יע"ל קג"ם
יע"ל קג"ם הם ראשי התיבות של שש המחלוקות היחידות בתלמוד הבבלי שבהן נפסקה הלכה כאביי לעומת רבא, מבין מאות מחלוקות שבתלמוד, שבהן הכלל הרגיל הוא שהלכה כרבא. זהו כלל פסיקה קדום, המצוי כבר בתלמוד עצמו, אף כי אפשר שזמנו הוא לאחר תקופת האמוראים.
פירוט דיני 'יעל קגם'
מחלוקות יע"ל קג"ם לפי שיטת רש"י[1] הן:
- יאוש שלא מדעת - בדיני אבדה ומציאה (מסכת בבא מציעא, דף כא ע"ב); הלכה כאביי שלא נקרא יאוש.
- עד זומם – האם עד שנמצא שקרן נפסלות עדויות שהעיד בעבר (למפרע) או רק משעה שנמצא שקרן (משעה זו). הלכה כאביי שלמפרע הוא נפסל להעיד (מסכת סנהדרין דף כז ע"א).
- לחי העומד מאליו - האם ניתן להכיר באובייקט הקיים לצורך אחר, כסימון של עירוב לשבת. (מסכת עירובין דף טו ע"א); הלכה כאביי שכשרה, אבל צריך שישימו לב אליה לפחות מערב שבת (וראה דעות אחרות בהמשך).
- קידושין שלא נמסרו לביאה - האם נישואים חלים גם כאשר קיימת בעיה הלכתית הכרוכה בהם; למשל, מי שמקדש אחת משתי אחיות בלי לציין את מי מהן קידש. הלכה כאביי שיש להם תוקף. (מסכת קידושין דף נב ע"א).
- גילוי דעת בגט - האם הבעת שמחה מאי ביצוע גט נחשב כרצון לבטלו והאם בכוחו לבטל את הגט; הלכה כאביי שאינו מועיל ומגורשת. (מסכת גיטין דף לד ע"א).
- מומר אוכל נבלות להכעיס - האם אדם הידוע כעובר עבירות באופן שיטתי ובמזיד על מנת להכעיס (דהיינו דווקא על מנת לעבור עבירה) ולא מסיבות תועלת, חשוד להעיד עדות שקר ועדותו פסולה. (מסכת סנהדרין דף כז ע"א); הלכה כאביי שפסול לעדות.
דעות נוספות בפירוש ה'יעל קגם'
על פי שיטתו של רבנו תם, האות ל' אינה מייצגת לחי העומד מאליו, אלא האם זבה שילדה ולא ראתה דם מחשיבה את הימים לצורך לספירת זבה (תוספות קידושין דף נב, ע"א).
על פי שיטתם של חכמי נרבונא, האות ל' מייצגת את המחלוקת לגבי מי שיכול לא ליהנות מאיסור, אך אינו מתכוון ליהנות ממנו (שם). רבא אוסר, ואביי מכשיר כדעת ר' שמעון.
מקומות נוספים שהלכה כאביי
הסבוראים הוסיפו שהלכה כאביי גם במקרה של אדם שעבר עבירה, כאשר תחילתה הייתה בפשיעה, וסופה באונס (דעת אביי שחייב במקרה זה[2] ובבבא מציעא מב, א נפסק שתחילתו בפשיעה וסופו באונס חייב- כדעת אביי). עם זאת, פסיקה זו לאו דווקא סותרת את הכלל "יע"ל קג"ם", מאחר שהכלל מדבר על מחלוקות שחלקו מדעת עצמם ובמחלוקת זו חלקו מהי דעתו של רבה (שהיה רבם). אולם הרמב"ן[3] כתב שאין הלכה כמותו בתחילתו בפשיעה וסופו באונס.
דין נוסף בו ההלכה היא כשיטת אביי הוא, השימוש בצדי צדדיו של אילן ביום טוב, והתקשו הפרשנים מדוע דין זה לא מופיע בכלל 'הלכה כרבא חוץ מיע"ל קג"ם'.[4]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף נב עמוד א, מסכת בבא מציעא, דף כב עמוד ב
- ^ בבא מציעא לו, ב
- ^ ב"מ לו, ב
- ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף קנה עמוד ב
