קונסטנטין יירצ'ק
| לידה |
25 ביולי 1854 וינה,  האימפריה האוסטרית | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
10 בינואר 1918 (בגיל 63) וינה,  האימפריה האוסטרו-הונגרית | ||||
| מדינה |
 נסיכות בולגריה | ||||
| |||||
קונסטנטין יוזף יירצ'ק (בצ'כית: Josef Konstantin Jireček, בבולגרית: Константин Йозеф Иречек, נהגה בבולגרית "קונסטנטין יוזף אירצ'ק"; 25 ביולי 1854, וינה, האימפריה האוסטרית – 10 בינואר 1918, וינה, האימפריה האוסטרו-הונגרית) היה היסטוריון, דיפלומט, ופוליטיקאי צ'כי, אשר ב-1881 כיהן מספר חודשים כשר החוץ והדתות של נסיכות בולגריה בממשלתו של יוהאן קזימיר ארנרוט.[1]
קורות חייו
קונסטנטין יירצ'ק נולד בווינה. אביו יוזף יירצ'ק (1888-1825) היה היסטוריון שהתמחה בעמים סלביים, וסבו מצד אימו יוזץ שאפאריק (1861-1795) היה פילולוג של שפות סלאביות. הוא רכש השכלה אקדמית בהיסטוריה ופילולוגיה באוניברסיטת פראג. ב-1874 ערך מסע לנסיכות סרביה ולממלכת קרואטיה-סלאבוניה ובעקבותיו פרסם סדרת מאמרים על הסלאבים הדרומיים. ב-1876 פרסם את ספרו "ההיסטוריה של הבולגרים" שסקר את תולדות העם הבולגרי מימי הממלכה הבולגרית הראשונה, דרך השנייה וכלה בכיבוש העות'מאני. עבודתו זו זיכתה אותו בדוקטורט מאוניברסיטת פראג.
לאחר המלחמה העות'מאנית-רוסית (1877–1878) והקמת נסיכות בולגריה סייע יירצ'ק להקמת מנגנוני המינהל, החינוך והאקדמיה בנסיכות הצעירה. ב-1881 כיהן מספר חודשים כשר החוץ והדתות של בולגריה בממשלתו של יוהאן קזימיר ארנרוט. בין 1881–1882 כיהן כשר החינוך הציבורי והמדע של נסיכות בולגריה. ב-1884 מונה למנהל הספרייה הלאומית ע"ש קירילוס ומתודיוס הקדושים. בין השנים 1894–1893 כיהן כפרופסור ומרצה באוניברסיטת קארל בפראג. בין השנים 1893–1918 כיהן כפרופסור ומרצה לפילולוגיה של שפות סלאביות באוניברסיטת וינה.
קונסטנטין יירצ'ק גיבש ויזם את "החוק הזמני לפיקוח על התרבות הנוצרית, המוסלמית והיהודית" בבולגריה. החוק אושר ב-1880 ובמסגרתו הוכרו רשמית בתי הכנסת כיחידה דתית אוטונומית ובראש כל בית כנסת הועמדה מועצה המונה 3 עד 5 נציגים. כל מתפללי בית הכנסת הוכרו כקהילה. הרב הראשי של סופיה יהיה הרב הראשי של נסיכות בולגריה, תפקידו הפך לרשמי והוא יקבל את שכרו מהמדינה. הרבנים המקומיים, יקבלו את שכרם מקהילת המתפללים בכל בית כנסת. עוד הסדירו התקנות נושאי ירושות, דמי קבורה, מיסי קהילה ורישיונות נישואים.[2]
הלך לעולמו בווינה ב-1918 והוא בן 63 שנים.[3][4]
הנצחה
יירצ'ק הונצח במספר אופנים בבולגריה ומחוצה לה. בבולגריה קרויים על שמו הכפר אירצ'קובו (בול') במחוז ימבול, הכפר אירצ'ק (אנ') במחוז דובריץ' ופסגת אירצ'ק (אנ') ברכס הרי רילה. כמו כן באנטארקטיקה קרויה על שמו לשון היבשה נקודת יירצ'ק.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ שרי החוץ של בולגריה, באתר משרד החוץ של בולגריה (בבולגרית).
- ^ נתן מיכאל גלבר, חיי היהודים בבולגריה, בתוך: אנציקלופדיה של גלויות - יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמוד 682.
- ^ קונסטנטין יירצ'ק - תקציר ביוגרפי, באתר archive.ph (בסרבית).
- ^ קונסטנטין יירצ'ק - ביוגרפיה, באתר deutsche-biographie.de (בגרמנית).
| הקודם: ניקולה סטויצ'ב |
שר החוץ והדתות של נסיכות בולגריה 9 במאי 1881 – 13 ביולי 1881 |
הבא: קונסטנטין סטואילוב |
