קידושין שאין מסורין לביאה
קידושין שאין מסורין לביאה הוא מושג הלכתי בדיני קידושין המתאר קידושין שאינם יכולים להתממש, משום שמדובר בקידושין שהאשה אסורה למקדש, או שעצם הקידושין גורם לכך שהאשה תהא אסורה על המקדש. הדין נתון למחלוקת אביי ורבא.
הצורה המקובלת
הצורה המקובלת לזה שעצם הקידושין גורם לכך שהאשה תהא אסורה על המקדש, היא כשמקדש אחת משתי אחיות (בלי לציין מי משתי האחיות היא המקודשת), ולכן אסור לו לישא אף אחת מהן, כיוון שעליו לחשוש שמא השנייה היא המקודשת, ואם כן היא אסורה באיסור עריות של 'אחות אשתו'.
הדין
בדין קידושין שאין מסורין לביאה נחלקו אביי ורבא[1]: אביי סבור כי הקידושין יש להם תוקף של קידושין, ולעומתו סבור רבא כי אין לקידושין כל תוקף. שיטתו לקוחה מסברא שהסביר לו האמורא בר אהינא, ולפיה מהפסוק ”כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה וּבְעָלָהּ”[2] משמע שדווקא קידושין שמסורים ל"בעלה" נחשבות לקידושין, ואם לא אין קידושין אלו נכללות בפרשת "כי יקח איש אשה" שהיא המקור היחיד לקנייני הקידושין.
אף על פי שבכל התלמוד הכלל הוא שההלכה נפסקת כרבא לעומת עמיתו אביי, הרי שסוגיית קידושין שאין מסורין לביאה נמנית עם שש הסוגיות הבודדות בתלמוד המסומנות על ידי המילים "יע"ל קג"ם", בהן ההלכה נפסקת כאביי.
סברת הדין
לפי דעת התוספות[3] גדר קידושין שאין מסורין לביאה היא דווקא כאשר על ידי הקידושין נגרם איסור הביאה. על פי הסבר האחרונים, החיסרון בקידושין הוא שהאדם סותר את עצמו, שכן בעוד שמצד מעשה הקידושין הוא אמור להראות קניין בעלות ואישות על האשה, הרי שבמעשה קידושין זה הוא מראה שאינו הולך לממש אותם, ולכן הם אינם נחשבים למעשה קידושין.
לעומת זאת יש החולקים על כך, והגישה הרווחת היא כי דיון הלכתי זה הוא בכל קידושין שאינם מסורים לביאה, ולפי זה נוטה רבי מנחם מנדל שניאורסון בעל הצמח צדק לפסוק כי גם לפי רבא מאמר יבמין נחשב למאמר, ולמרות שהתבצע בשעה שהייתה היבמה מעוברת, ולא היה מותר לבצע בה קידושין.
האחרונים מתלבטים בהגדרת חלות הקידושין כאשר אדם מקדש אחת משתי נשים, אם הקידושין חלין על אחת מהנשים אלא שלא ידוע לנו איזו מהן, או שחל דין ספק על שניהן. לפי האפשרות הראשונה נשאלת השאלה למה שיחולו קידושין על אחת מהן, כאשר לא המקדש ולא המקודשת יודעים איזו מהן קידש, ומצד מעשה הקידושין אין שום השפעה על הקידושין של אחת מהם יותר מהשנייה. רבי שמעון יהודה שקופ סובר מכוח קושיא זו כצד השני, ומסיק כי חל דין וחלות ספק על שניהן. לעומת זאת, הצמח צדק סבור כי אכן חל דין ספק על שניהן, ובפרט שאנו פוסקים אין ברירה, ואם כן לא שייך לעולם שאחת מהן תהיה מקודשת, כי גם אם הוא יאמר אחר כך שהתכוון לאחת מהן לא יבוררו הקידושין על אותה אשה, אבל זהו דווקא כאשר שייך לקדש את שתיהן, אז שייך שהקידושין יחולו במעורב על שתיהן, אבל באופן שלא ייתכנו קידושין על שתיהן, כמו באשה ובתה או בשתי אחיות, לא חלים על הקידושין על שתיהן מספק, ורק אחת מהן מקודשת.
חילוק הלכתי משמעותי בין דרכו של רבי שמעון יהודה שקופ לרבי מנחם מנדל שניאורסון, היא כאשר הבעל מת והיא נפלה לייבום לפני היבם, והוא נשא אחת מהאחיות, שלפי דברי המשנה ביבמות[4] אין בית דין מוציאין את האשה מיד בעלה היבם כיוון שאנו מסתמכים על האפשרות שבמקרה הוא ייבם את האשה הנכונה, ולא את אחות האשה[5]. לפי הסברו של הרב שקופ הדבר אינו מובן, שהרי חל דין ספק על אותה אשה, ודין ספק על אחותה, אם כן חל כאן דין וודאי שהוא פוגע באשה שחל עליה דין ספק אחות אשה, אבל לפי הסברו של רבי מנחם מנדל שניאורסון, מכיוון שמדובר בשתי אחיות שלא שייך להחיל קידושין על שתיהן, חל הקידושין רק על אחת מהן, ולכן אם יבמו אותה ייתכן כי הייבום לא היה באיסור, ומספק אין מוציאין את היבמה מהיבם[6].
קישורים חיצוניים
- קידושין שלא נמסרו לביאה שיעורים ומאמרים באתר 'שפע'
הערות שוליים
- ^ תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף נ"ב עמוד א'
- ^ ספר דברים, פרק כ"ד, פסוק א'.
- ^ בתלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף נ"א עמוד א'.
- ^ פרק א' משנה ו'.
- ^ גמרא שם.
- ^ צמח צדק על מסכת יבמות.
