קוטב מצוי
 קוטב מצוי
| |
|---|---|
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | צומח |
| מערכה: | בעלי פרחים |
| מחלקה: | דו-פסיגיים |
| סדרה: | זוגנאים |
| משפחה: | זוגניים |
| סוג: | קוטב |
| מין: | קוטב מצוי |
| שם מדעי | |
 Tribulus terrestris
| |
קֹטֶב מָצוּי (שם מדעי: Tribulus terrestris) הוא עשב חד-שנתי או לעיתים דו-שנתי מחוץ לישראל, שעיר ושרוע ממשפחת הזוגניים[1][2]. ידוע לשמצה בפריו הקוצני המסוגל לנקב צמיגי אופניים ולפצוע כפות רגליים במדשאות; פרי זה דומה לכלי העתיק קלטרופ (caltrop), ומכאן שמו האנגלי. מין זה מתפשט מבסיסו באמצעות גבעוליו הארוכים ויוצר מרבדים צפופים; נפוץ בכל ישראל ונחשב לעשב רע שכיח בשדות שלחין, במדשאות ובגינות[3]. בעולם הוא גדל בעיקר באזורים ממוזגים של העולם הישן - אירופה, אסיה, אפריקה ואוסטרליה - אך הובא גם לאמריקה הצפונית והדרומית התאזרח והפך שם למין פולש[4].
טקסונומיה
קוטב מצוי משתייך למשפחת זוגניים (Zygophyllaceae), שהיא משפחה קטנה יחסית הכוללת כ-22 סוגים וכ-293 מינים ברחבי העולם[4][5]. בישראל מיוצגים במשפחה כ-18 מינים, רובם נפוצים באזורים המדבריים[6]. הסוג קוטב (Tribulus) עצמו קטן אף הוא, וכולל כ-30 מינים[7].
מלבד שני מינים בעלי תפוצה כמעט-עולמית - קוטב מצוי וקוטב דמוי-לוטם (T. cistoides, שמוצאו המשוער באפריקה הדרומית הטרופית) - שאר המינים מוגבלים יותר בתפוצתם, וחלקם אנדמיים, במיוחד באזורים הצחיחים של אפריקה ואוסטרליה. באוסטרליה מוכרים 17 מינים של Tribulus, שלפחות 11 מהם אנדמיים[8]. באוסטרליה הן קוטב מצוי והן קוטב דמוי-לוטם נכללים ברשימות עשבים מזיקים במספר מדינות.
לקוטב מצוי יש זן אנדמי – Tribulus terrestris var. rajasthanensis – המוכר כתקף ב־POWO/WFO. הזן אנדמי לצפון-מערב הודו (בעיקר רג׳סטאן) וגדל בעיקר בבתי גידול מדבריים ושיחיות צחיחות.
קוטב מצוי הוא אחד מארבעה מינים בסוג קוטב הגדלים בר בישראל. שלושת האחרים: קוטב דו-זיזי (Tribulus bimucronatus), קוטב הערוצים (Tribulus macropterus) וקוטב מכונף (Tribulus pentandrus). שלושתם צמחי מדבר אוהבי חום נדירים הפורחים מינואר עד אפריל[9].
בישראל תועד מין מדברי נוסף של קוטב, אולם אין ודאות לגבי הימצאותו הקבועה, וייתכן כי הופעתו בשטח היא אקראית.
- קוטב רך (Tribulus mollis) – מופיע באתר POWO, ובאתר "צמח השדה" מתואר כצמח עשבוני חד-שנתי נדיר, שאותר בערבה הדרומית בשולי שדות קיבוץ יוטבתה.
בין אם נמנים בישראל ארבעה מיני קוטב בלבד ובין אם חמישה, קוטב מצוי הוא המין הנפוץ ביותר בסוגו, ותפוצתו משתרעת כמעט על פני כל חלקי הארץ.
אטימולוגיה של השם העברי קֹטֶב מצוי
השם "קֹטֶב” והשם החלופי "קַרְצוּב” הוצעו למין Tribulus terrestris ב"ילקוט הצמחים” (1930; הערות 632, 602). השם "קֹטֶב” אושרר במילון "צמחי ארץ-ישראל – שמות המשפחות והסוגים” (1946, סעיף 920). מקור השם הוא, כנראה, בערבית قُطْب (quṭb), אחד משמותיו הרווחים של הצמח בלבנט ובמדינות המפרץ; שמו העברי הותאם מן התעתיק „קוּטְב” בשינוי קל. השם העברי - קוטב מצוי - אינו מרמז על נופו השרוע, על עליו המורכבים-מנוצים ועל לפריו הדוקרני. ואולי השם נַעֲצוּץ הולם אותו על-פי הנאמר "תחת הַנַּעֲצוּץ יַעֲלֶה בְרוֹשׁ, וְתַחַת הַסִּרְפַּד יַעֲלֶה הֲדַס..." (ישעיהו נה, כג).
"קַרְצוּב” אולי מקרטב (שמו הארמי של קוטב מצוי) הוא ניסיון חידוש עברי מודרני שלא צלח.
זיהוי קוטב מצוי במקרא ובמקורות קדומים
אסף הרופא ייחס את קוטב מצוי למילה "ברקנים” שבפסוק „וְדַשְׁתִּי אֶת־בְּשַׂרְכֶם אֵת קֹוצֵי הַמִּדְבָּר וְאֶת הַבַּרְקַנִּים...” (שופטים ח:7, וכן ח:16), אך זיהוי זה נראה חסר יסוד. בתרגום השבעים ובוולגטה „דרדר” (בראשית ג:18) תורגם ל־τρίβολοι / tribuli (כלומר "קלטרופים”), כזיהוי למילה דרדר "וקוץ ודרדר תצמיח לך" (בראשית ג, יז-יח). זיהוי זה מופיע גם אצל אסף הרופא: "עשב הנקרא בלשון יוון טריבולין, ובלשון ארם קורטובא ובשלון עברית דרדר".
אטימולוגיה של השם המדעי והלועזי
השם הלטיני tribulus נגזר מן היוונית τρίβολος (tríbolos), שם לכלי מתכת דוקרני; המילה היוונית מהלחם המילים treis = "שלוש” ו-bolos = "חוד/דוקרן”.
השם האנגלי caltrop הגיע מצורות ביניימיות (caltrappe/caltrop), שמקורן בלטינית המאוחרת calcatrippa – „מלכודת עקב”.
הקלטרופ (caltrop) הוא מכשול מתכתי בעל שלושה או ארבעה דוקרנים המסודרים כך שתמיד אחד פונה מעלה; לפיכך שימש להאטה ולעצירה של חיילי רגלים, פרשים וכלי רכב, בזכות פשטותו ויעילותו. גרסת ארבעת הדוקרנים היא שכלול המבטיח שתמיד דוקרן אחד יישאר זקור גם כשהכלי נזרק באקראי.
שם המין terrestris פירושו בלטינית „יבשתי/קרקעי”, ומציין צמח הגדל על האדמה (לא בהכרח שרוע).
תפוצה בעולם ובישראל
תפוצתו של קוטב מצוי משתרע בעיקר באזורים בעלי אקלים ממוזג של העולם הישן – אירופה, אסיה, אפריקה ואוסטרליה – אך הובא גם לאמריקה והפך שם למין פולש[4].
קוטב מצוי נפוץ כמעט בכל ישראל. הוא נפוץ בעמק עכו, בחוף הכרמל, בשרון ובדרום מישור החוף; בגליל העליון, בגליל התחתון, בעמק יזרעאל, בכרמל, בשומרון, בשפלה, בהרי יהודה, בצפון הנגב, במערב הנגב, בדרום הנגב: בבקעת חולה, בבקעת כנרות, בבקעת בית שאן, במדבר שומרון, במדבר יהודה, בערבות הירדן, בבקעת ים-המלח ובערבה; בחרמון, בגולן, ובעבר הירדן במואב ובאדום[3].
מאפיינים מורפולוגיים
קוטב מצוי הוא עשב חד-שנתי או דו-שנתי, לרוב שרוע על הקרקע. הצמח כולו שעיר, לעיתים בגוון לבנבן, במיוחד בנצרים הצעירים; עם ההתבגרות מתקרח חלקית.
הגבעולים שרועים, ירוקים עד אדמדמים, אורכם עד 1 מ׳, מסתעפים בדלילות, עגולים, נעשים מצולעים בהתייבשותם, שעירים במקצת בזיפים גסים ומכוסים פלומת שערות משי עדינות[10].
הלוואים משתיירים, אורכם 1 עד 5 מ״מ ורוחבם עד 1 מ״מ.
העלים מורכבים-מנוצים ונגדיים (שני עלים בכל מפרק), ולעיתים אחד מכל זוג קטן יותר או מתנוון ונוצר מראה מסורג, שלפחות העלים התחתונים נגדיים והעליונים מסורגים (עלה אחד בכל מפרק). העלים מנוצים-זוגיים, אורכם 2 עד 4.5 ס״מ ורוחבם כ-1 ס״מ. בכל עלה 6 עד 12 עלעלים (לרוב מעל 10, לעיתים עד 16), יושבים; צורתם דמוית ביצה עד אליפטית; הזוגות האמצעיים הם הגדולים שבהם, באורך 4 עד 11 מ״מ וברוחב 2 עד 4 מ״מ. פני העלעלים מכוסים בצפיפות שערות משי עדינות; החלקים הצעירים כסופים ובהמשך מתקרחים בהדרגה.
הפרחים בודדים וקטנים, יוצאים מחיקי העלים הקטנים ונישאים על עוקצים כפופים, שאורכם 2 עד 7 מ״מ בפריחה ו-5 עד 15 מ״מ בפרי; קוטר הפרח מעל 1.5 ס"מ[11]. לעיתים הפרחים מופיעים במבנה הסתעפות סימפודיאלית: פרח מסיים את ציר הענף, ובחיק העלה שמתחתיו נובט ניצן הממשיך את הצמיחה. הם יכולים להיראות כאילו הם ממוקמים מול העלה או בין סעיפי ענפים.
הפרחים דו-מיניים, סימטריים, בעלי עטיף כפול ושחלה עילית; עלי הגביע ועלי הכותרת מפורדים (לא מאוחים) ועולים ישירות ממצעית הפרח מתחת לשחלה.
צופן טבעתי מקיפה את המצעית ובה 10 בלוטות צוף בשני דורים: בדור החיצוני הבלוטות צהבהבות ולעיתים דו-אונתיות; בדור הפנימי הבלוטות צהובות ומשולשות, אורכן כ-0.2 מ״מ.
הגביע משתייר בפרי בעל 5 עלים שצורתם דמוית ביצה-אזמל, באורך 2 עד 4 מ״מ וברוחב 1.5 עד 2 מ״מ; שוליהם ריסניים ופניהם מכוסים בזיפים קצרים.
הכותרת נושרת בעלת 5 עלים, צהובים (לעיתים נדירות לבנים), מוארכים-מלבניים[12], באורך 2.5 עד 5 מ״מ וברוחב 1 עד 3 מ״מ, פרושים כלפי חוץ.
האבקנים 10; זירי האבקנים באורך 2 עד 3 מ״מ, אינם מאוחים, ויוצאים מבסיס עלי הכותרת; האבקנים קצרים מעלי הכותרת, והעומדים מול עלי הגביע קצרים במיוחד. בבסיס הזירים בלוטות צוף[12]. המאבקים צהובים, בצורת לב, אורכם כ-1 מ״מ, ואינם נפתחים על ידי נקבים.
השחלה עילית, יושבת (ללא עוקץ), בנויה מ-5 עלי שחלה מאוחים ו-5 מגורות; המגורות מחולקות לרוחבן לתאים תאים על יד מחיצות. בכל מגורה 3 עד 5 ביציות; השליה זוויתית. עמוד השחלה חסר, הצלקת יושבת, חרוטית, וקודקודה מחולק ל-5 אונות קצרות[12].
הפרי מפרדת המורכבת מ-5 פרודות חד-זרעיות שאינן נפתחות ונפרדות מציר הפרי בהבשלה:
המפרדת פחוסה אופקית, עם חמש צלעות; בקוטר 10 עד 15 מ״מ (לעיתים קטנה עד 7 מ״מ), לא כולל קוצים שאורכם 4 עד 12 מ״מ. בהבשלה מתפרקת בספטיצידיה ל-5 פרודות (או לעיתים רחוקות פחות), מבלי להותיר ציר מרכזי.
הפרודות הבשלות צבעם ירוק עד אפור או צהבהב, נוקשות, חסרות כנפיים (בשונה מקוטב מכונף) ולרוב בעלת 2 עד 4 קוצים שבסיסם עגול ואינו חלק מכנף מוארכת[13]. חלק הפרודה שבין הקוצים מגובשש או מכוסה קוצים (זיפים) קצרים ונוקשים או שערות קצרות והדוקות (strigose), ולעיתים מתקרח בהדרגה.
הפרודות משולשות רחבות: קודקוד אחד מחובר אל מרכז המפרדת, וכל אחד משני הקודקודים האחרים מתארך לקוץ חרוטיים מפושקים באורך 3 עד 7 מ״מ; לעיתים נוספות סמוך לבסיס שני קוצים קטנים יותר הפונים לאחור.
בכל פרודה לרוב זרע אחד, תלוי באלכסון. קליפתו קרומית, חסר אנדוספרם; הפסיגים מוארכים-אליפטיים.
תמונות
-
קוטב מצוי - פרח -
צדודית של פרח קוטב מצוי
הערות שוליים
- ↑ Tribulus terrestris, POWO plants of the World Online. Published on the Internet
- ↑ Tribulus terrestris, WFO: World Flora Online. Published on the Internet, 4-6-2024
- ^ 3.0 3.1 קוטב מצוי, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
- ^ 4.0 4.1 4.2 Zygophyllaceae R.Br., POWO plants of the World Online – Royal Botanic Gardens, Kew
- ↑ Zygophyllaceae R.Br., WFO Plant List – World Flora Online, 12-2024
- ↑ זוגניים, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
- ↑ Tribulus, POWO plants of the World Online. Published on the Internet
- ↑ Tribulus, Flora of Australia, 20-2-2020
- ↑ קוטב, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
- ↑ Tribulus terrestris, Flora of North America
- ↑ Zohary, M., Flora Palaestina – Part Two, Jerusalem: The Israel Academy of Sciences and Humanities, 1972, עמ' 255-256
- ^ 12.0 12.1 12.2 מיכאל זהרי, מגדיר חדש לצמחי ישראל, מהדורה חדשה מתוקנת ומורחבת, תל אביב: עם עובד, 1989, עמ' 280
- ↑ נעמי פינברון-דותן, אבינעם דנין, המגדיר לצמחי בר בארץ ישראל, ירושלים: כנה, 1998, עמ' 395
קוטב מצוי41869308