעיר 900 יהודים מתוך 14,000 תושבים; על פי מקורות מסוימים, בשנה זו זה היה המספר הגבוה ביותר של יהודים שחיו בעיר בכל שנותיה[2]. בשנת 1895 הוקם בית כנסת חדש בעיר.
המאה ה-20 והשואה
מסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 הייתה תקופת הגירה גדולה של יהודים ממיסלוביצה, שהועצמה בעקבות הידיעה על פוגרומים שהגיעו מרוסיה[2]. כתוצאה מכך, בשנת 1910 נותרו בעיירה 488 יהודים.
מלחמת העולם הראשונה הביאה לשינויים גדולים בשלזיה עילית. הקמתה מחדש של המדינה הפולנית (הרפובליקה הפולנית השנייה) ב־11 בנובמבר 1918, גרם לעלייה ברגשות הפרו-פולני בקרב האוכלוסייה השלזית. שהוביל לסכסוך עם הקהילה הפרו-גרמנית ולפרוץ שלוש התקוממויות שלזיות. רוב היהודים תמכו מאוד בצד הגרמני. רבים החליטו לעבור למערב, ולעיתים קרובות נסעו למרכזים העירוניים הגדולים בגרמניה (כגון ברלין וכדומה). תופעה זו התרחשה גם במיסלוביצה.
ב־20 במרץ 1921 התקיים משאל עם בשלזיה העילית. במהלך ההצבעה, רוב הקהילה היהודית הצביעה בעד השארת שלזיה עילית בגרמניה. במיסלוביצה הצביעו 5,827 (56.3%) קולות בעד שהעיר תישאר בגרמניה, ו- 44% בעד המעבר לפולין. למרות התוצאה, בשנת 1922 פרץ מרד שלזיה השלישי, וכתוצאה מכך שולבה העיר מיסלוביצה בפולין. באותה תקופה התחזקה ההגירה של יהודי מיסלוביצה למערב.
לאחר 1922 יהודי פולין החלו להגיע לשטחי שלזיה העליונה שנשארה בפולין. רובם הגיעו מאגן דוברובסקי, אך גם משטחה של ממלכת פולין הקונגרסאית לשעבר. הגעתם פיצתה חלקית על זרם יהודי גרמניה שהגרו מערבה מהעיר ואפשרה את הישרדותה של הקהילה יהודית ובעיר ובכלל שלזיה. עם זאת, היהודים שהגיעו מאזורי פולין המזרחיים נתקלו ברתיעה רבה, הן מצד הרשויות העירוניות המקומיות והן של היהודים שחיו בעיר תקופה ארוכה. הסיבות לחוסר שביעות הרצון נבעו מכך שפולין הקונגרסאית נתפסה בעיני רוב תושבי שלזיה עילית כשטחים נחשלים, עניים ונחותים מבחינה תרבותית. סלידות אלה יוחסו גם ליהודי פולין שהגרו לעיר. הם נתפסו כאיום לאור התחרות הכלכלית הגוברת, והחשש מהתגברות הנטיות הפרו-פולניות.
בשנת 1931 עדיין היו 463 יהודים בקהילה[2]. בשנת 1939 התגוררו במיסלוביצה 162 יהודים בלבד, הם היוו 0.8% מכלל האוכלוסייה.
ב־1 בספטמבר 1939 פלשה גרמניה לפולין ובכך החלה מלחמת העולם השנייה. כבר בימיה הראשונים של המלחמה נכבשה מיסלוביצה בידי הצבא הגרמני. בסתיו 1939 הגרמנים שרפו והרסו את בית הכנסת המקומי. הנאצים גם הכריחו את היהודים לאסוף את הלבנים השרופות ובשעת-מעשה התעללו בהם. הוחרמו העסקים שהיו בידי היהודים והועברו לידי "הנאמנים" מתושבי המקום. בנובמבר 1939 הועברו כל היהודים ממיסלוביצה לגטו בכשאנוב[2]. בגטו כשאנוב רוכזו חלק ניכר מיהודי שלזיה העילית. לפי עדות אחת שלא אושרה ממקומות אחרים, הוקם במיסלוביצה באפריל 1941 מחנה-עבודה ליהודים. היו בו כ־1,800 גברים מערי זאגלמביה, שהועסקו בבניית מפעל גדול של התעשייה הצבאית. בסוף נובמבר 1941 הועברו היהודים (או רק חלק מהם) לעבודה בטעינת קרונות וכן בעבודות מיון הנשק הסובייטי, שנתפס כשלל על ידי הצבא הגרמני. קבוצת יהודים, שעסקה בטעינת הנשק ובראשה פרוינד מבנדז'ין, חיבלה בנשק ואף פוצצה כמה פעמים את התחמושת שבמחסנים. בעת ההתפוצצויות נהרגו כמה וכמה גרמנים [11]. כשהפעילות החבלנית הזאת נחשפה, כמה מהיהודים שעסקו בה נורו למוות וכל היתר פונו מהמקום ונשלחו למחנות-עבודה אחרים. כגון מחנה העבודה ליהודים במיכרה "האנס" שבמיסלוביצה. למחנה הובאו גם כמה מאות יהודים מצפון צרפת. האסירים עבדו במיכרות הפחם שבסביבה. תנאי החיים והעבודה במחנה גרמו לתמותה רבה בקרב האסירים.
באוגוסט 1942 חלק מיהודי ממיסלוביצה נשלחו ברכבות, ב"טרנספורט המוות" למחנה המוות בבלז'ץ. האחרים, באוגוסט 1943, הועברו למחנה המוות הנאצי אושוויץ-בירקנאו. הם הומתו שם בתאי הגזים.
לאחר השחרור בחודש מאי 1945 חזרו למיסלוביצה יחידים מתושביה היהודים שניצלו, ונוספו עליהם גם כמה עשרות יהודים, רובם משטחי פולין שסופחו לברית-המועצות. בחודש ספטמבר 1945 חיו במיסלוביצה 82 יהודים. הם נטשו את מיסלוביצה בגלי ההגירה של היהודים מפולין לארצות מערב אירופה, ארצות-הברית ולישראל.
אוכלוסיית יהודי קהילת מיסלוביצה
| שנה | האוכלוסייה
הכללית |
מספר
היהודים |
אחוז היהודי
מהאוכלוסייה הכללית |
|---|---|---|---|
| 1601 | כ־300 | ||
| 1771 | 43 | ||
| 1775 | 312 | ||
| 1825 | 1,205 | ||
| 1861 | 5,328 | ||
| 1869 | 6,300 | 1,040 | 16.5% |
| 1887 | 900 | ||
| 1910 | 17,838 | 488 | 2.7% |
| 1939 | 20,250 | 162 | 0.8% |
| 1945 | 82 |
בתי הכנסת
בית הכנסת הישן
בית הכנסת העתיק במיסלוביצה נבנה בשנת 1826 ברחוב plac Mieroszewskich 2. שהיה בשוק החדש באותם הימים.
הבניין הוקם בתוכנית מלבנית. בפנים, עזרת נשים נבנתה מעץ משלושת צדדי האולם, ובקיר הצפוני בתוך שקעים חצי עגולים מוקמו החלונות [14].
לאחר בניית בית הכנסת הגדול, בית הכנסת הישן נמכר בסביבות שנת 1899 לחברת הרהיטים "רובק". בשנת 1927 הבניין נמכר לקהילה הקתולית בעיר. בשנת 1928 הוסב הבניין לבית-עם קתולי, על פי תכנון של א. קרפצ'יק [15]. הבניין שרד את מלחמת העולם השנייה וחל משנת 2007 נמצא בו מועדון נוער קתולי.
בית הכנסת הישן במיסלוביצה ששרד את מלחמת העולם השנייה.
בית הכנסת הגדול והחדש
בית הכנסת הגדול והחדש במיסלוביצה, היה ממוקם בכיכר וולנושי, נבנה בשנים 1895–1899 על ידי משרד האדריכלים משרלוטנבורג, איגנץ גרונפלד. הוא היה מפורסם ביופיו. בית הכנסת נבנה, בסגנון נאו-מורי, והוא דמה בקווים האדריכלים שלו לבתי הכנסת בבודפשט, אך גם לבתי הכנסת הסמוכים בביילסקו-ביאלה ובביטום [16]. האלמנט האופייני של הבניין היו שני מגדלים מתומנים גבוהים, בעלי צריחים, שעליהם הוצבו מגני דוד. הנאצים הרסו את בית הכנסת בספטמבר 1939. נכון להיום יש במקום בו עמד בית הכנסת, בניין חדש השייך לעיריית מיסלוביצה.
בית הקברות
בית קברות היהודי במיסלוביצה ברחוב סטאובה-ul. Stawowa הוקם בראשית המאה ה-18, על חלקת אדמה שרכשה קהילת יהודי מיסלוביצה ברובע קוויאטצ'יסקו-Kwiatczysko (לימים רובע פיאסק-Piasek). הוא היה ממוקם בצד המזרחי של רחוב סטאובה, שהיה שביל צר.
בשנת 1864 נבנה חלק חדש של בית הקברות בצידו המערבי של רחוב סטאובה, שם הוא נותר כמעט ללא שינוי עד עצם היום הזה. רחוב סטאובה, מפרידה בין בית העלמין הישן לחדש. ליד השער עם מגן דוד, ניתן לראות את יסודות בית הלוויות והטהרה. באביב ובקיץ בית הקברות מגודל לגמרי בקיסוס. אינך יכול להיכנס לבית העלמין מכיוון שהשער נעול באמצעות מנעול.
הנקרופוליס ששטחו כ־4 דונם בצורת טרפז. על פי סקר ראשוני שנעשה על ידי המכון להיסטוריה יהודית, שבוצע בשנת 1989 על ידי קשישטוף דומנסקי, נמצאו כמעט ארבע מאות מצבות ואו שברי מצבות, על פי הפירוט הבא: 55 מצבות, 23 מהן שוכבות ו- 10 שבורות; 77 אובליסקים, בהם 75 שוכבים ו- 2 שוכבים שבורים; טור אחד של מצבות הפוכות, עוד 16 מבני קבורה וייתכן שבחלקם לא נקברו נפטרים.
אזור הנקרופוליס מכוסה בצמחייה עבותה, במיוחד באביב ובקיץ ומקשה על הגישה למצבות רבות. בית הקברות כולו מוקף בקיר לבנים גבוה. לא ניתן להיכנס לבית העלמין מכיוון שהשער נעול באמצעות מנעול.
בסוף שנות השבעים של המאה העשרים, במהלך בניית בנייני מגורים בפינת הרחובות סטאובה 27, ובוליני 16 וחיבור מערכת הביוב אליהם, נפגעו ונשדדו קברים רבים, לרוב אלה שהיו להם מצבות משיש שחור [17].
בית הקברות של קהילת יהודי מיסלוביצה ששרד את מלחמת העולם השנייה.
ראו גם
- קהילת יהודי קטוביץ
- קהילת יהודי גלוגובק
- קהילת יהודי גליביצה
- קהילת יהודי ביטום (בויטן)
- מיסלוביצה
- שואת יהודי פולין
- יהדות פולין
לקריאה נוספת
- Kundera J., Historia parafii Mysłowickiej, Mysłowice 1934.
- Jaworski W., Żydzi w województwie śląskim w okresie międzywojennym, Katowice 1991.
- Myslowice, The Encyclopedia of Jewish Life Before and During the Holocaust, red. Sh. Spector, G. Wigoder, t. 2, New York 2001, s. 864.
- Walerjański D., Z dziejów Żydów na Górnym Śląsku do 1812 roku, „Pismo Muzealno-Humanistyczne Orbis” 2005, t. V.
קישורים חיצוניים
- קהילת יהודי מיסלוביצה באתר השטעטל הוירטואלי (בפולנית)
- קהילת יהדות מיסלוביצה באתר מרכז מורשת יהדות פולין
- אלבום תמונות של בית הכנסת הגדול של קהילת יהדות מיסלוביצה שנהרס על ידי הנאצים (בפולנית)
- אודות בית הקברות של קהילת יהודי מיסלוביצה באתר הבינלאומי לשימור בתי קברות יהודים (בפולנית)
- אודות בית הקברות של קהילת יהודי מיסלוביצה באתר לשימור בית קברות יהודים בפלין (באנגלית)
- בית הכנסת הישן ששרד את מלחמת העולם השנייה כפי שצולם על ידי Google Street View בחודש מאי 2017
- בית הקברות של קהילת יהודי מיסלוביצה באתר Google Street View כפי שצולם על ידי Tomasz Gut בנובמבר 2017
הערות שוליים
- ^ מפקד האוכלוסית 2020 בפולין (בפולנית)
- ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 Myslowice, The Encyclopedia of Jewish Life Before and During the Holocaust, ed. Sh. Spector, G. Wigoder, vol. 2, New York 2001, p. 864.
- ^ Steinert A, Geschichte der Juden in Oppeln, Oppeln 1922, s. 23; Walerjański D., Z dziejów Żydów na Górnym Śląsku do 1812 roku, „Pismo Muzealno-Humanistyczne Orbis” 2005, t. V, s. 33.
- ^ Kundera J., Historia parish Mysłowicka, Mysłowice 1934, p. 81; Walerjański D., From the history of Jews in Upper Silesia until 1812, "Orbis Museum and Humanistic Pismo" 2005, vol. V, p. 33.
- ^ Jaworski W., Jews in the Silesian Province in the Interwar Period, Katowice 1991, p. 4; Gwóźdź K., Jews in the Habsburg period, Historia Tarnowskie Góry, ed. J. The Ladder, Tarnowskie Góry 2000, p. 110.
- ^ Jaworski W., From the history of Bieruń Jews, Bieruń Stary 1989, p. 5; Walerjański D., From the history of Jews in Upper Silesia until 1812, "Orbis Museum and Humanities Pismo" 2005, vol. V, p. 36.
- ^ State Archives in Katowice, Files of the town of Tarnowskie Góry, ref. No. 1912, pp. 23–24; Gwóźdź K., Jews in the Prussian Period, Historia Tarnowskich Góry, ed. J. Drabina, Tarnowskie Góry 2000, p. 287.
- ^ Nadolski P., The history of Jewish settlement in Gliwice - the legal situation of Jews in Silesia until World War I, Gliwice Jews, ed. B. Kubit, Gliwice 2006, p. 57.
- ^ Myslowice, The Encyclopedia of Jewish Life Before and During the Holocaust, ed. Sh. Spector, G. Wigoder, vol. 2, New York 2001, p. 864
- ^ Myslowice, The Encyclopedia of Jewish Life Before and During the Holocaust, ed. Sh. Spector, G. Wigoder, vol. 2, New York 2001, p. 864.
- ^ מיסלוביצה MYSLOWICE | מרכז מורשת יהדות פולין, באתר www.moreshetyahadutpolin.org
- ^ האוכלוסייה היהודית בקטוביץ בין השנים 1601–1945 באתר השטאטל הוירטואלי
- ^ מיסלוביצה, מרכז מורשת יהודי פולין
- ^ Bergman E., The Moorish trend in the architecture of Central and Eastern European synagogues in the nineteenth and early twentieth centuries, Warsaw 2004, p. 177.
- ^ Jagielski J., Bergman E., Preserved synagogues and houses of prayer in Poland. Katalog, Warsaw 1996, p. 89.
- ^ Bergman E., The Moorish trend in the architecture of Central and Eastern European synagogues in the nineteenth and early twentieth centuries, Warsaw 2004, p. 178.
- ^ Przemysław Burchard: Souvenirs and monuments of Jewish culture in Poland . Warsaw: 1990, p. 191.
