קונצ'רטו לפסנתר מס' 2 של צ'ייקובסקי
קונצ'רטו לפסנתר מס' 2 בסול מז'ור מאת המלחין הרוסי פיוטר איליץ' צ'ייקובסקי אופוס 44, מהיצירות החשובות ברפרטואר הקונצרטנטי לפסנתר. ביצוע הבכורה של יצירה זו ברוסיה, בנגינתו של טאנייב, נערך ב-30 במאי 1882, בניצוחו של אנטון רובינשטיין.
כתיבת היצירה
לאחר כישלון נישואיו של צ'ייקובסקי ב-1877 הוא בילה יותר ויותר זמן באחוזת הבית של אחותו אלכסנדרה ובעלה בקמנקה (קמיאנקה של היום) באוקראינה. עוד בראשית דרכו של צ'ייקובסקי כמלחין אמרה לו אלכסנדרה שיראה בביתה כבית שני בעבורו. באוקטובר שנת 1879 התחיל צ'ייקובסקי את כתיבת הקונצ'רטו השני בסול מז'ור לפסנתר ותזמורת אופוס 44. צ'ייקובסקי היה ידוע בכך שכתב הוא את יצירותיו במהירות רבה. ואכן כך היה. במהלך של עשרה ימים צ'ייקובסקי השלים את כתיבת הפרק הראשון בקונצ'רטו כרדוקציה לשני פסנתרים כהכנה לתיזמור. אלא שלאחר מכן כתיבת היצירה התעכבה בכך שצ'ייקובסקי הניח את כתיבת הקונצ'רטו מפעם לפעם. היצירה הושלמה כולל התיזמור במאי- 1880. (זמן כתיבה ארוך במיוחד בעבור צ'ייקובסקי) על אף רצונו של צ'ייקובסקי כי יצירה זו תנוגן בביצוע הבכורה שלה ברוסיה, לא כך היה. כשם שקרה עם הקונצ'רטו הראשון שלו לפסנתר ותזמורת, אף יצירה זו הושמעה בבכורתה בארצות הברית.
ביצוע הבכורה נערך ב-12 בנובמבר 1881 בעיר ניו יורק. על הפסנתר ניגנה הפסנתרנית הבריטית מאדליין שילר ועל התזמורת של ניו יורק ניצח תיאודור תומאס. על אף הניסיון המר שהיה לצ'ייקובסקי עם ניקולאי רובינשטיין כאשר הציג בפניו את הקונצ'רטו הראשון שלו לפסנתר ותזמורת, החליט צ'ייקובסקי להקדיש יצירה זו לפסנתרן ומנצח זה. צ'ייקובסקי אף הגדיל לעשות, ולאחר שסיים לכתוב יצירה זו שלח את הפרטיטורה לבדיקתו ואישורו של ניקולאי רובינשטיין, אשר בזו הפעם אישר את היצירה על אף אי אלו התנגדויות קטנות, בעיקר בשל אורכה של היצירה והכתיבה הפסנתרנית המאסיבית. צ'ייקובסקי ביקש מניקולאי רובינשטיין כי יהיה הוא המבצע של היצירה בביצוע הבכורה שלה, אלא שרובינשטיין נפטר במרץ 1881 כך שלא הצליח הוא להגשים את משאלתו של המלחין. לזכרו של ניקולאי רובינשטיין כתב צ'ייקובסקי לאחר זמן מה את השלישייה בלה מינור אופוס 50 המוקדשת לזכרו של אמן דגול.
ביצוע הבכורה של יצירה זו ברוסיה, בנגינתו של טאנייב, נערך ב-30 במאי 1882, בניצוחו של אנטון רובינשטיין אחיו של ניקולאי.
מבקרי מוזיקה ואף מוזיקאים רבים מיצירים על כך כי יצירה כבירה זו איננה זוכה לביצועים כה רבים ולהצלחה כשם שזוכה לו הקונצ'רטו הראשון לפסנתר ותזמורת. אמנם ניתן לומר כי הנושאים בקונצ'רטו הראשון יותר מאוחדים ואולי אף יותר מרשימים ונוגעים בלב. יחד עם זאת בקונצ'רטו זה, השני במספר, ישנם מספר פסאג'ים אשר יותר מעניינים, יותר מרגשים, יותר פסנתרניים ואף יותר מאוחדים בדרך כתיבתם והצגתם מאשר בקונצ'רטו הראשון לפסנתר ותזמורת. צ'ייקובסקי עצמו לאחר ביצוע הבכורה ברוסיה, שיתף מספר מוזיקאים ברגשותיו על יצירתו החדשה ובעיקר על אורך נגינתה (ביצוע ממוצע של יצירה זו נע בין- 47 דק' ל-49 דק' נגינה) דבר אשר לא עלה יפה אצל מספר פסנתרנים ומוזיקאים ובעיקר אצל אחד מידידיו הקרובים של צ'ייקובסקי אשר גם היה אחד מתלמידיו: אלכסנדר זילוטי. זילוטי לאחר ששמע וקרא את הפרטיטורה הציע לקצץ מספר פאסג'ים בפרק הראשון ובעיקר הציע הוא לקצץ פסאג'ים מהפרק השני. צ'ייקובסקי התנגד לכך בתוקף רב ואכן עם פרסום המהדורה הראשונה, היצירה הודפסה על פי הפרטיטורה האורגינאלית. אך לאחר מותו, כאשר פורסמה המהדורה השנייה של היצירה, היא הודפסה עם הקיצוצים והקיצורים אותם עשה זילוטי. כך אף נוגנה היצירה עד שנות השבעים של המאה ה-20. היום רוב הפסנתרנים מעדיפים לנגן ולהקליט יצירה זו על פי הפרטיטורה האורגינלית שכתב צ'ייקובסקי.
ביצירה זו בחר צ'ייקובסקי לכתוב לתזמורת יותר קלאסית מאשר בקונצ'רטו הראשון לפסנתר ותזמורת. ויחד עם זאת, המצלול של יצירה זו נשמע כמו תזמורת גדולה בשל סגנון כתיבתו של צ'ייקובסקי ובעיקר בשל יכולות התיזמור בהן הצטיין הוא.
אינסטרומנטאציה
- שני חלילים
- שני אבובים
- שני קלרינטים (בסי במול ובלה)
- שני בסונים
- ארבע קרנות יער (בפה)
- שתי חצוצרות (ברה)
- טימפני (שלושה דודים)
- כינורות ראשונים ושניים
- ויולות
- צ'לים
- קונטרבסים
- פסנתר סולו
פרקי היצירה
- Allegro brillante e molto vivace
- Andante non troppo
- Allegro con fuoco
מבנה היצירה
קשה להגדיר קונצ'רטו זה לפסנתר כי נבנה הוא על פי המבנה אשר היה מקובל באירופה בתקופה הרומנטית. צ'ייקובסקי ביצירה זו מנסה להתרחק ממבנים אלו. הפרק הראשון, אמנם יכול להחשב כפרק במבנה הסונטה, יחד עם זאת, צ'ייקובסקי איננו מקפיד על כלל החוקים והתחתיבים המגדירים מהו פרק במבנה "סונטה". צ'ייקובסקי צועד על פי החוקים הפנימיים שלו ומכתיב הוא לפרק את צרכיו ורצונותיו. אפשר לומר כי המלודיות והנושאים הם אלו המכתיבים את מבנה הפרק. הפרק השני, על אף וניתן להגדירו כפרק במבנה: א-ב-א-קודה, איננו מקפיד על כך. צ'ייקובסקי אף נותן לכלי הסולו הנוספים בפרק זה: הכינור והצ'לו רצ'יטאטיבים אשר תומכים בהתפתחות הפרק כולו אשר אינם מתואמים עם מבנה הפרק ככלל. הפרק השלישי איננו כתוב בשום מבנה מקובל, אין זה רונדו, אין זה רונדו במבנה סונטה, או פרק במבנה סונטה. פעם נוספת צ'ייקובסקי נתן למלודיות, למוטיבים ולנושאים להוביל אותו. נוצר פרק בעל מבנה עצמאי המותאם ליצירה עצמה בלבד. יחד עם זאת צ'ייקובסקי כתב קונצ'רטו זה על פי מבנה הקונצ'רטו הקלאסי (המסורת הקלאסית), כלומר: קונצ'רטו בעל שלושה פרקים. הפרק הראשון הוא המסיבי מבין השלושה וכתוב במקצב ער, הפרק השני מהווה אתנחתא משכתוב הוא במקצב איטי, ואילו הפרק השלישי מהווה סיום הולם ליצירה כולה משכתוב הוא בקצב עירני ותוסס.
- פרק ראשון: הנושא הראשון אותו בחר צ'ייקובסקי לפתוח קונצ'רטו זה (תיבות 1-8), מראה את כושר ההמצאה ויכולותיו של צ'ייקובסקי בשיאן. אמנם נושא זה אופייני לדרך כתיבתו של צ'ייקובסקי, אלא שאף ניתן לשמוע בנושא זה, השפעות משל המלחין "שומן", אחד מהמלחינים האהובים על צ'ייקובסקי. לאחר תצוגת הנושא עלי ידי התזמורת בפורטיסימו, לוקח הפסנתר נושא זה ומנגן אותו באקורדים מאסיביים, (תיבות9-16). רק לאחר תצוגה שנייה זו של הנושא על ידי הפסנתר, ממשיך הנושא הלאה על ידי הפסנתר והתזמורת אשר מרחיבים נושא זה ומקנים לו מיצלול יותר עדין ואף זך. לאחר דיאלוג בין הפסנתר לתזמורת, (תיבות 17-32) הפסנתר מקבל קדנצה המרחיבה עוד יותר את הנושא הראשון. כבר בקדנצה זו, הדרישות התוכניות מן הפסנתרן תובעניות ביותר. ולאחר תצוגת הנושא ברחבות, (תיבות 33-77)מוביל צ'ייקובסקי את הפסנתר למעבר על הדומיננטה אשר יוביל אל הנושא השני. צ'ייקובסקי בחר להציג את הנושא השני על הדרגה השישית "מי במול מג'ור" של הסולם הרלאטיבי לסול מז'ור - סול מינור. מעשה דומה אף ניתן לשמוע בפרק הראשון בקונצ'רטו החמישי במי במול מז'ור לפסנתר ותזמורת מאת בטהובן. נושא זה נושא אופי זימרתי, לירי ופואטי ואף נשמע הוא כקטע מתוך אריה אופראית, (תיבות78-87). מיד לאחר שהתזמורת משמיעה את הנושא על ידי הקלרניטות וההד על ידי הקרנות, הפסנתר מנגן את הנושא השלישי הנשמע כהמשך לנושא השני (תיבות 88-101). נושא שלישי זה מורכב משני משפטים שכול אחד מהם מרוכב מארבע תיבות. המלודיה כתובה כקנון בין שני קולות משהקול הראשון מנוגן ביד ימין והקול השני מנוגן ביד שמאל. לאחר שהמשפט הראשון שב פעמיים, צ'ייקובסקי את המשפט השני איננו מסיים כמקודם אלא ממשיך משפט זה משנשען על התיבה השלישית ויוצר מודולציה השבה אל הטוניקה מי במול מז'ור (תיבות 102-105). שתי התיבות הראשונות מהמשפט הראשון מנוגנות פעם נוספת אלא שהפעם על התיבה השנייה, צ'ייקובסקי מוסיף ליווי בחליל. שתי תיבות אלו מנוגנות ארבע פעמים כשבפעם השלישית צ'ייקובסקי יוצר מודולציה (תיבות 106-113). בתיבות 114-117 המלחין ממשיך במודולציה משהפסנתר והחליל יוצרים דיאלוג כהכנה לחזרת הנושא השלישי. בפעם זו הנושא השלישי מנוגן על ידי התזמורת משהפסנתר מלווה בטריאולות. (תיבות 118-123) בפעם זו את הקול הראשון בקנון מנגנים הכינורות הראשונים והשניים ואת הקול השני מנגנים הויולות והצ'לים. מתיבה 124 מתחיל המלחין במודולציה אל הסולם דו מינור בקנון משהפסנתר מלווה את המלודיה בטריאולת כמקודם. בתיבה 133 הפסנתר משנה את הליווי לחלקי 16ויוצר הוא מעבר בפסג' קשה לביצוע. מתיבה 148 הפסנתר מנגן מלודיה אשר בנויה על המקצב של הנושא השלישי. התזמורת מלווה את הפסנתר כבעין קנון משהצ'לים חוזרים על המלודיה אך לא כשם שהפסנתר ניגן וכהד עונים הכינורות הראשונים ביחד עם הוויולות ולאחר מכן החלילים עם האבוב. תוך כדי תנועה המלודיה יוצרת מודולציה לרה מינור (מתיבה 160). פעם שנייה שאותה מלודיה מופיעה משהקנון מנוגן תחילה בוויולות עם הצ'לים וההד בכינורות הראשונים והשניים ולאחר מכן המענה הוא בחלילים והאבובים. מתיבה 166 על המענה של החלילים והאבובים המשמש עתה במוטיב בונה צ'ייקובסקי מעבר עם מודולציות עד אשר הפסנתר והתזמורת משמיעים יחדיו את שתי התיבות מהנושא הראשון (מתיבה 175) לאחר פעמיים הנושא עובר עיבוד נוסף ומתנגן רק על בסיס התיבה הראשונה משהמלחין יוצר מודולציות ומעברים בין סולמות שונים (מתיבה 179). הנושא בפעם נוספת עובר עיבוד משרק ארבעת התווים הראשונים מהנושא הראשון מהווים בסיס למוטיב עד אשר בתיבה 185 נשמע אקורד בדו מינור בתזמורת והפסנתר בפסג' על חלקי 16 מצליליו הגבוהים של הפסנתר יורד מטה אל צליליו הנמוכים. בפסג' עולה בטריאולות המסתיים בשלושה אקורדים בליווי פיציקאטו של כלי הקשת (כינורות וויולות) תיבה 195 מוליך אל תרוצה באקורדים למטה ולמעלה עד לתיבה 200. בתיבה מ-201 מתחיל טוטי גדול המבסס את עצמו על הנושא השני. פעם נוספת כותב צ'ייקובסקי את הנושא כדוגמת קנון. את הקול הראשון משמיעים הכינורות הראשונים והשניים ביחד עם החלילים והקלרניות ואת הקול השני משמיעים הצ'לים ביחד עם קרנות היער. מתיבה 218 רק שתי התיבות הראשונות בנושא השני מנוגנות. על טרמולו בכלי הקשת החלילים, האבובים והקלרניות מנגנות והמענה ניתן לקרנות יער. מתיבה 225 כינורות שניים והצ'לים מנגנים את שתי התיבות הראשונות מהנושא השני והמענה ניתן לחלילים והאבובים. מתיבה 232 יוצר צ'ייקובסקי מעבר בכלי התזמורת עד תיבה 249. בתיבה זו שב הפסנתר לנגן את הנושא השלישי משמשפרט הוא את הנושא בליווי החליל. הפסנתר מנגן טריל ברגיסטר הגבוה של הפסנתר ולאחריו תרוצה יורדת עד צליליו הנמוכים של הפסנתר (תיבות 257-266) מהתיבה 267 הפסנתר מנגן לבדו בכעין קדנצה אשר מהווה פיתוח של הנושא השלישי עד תיבה 287 הפסנתר מנגן תרוצות עולות ויורדות עד תיבה 293 משהפסנתר מנגן בטריל והתזמורות מנגנת אקורדים עולים. בתיבה 295 מתחיל טוטי נוסף אלא שהפעם בליווי הפסנתר. הפעם טוטי זה בנוי על הנושא הראשון עם שינוי.
קישורים חיצוניים
