קולטן דופמין D1

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קבוצות של קולטני דופמין - קולטן דופמין D1 משתייך לקולטני דופמין ממשפחת D1 יחד עם קולטן D5
מיקומו של קולטן D1 בתא הבתר-סינפטי

קולטן דופמין D1 או DRD1, הוא חלבון שבבני אדם מקודד על ידי הגן DRD1, אשר משמש כקולטן דופמין. יחד עם קולטן דופמין D5 הוא מרכיב את קולטני דופמין ממשפחת D1.

קולטני דופמין D1, הם קולטנים בתר-סינפטיים נפוצים יחסית. גירוי קולטני D1 מביא לעלייה ברמת השליח השניוני cAMP בתא.

קולטני D1 נמצאים באזור הסטריאטום ובמיוחד באזורים האחראים על תנועה[1]. באזור זה יש קשר הפוך בין פעולת האצטילכולין לבין פעולת הדופמין[1].

לקולטני D1 שבקליפת המוח הקדם-מצחית יש חשיבות גדולה לזיכרון העבודה[2]. במהלך ביצוע של מטלה המתבססת על זיכרון העבודה, הדופמין פועל על קולטני D1 לצורך הפחתת יחס אות לרעש וייצוב של הדימוי המנטאלי[3].

השפעות על קולטן דופמין D1

הריכוז של נשא הדופמין יכול להשפיע על אופן פעולתו של קולטן הדופמין D1[4]. זאת משום ששינויים בביטוי של נשא הדופמין יכולים לשנות באופן דרמטי את משך הזמן והעוצמה של האות הדופמינרגי בקולטנים שלו[5][6].

היבטים רפואיים

קלוזאפין הוא אנטגוניסט של קולטן דופמין D1. הוא משמש כתרופה אנטי-פסיכוטית לא טיפוסית לטיפול בסכיזופרניה, בהפרעות מצב רוח ובמחלות נפש נוספות המלוות בפסיכוזה.

ראו גם

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קולטן דופמין D1 בוויקישיתוף
  • "Dopamine Receptors: D1". IUPHAR Database of Receptors and Ion Channels. International Union of Basic and Clinical Pharmacology.

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 מוניץ, ח' (עורך). (2016). פרקים נבחרים בפסיכיאטריה. מהדורה שישית. תל אביב: דיונון.
  2. ^ Floresco, S. B., & Magyar, O. (2006). Mesocortical dopamine modulation of executive functions: Beyond working memory.Psychopharmacology, 188(4), 567-85.
  3. ^ Arnsten, A. F. (2011). Catecholamine influences on dorsolateral prefrontal cortical networks. Biological psychiatry, 69(12), e89-e99.
  4. ^ Söderqvist, S., Nutley, S. B., Peyrard-Janvid, M., Matsson, H., Humphreys, K., Kere, J., & Klingberg, T. (2012). Dopamine, working memory, and training induced plasticity: Implications for developmental research. Developmental psychology, 48(3), 836.
  5. ^ Tripp, G., & Wickens, J. R. (2009). Neurobiology of ADHD. Neuropharmacology,57(7), 579-589.
  6. ^ Binder, M. D., Hirokawa, N., Windhorst, U., & Hirsch, M. C. (2009). Encyclopedia of Neuroscience. Springer.
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0