קידה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


קידה היא תנועת גוף של כפיפה מן המותן המציינת מחווה של הכנעה וכבוד כלפי הזולת. הקידה נפוצה מאד בתרבויות מזרח אסיאתיות, אך קיימת גם כמחוות כבוד לבני האצולה באירופה ובמקומות אחרים. לעיתים קידה מסתכמת בהורדת הראש ולא בהנעת כל פלג הגוף העליון.

הקידה נפוצה בתרבות היפנית, הקוריאנית ובתרבות הסינית, שם קדים איש לרעהו בהזדמנויות שונות, כמו בפגישה ראשונה, הבעת תודה ופרידה לשלום.

בלשון המקרא והתלמוד, משמש הביטוי קידה להשתחווּת עד שהפנים נוגעות בקרקע[1].

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף ראו מדיה וקבצים בנושא זה בוויקישיתוף.

הערות שוליים

  1. תנו רבנן: קידה על אפים. שנאמר (ספר מלכים א', פרק א', פסוק ל"א):"וַתִקד בַת-שֶבַע אַפַיִם אֶרֶץ". (תלמוד בבלי, מגילה כב: ומקבילות)
P culture.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא תרבות. אתם מוזמנים לתרום למכלול ולהרחיב אותו.
סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0