קיבו סטויקה
| |||||
|
קיבו סטויקה (ברומנית: Chivu Stoica; 8 באוגוסט 1908 - 16 בפברואר 1975) היה ראש ממשלת רומניה בשנים 1955–1961 ונשיא מועצת המדינה של רומניה (תפקיד זהה לעמדת ראש מדינה) בין 24 במרץ 1965 ל-9 בדצמבר 1967.
ראשית חייו
סטויקה נולד בכפר קטן במחוז בוזאו, למשפחה עם 11 ילדים. אחרי חמש שנות בית ספר יסודי, נשלח כמתלמד לארבע שנים בבתי המלאכה של חברת הרכבות הרומנית (CFR). בגיל 20, בהיותו פועל במפעל "Lemaître" בבוקרשט, החל בפעילות פוליטית כחבר מפלגת האיכרים הלאומית ברומניה, והגיע להיות מזכיר הסניף ברובע 'הסקטור הכחול' של הבירה בוקרשט. ב-1929 גויס לצבא רומניה, ממנו השתחרר ב-1931. לאחר שחרורו החל לעבוד בבתי המלאכה של חברת הרכבות CFR בבוקרשט.
ב-1931 כבר נמנה עם חברי המפלגה הקומוניסטית הרומנית; ב-1933 נשפט לצד מנהיג המפלגה - גאורגה גאורגיו-דז' - ל-12 שנות מאסר עם עבודת פרך, על מעורבותו בארגון השביתה הכללית בסדנאות הרכבת של גריביצה בבוקרשט. הוא נאסר תחילה בכלא איוד, משם הועבר לדופטאנה (מ-15 במאי 1937), אחר כך נשלח לטרגו אוקנה, בהמשך לווקרשט (מספטמבר 1938) ובסוף לקאראנסבש. ב-1940 קוצב עונשו ל-9 שנות עבודת פרך, והוא נכלא במחנה המעצר טרגו ז'יו. סטויקה השתחרר רק לאחר הפיכת 23 באוגוסט 1944, עם סילוק יון אנטונסקו מההנהגה על ידי המלך.
הקריירה הפוליטית
סטויקה הצטייר בקרב חבריו למפלגה כחסר תחכום ונטול השכלה, אך פעילותו בעת שהותו במאסר ונאמנותו לגאורגיו-דז' הבטיחו את קידומו במעלה המנגנון הקומוניסטי. עם שחרורו מבית הסוהר מונה לנציג איגודי העובדים המאוחדים במועצת החזית הלאומית הדמוקרטית, וסגן נשיא הקונפדרציה הכללית של העבודה (ארגון הגג הארצי של האיגודים המקצועיים).
מ-1946 היה חבר בבתי המחוקקים של רומניה ברציפות עד יום מותו. ב-1950 נתמנה כחבר הוועדה הארגונית של הוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית, בו כיהנו 17 חברי צמרת השלטון ברומניה[1].
לאחר הבחירות הכלליות ב-1946 מונה למנכ"ל חברת הרכבות הרומנית CFR (התפקיד כלל את ניהול הנושא כולו, תפעול הרכבות ותחזוקתן). ב-13 באפריל 1948 מונה לשר התעשייה של רומניה; מ-23 בנובמבר 1949 נהייה שר לענייני מטלורגיה ותעשייה כימית, ומ-1 במרץ 1951 עד 11 ביוני 1952 כיהן כשר התעשיות המטלורגית והכימית[2]. מ-17 באוקטובר 1953 תפקד כשר התעשייה המטלורגית ובניית המכונות, ובהמשך היה סגן הנשיא האחראי לכל נושא התעשייה[3]. מ-20 באוגוסט 1954 נהייה סגן ראשון לנשיא. ב-4 באוקטובר 1955, עם מינוי גאורגיו-דז' למזכ"ל המפלגה הקומוניסטית, הפך סטויקה לנשיא מועצת השרים (מקביל לראש ממשלה). השינוי סימן התגברות הקו המתון ברומניה[4]. ממרץ 1961 כיהן גאורגיו-דז' כנשיא רומניה, יון גאורגה מאורר הפך לראש ממשלה וסטויקה מונה למזכיר הוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית[5]. לאחר מותו של גאורגיו-דז', התמנה סטויקה ב-24 במרץ 1965 לנשיא רומניה[6], תפקיד ייצוגי בעיקרו[7]. ב-9 בדצמבר 1967 הודח סטויקה מהנשיאות והתפקיד הועבר לידי צ'אושסקו, שהמשיך להחזיק בו-זמנית גם בתפקיד מזכ"ל המפלגה[8].
במהלך חייו הוענקו לסטויקה פרסים ועיטורים שונים, ביניהם: אות מסדר "כתר רומניה" בדרגת קצין גבוה (1947), אות מסדר "כוכב הרפובליקה העממית הרומנית" דרגה ראשונה, תואר "גיבור העבודה הסוציאליסטית", מדליית זהב "המגל והפטיש" (1958), אות מסדר "23 באוגוסט" דרגה ראשונה (1959), אות מסדר "טודור ולדימירסקו" דרגה ראשונה (1966) ותואר "גיבור הרפובליקה הסוציאליסטית הרומנית" (1973)[9].
ב-4 בנובמבר 1957 טס סטויקה בראש משלחת רומנית רמת דרג במטוס סובייטי למוסקבה במלאת 50 שנה למהפכה הבולשביקית; בנחיתה פגע המטוס בעצים ליד שדה התעופה וונוקוב במוסקבה, ובהתרסקות נהרגו ארבעה: אחד מחברי המשלחת ושלושת הטייסים. השאר, בהם סטויקה וצ'אושסקו, נפצעו[10].
לאחר מותו של גאורגיו-דז' היה סטויקה בין תומכי צ'אושסקו כיורש.
נשותיו, מחלותיו ומותו
בתקופת שהותו הממושכת בבתי כלא נמצא סטויקה חולה בשחפת ובעגבת, ולכן נשלח לתקופות קצובות של הבראה בבתי מרפא[11].
סטויקה היה נשוי ארבע פעמים, וכן היו לו קשרים עם נשים נוספות - שמו נודע כגבר הכרוך אחרי נשים. רעייתו הראשונה הייתה ארנסטויה אורנשטאיו (Ernestuia Orânştaiu), פעילה בוועדת פיקוח של המפלגה הקומוניסטית. השנייה הייתה מרצה לכלכלה מרקסיסטית בשם אקטרינה קליין, שהפכה לאורנשטיין לאחר נישואיה הראשונים. עם התמנותו לראש ממשלה הוצמדה לו מזכירה-מדפיסה שהייתה בהמשך לרעייתו השלישית. ב-1965 נשא לאישה את מריה מנולסקו, מהנדסת טקסטיל שהייתה צעירה ממנו ב-18 שנים.
ב-1971 לקה סטויקה באוטם שריר הלב וסבל מלחץ דם גבוה. מנולסקו סיפרה שיום אחד הוא הגיע הביתה כשהוא מטושטש ומלווה בכמה אנשי סקוריטטה, שלושה גברים ואישה אחת, שלטענתם באו לשמור עליו מפניה, ומאותו רגע לא נתנו לה לגשת אליו, לטפל בו או לדבר איתו. אחד מארבעת המלווים היה יון מיחאי פצ'פה (שערק בהמשך למערב). האישה הצעירה, שהוצגה כאחייניתה של אלנה צ'אושסקו, הייתה צעירה בתחילת שנות העשרים והופקדה בלעדית על הטיפול בסטויקה. פצ'פה עזב, שלושת האחרים נשארו והשתכנו בחדר הסמוך לחדרו של סטויקה - כך הפרידו אותו מרעייתו ומבתו בת ה-9. סטויקה לקח את הצעירה (שמה היה רומאן דוינה) כמעט לכל מקום אליו הלך. סטויקה אושפז בבית חולים ולקח עמו לשם גם את רומאן דוינה. כעבור שבועיים, ב-17 בפברואר 1975, חזר הביתה עם מזוודה, ביקש מרעייתו שתכין לו כוס תה והסתגר בחדרו, כדי לדבר בטלפון עם דוינה, שנשארה בבית החולים. דוינה התקשרה למשטרה והודיעה שבמהלך שיחת הטלפון נשמע רעש חזק והשיחה נפסקה. השוטרים הגיעו לביתו ומצאו אותו ירוי ברובה ציד. החקירה קבעה שמדובר בהתאבדות[12].
תאוריות הקונספירציה
פרטים שונים בחקירת התאבדותו של סטויקה לא תאמו לעדות רעייתו, עד כדי שעצם ההתאבדות נראתה לחבריו כנוגדת את אופיו. לכך נוסף מידע על חילופי דברים בין סטויקה לבין ניקולאה צ'אושסקו ורינונים על יחסיהם בתקופת כליאתם המשותפת. כל אלה היוו רקע לתאוריות קונספירציה בדבר 'התאבדות בפקודה', או אף רצח שהוצג כהתאבדות.
צ'אושסקו התכוון לכתוב על היסטוריית המפלגה הקומוניסטית המחתרתית, ולשם כך ביקש מוותיקי הקומוניסטים לכתוב קורות חייהם באותה תקופה. גם סטויקה עשה זאת, והזכיר באוטוביוגרפיה שלו את היותו חבר בוועדה שחקרה אז את הצעירים, מבלי לנקוב בשמו של צ'אושסקו.
הוגי תאוריית הקונספירציה מקשרים דברים אלה לכך שצ'אושסקו קרא לסטויקה לשיחת נזיפה על התנהגות לא-מוסרית, וסטויקה זעם על כך בהשיבו "מי אתה שתטיף לי מוסר?", אמירה שהיה בה כדי לרמוז לסודות מהעבר; אז החליט כביכול צ'אושסקו על חיסולו. לא נמצאו ראיות לאישוש תאוריה זו.
קישורים חיצוניים
- Apostolii lui Stalin. Chivu Stoica, incompetentul candid din umbra marelui Dej. „E un bou de un anumit soi“ (ברומנית)
- Moartea lui Chivu Stoica: asistenţa lui Pacepa şi a „nepoatei“ Elenei Ceauşescu (ברומנית)
- 40 de ani de la sinuciderea lui Chivu Stoica (ברומנית)
הערות שוליים
- ^ מושב המליאה של הועד המרכזי של מפלגת הפועלים הרומנית, קול העם, 26 בפברואר 1950
- ^ אנה פאוקר סטתה ימינה, הצופה, 8 ביוני 1952
- ^ חילופי גברי בממשלת רומניה, הצופה, 19 באוגוסט 1954
- ^ הרומנים עוד לא נטו חסד, מעריב, 14 באוקטובר 1955
- ^ גיאורגיאו דז' נשיא רומניה, דבר, 22 במרץ 1961
- ^ קיבו סטויקה מועמד לנשיא רומניה, חרות, 23 במרץ 1965
- ^ יצחק ארצי, שוליית הסנדלר היה לנשיא, מעריב, 15 בדצמבר 1967
- ^ ניקולא ציאושסקו יכהן גם כנשיא רומניה, דבר, 8 בדצמבר 1967
- ^ Consiliul național pentru studierea arhivelor securității, עמודים 150 - 151 (ברומנית)
- ^ Anuarul Inst. de Cercet. Socio-Umane „C.S. Nicol ă escu-Plop ş or”, vol. XV, 2014, pp. 11–19 ISTORIA COMUNISMULUI :LIDERI, CONFLICTE, PERCEPŢII עמוד 11 (ברומנית)
- ^ Dragoste şi moarte la nivel înalt (ברומנית)
- ^ 40 de ani de la sinuciderea lui Chivu Stoica (ברומנית)
.svg){kind=small}
.svg){kind=small}
