קליפורד קייס

קליפורד קייס
Clifford Philip Case
לידה	16 באפריל 1904; פרנקלין פארק, ניו ג'רזי, ארצות הברית
פטירה	5 במרץ 1982 (בגיל 77); וושינגטון די. סי., ארצות הברית
מקום קבורה	New Somerville Cemetery
מדינה	ארצות הברית
השכלה	אוניברסיטת ראטגרס; בית הספר למשפטים באוניברסיטת קולומביה; בית ספר יסודי;
מפלגה	המפלגה הרפובליקנית
	1943–1945; (כשנתיים)
	1943–1945; (כשנתיים)
	3 בינואר 1945 – 16 באוגוסט 1953; (8 שנים)
	→ דונלד מקלין הריסון ויליאמס ←
	3 בינואר 1955 – 3 בינואר 1979; (24 שנים)
	→ רוברט הנדריקסון ביל בראדלי ←

קליפורד פיליפ קייס הבן (באנגלית: Clifford Philip Case Jr.‏; 16 באפריל 1904 – 5 במרץ 1982) היה עורך דין ופוליטיקאי אמריקאי. במשך יותר מ־30 שנה ייצג את מדינת ניו ג'רזי כחבר המפלגה הרפובליקנית, תחילה בבית הנבחרים של ארצות הברית (1945–1953) ולאחר מכן בסנאט (1955–1979).

קייס החל את דרכו הפוליטית ב־1937, כשנבחר למועצת העיר ראווי ושירת בה בשנים 1938–1942. לאחר מכן כיהן בבית המחוקקים של ניו ג'רזי בין השנים 1943–1945, לפני שנבחר לבית הנבחרים של ארצות הברית מטעם מחוז הבחירה השישי של ניו ג'רזי. הוא נודע כאחד מהרפובליקנים המתונים והליברליים ביותר בבית הנבחרים, ותמך ביוזמות של הנשיא הדמוקרטי הארי טרומן, ובהן תוכנית ה"Fair Deal" ותוכנית הסיוע האירופית "תוכנית מרשל". לאחר שנכשל בניסיונו לזכות במועמדות הרפובליקנית למשרת מושל ניו ג'רזי ב־1953, מונה לנשיא "קרן הרפובליקה" של קרן פורד, ארגון שפעל לקידום חופש הביטוי וזכויות אזרח.

לאחר פרישתו של הסנאטור רוברט הנדריקסון, נבחר קייס לסנאט, לאחר שניצח בבחירות את חבר הקונגרס צ'ארלס האוול (אנ'). במהלך כהונתו היה מתומכיו הבולטים של הנשיאים הדמוקרטים ג'ון פיצג'רלד קנדי ולינדון ג'ונסון ותוכניותיהם – "החזית החדשה" ו"החברה הגדולה". עמדותיו הליברליות, שכללו תמיכה בזכויות אזרח ובמדינת רווחה, גרמו לעימותים תכופים עם האגף השמרני של מפלגתו. אף שתמך בתחילה במלחמת וייטנאם, הוא שינה את עמדתו בהמשך והיה שותף לחקיקת "תיקון קייס-צ'רץ'" שאסר על המשך המעורבות הצבאית האמריקאית בווייטנאם, לאוס וקמבודיה.

ב־1978 הפסיד קייס בבחירות המקדימות הרפובליקניות לג'פרי בל, נציג הימין הכלכלי במפלגה. לאחר פרישתו מהסנאט שב לעסוק בעריכת דין. הוא היה מעשן כבד ונפטר מסרטן ריאות בשנת 1982.

ביוגרפיה

ראשית חייו והשכלה

קייס נולד ב-16 באפריל 1904 בפרנקלין פארק שבמחוז סומרסט, ניו ג'רזי, כבנם הבכור של קליפורד פיליפ וג'נט מקאלפין קייס. אביו היה כומר בכנסייה הרפורמית ההולנדית ותומך נלהב של המפלגה הרפובליקנית. דודו, קלרנס קייס, כיהן בסנאט של ניו ג'רזי ובית המשפט העליון של המדינה.

קייס למד בבתי הספר הציבוריים בפוקיפסי, ניו יורק, שם השלים את לימודיו התיכוניים ב־1921. הוא למד באוניברסיטת ראטגרס, שם היה פעיל בחיים הסטודנטיאליים, והצטיין בלימודים. הוא סיים תואר ראשון ב־1925, ולאחר מכן למד משפטים באוניברסיטת קולומביה, שם סיים תואר ב־1928. באותה שנה נישא לרות מרים סמית', עמה חי עד מותו. נולדו להם שלושה ילדים.

תחילת הקריירה

לאחר שהוסמך לעריכת דין, עבד קייס במשרד עורכי הדין "Simpson Thacher & Bartlett" בניו יורק, אך התגורר בניו ג'רזי. הוא נכנס לפוליטיקה המקומית ב־1937 ונבחר למועצת העיר ראווי, ולאחר מכן לבית המחוקקים המדינתי.

כהונה בבית הנבחרים של ארצות הברית

בשנת 1944 התמודד קייס בהצלחה על מושב בבית הנבחרים של ארצות הברית מטעם מחוז הקונגרס השישי של ניו ג'רזי. הוא הביס את יריבו הדמוקרטי, וולטר ה. ואן הוזן, בפער של 55% לעומת 43%. לאחר מכן נבחר לארבע כהונות נוספות, ובכל אחת מהבחירות קיבל לא פחות מ־55% מהקולות. בשנת 1952 השיג 20,000 קולות יותר מכל מועמד אחר שאי־פעם קיבל במחוז שלו, ו־10,000 קולות יותר מהרוב של דווייט אייזנהאואר באותו מחוז.

כחבר בבית הנבחרים, רכש קייס לעצמו מוניטין כרפובליקני ליברלי, וקיבל לעיתים קרובות את תמיכתן של ארגונים ליברליים כמו Americans for Democratic Action, ארגון הפועלים Congress of Industrial Organizations, ו־American Federation of Labor. הוא אמר פעם: "אם צורכי המדינה הזו לא ייענו באמצעות גישה פרוגרסיבית מתונה, הם לא ייענו כלל – ויבוא יום שבו רק פתרונות קיצוניים יהיו אפשריים."

קייס היה תומך נלהב בתנועת זכויות האזרח. הוא הצביע בעד ביטול מס ההצבעה, בעד הצעה למנוע הפרדה גזעית בשירות הנשים של משמר החופים, ובעד הקמת ועדת Fair Employment Practices Commission שתאסור אפליה במקום העבודה. הוא גם התנגד להקמת ועדת החקירות לעניינים אנטי־אמריקאיים כגוף קבוע, וכן התנגד לניסיון לעקוף את הווטו של הנשיא הארי טרומן על חוק ההגירה והאזרחות משנת 1952. הוא כיהן בוועדות שירות המדינה, החינוך והמשפטים.

בשנת 1953 ניסה קייס ללא הצלחה לקבל את מועמדות המפלגה הרפובליקנית למשרת מושל ניו ג'רזי. באוגוסט אותה שנה התפטר מבית הנבחרים כדי להתמנות לנשיא "קרן הרפובליקה" (Fund for the Republic) של קרן פורד – ארגון שמטרתו להגן על חופש הביטוי ועל זכויות אזרח אחרות בארצות הברית. הוא שימש בתפקיד זה עד מרץ 1954.

כהונתו בסנאט

בשנת 1954, לאחר שהסנאטור הרפובליקני המכהן רוברט הנדריקסון החליט שלא להתמודד מחדש, הודיע קליף קייס על מועמדותו למושב של הנדריקסון בסנאט של ארצות הברית. לאחר שניצח בבחירות המקדימות של המפלגה הרפובליקנית, התמודד בבחירות הכלליות מול חבר הקונגרס הדמוקרטי צ'ארלס האוול (אנ'). במהלך מסע הבחירות מתח קייס בפומבי ביקורת על הסנאטור ג'וזף מקארתי, והבטיח להצביע נגד הצבתו של מקארתי בכל ועדה בעלת סמכויות חקירה. תומכיו של מקארתי כינו את קייס "רפובליקרט תומך קומוניזם" ו"טוב לבו של סטלין לסנאט". עיתון The Star-Ledger ציטט את בללה דוד, מנהיגת המפלגה הקומוניסטית לשעבר, שטענה שאחותו של קייס, אדילייד, הייתה "חברה פעילה בכמה ארגוני חזית קומוניסטיים". מאוחר יותר התברר כי מדובר בטעות – האישה ששמה אדילייד קייס הייתה בכלל פרופסורית באוניברסיטה שנפטרה ב־1948, ולא אחותו של המועמד.

סיעה שמרנית בתוך המפלגה הרפובליקנית ניסתה, ללא הצלחה, להדיח את קייס מהמועמדות, ואף הציעה קמפיין של כתיבת שם ידנית בקלפי עבור חבר הקונגרס לשעבר פרד הארטלי הבן (אנ'), שהיה ממחברי חוק טאפט־הארטלי. קייס קיבל את תמיכתם של הנשיא דווייט אייזנהאואר וסגנו ריצ'רד ניקסון. בשנת 1959 פרסם ויליאם פרנק באקלי בכתב העת National Review מאמר בשם "Hopeless Case" ("מקרה אבוד"), שבו מתח ביקורת על עמדותיו הליברליות של קייס בתוך המפלגה הרפובליקנית.

ב־2 בנובמבר 1954 ניצח קייס את האוול בפער של 3,369 קולות בלבד – המרוץ הצמוד ביותר לסנאט בתולדות ניו ג'רזי. נערכה ספירה חוזרת ב־14 בדצמבר, שבה הוגדל הפער ל־3,507 קולות. בסנאט נודע קייס כאחד הרפובליקנים הליברליים ביותר, ותמך באופן פעיל ביוזמות של ממשלי קנדי וג'ונסון ("החזית החדשה" ו"חברת השפע"). הוא היה הרפובליקני היחיד בסנאט שתמך בהצעת החוק הרפואית של הסנאטור קלינטון פרסבה אנדרסון, שזכתה לתמיכת הנשיא ג'ון פיצג'רלד קנדי. הוא נבחר מחדש בשנים 1960, 1966 ו־1972.

קייס הצביע בעד חוקי זכויות האזרח של 1957, 1960, 1964 ו־1968; בעד התיקון ה־24 לחוקה שביטל את מס ההצבעה; בעד חוק זכויות ההצבעה של 1965; ובעד מינויו של ת'ורגוד מרשל לבית המשפט העליון. הוא היה אחד מ־13 רפובליקנים בסנאט שהצביעו בעד הקמת תוכנית מדיקר לקשישים.

במהלך שנותיו בסנאט קיבל קייס ציון "אפס" מארגון השמרנים Americans for Constitutional Action בשנים 1971, 1974 ו־1976, ולעומת זאת קיבל ציונים גבוהים בשנות ה־90 מארגון הליברלים Americans for Democratic Action. בשנים 1973–1978 נחשב קייס, יחד עם עמיתיו הרפובליקנים ג'ייקוב יעבץ ואדוארד ברוק, ליברלי יותר אפילו מכמה דמוקרטים בולטים כגון יוברט האמפרי, ג'ורג' מקגוורן, אדמונד מאסקי וגיילורד נלסון.

כאשר נשאל מדוע הוא חבר במפלגה הרפובליקנית ולא בדמוקרטית, השיב קייס: ”אני רפובליקני, ואני מאמין במפלגה הרפובליקנית. אבל יש לי השקפות משלי לגבי מה שהמפלגה הזו צריכה לייצג, ואני מתכוון להיאבק עליהן בכל כוחי. לא אעזוב את המפלגה הרפובליקנית רק מפני שכמה דמוקרטים מסכימים איתי בכמה נושאים – וכמה רפובליקנים לא.”

על אף עמדותיו הליברליות, ראה עצמו קייס שמרן בהשראת הוגים ומדינאים כמו אדמונד ברק, בנג'מין דיזראלי, וינסטון צ'רצ'יל ומחברי The Federalist Papers.

בשנת 1966, יחד עם שני סנאטורים רפובליקנים נוספים וחמישה חברי בית נבחרים רפובליקנים, חתם קייס על מברק למושל ג'ורג'יה קארל סנדרס במחאה על סירוב בית המחוקקים של ג'ורג'יה להושיב את ג'וליאן בונד שנבחר לבית הנבחרים המדינתי. במברק נאמר כי הסירוב הוא "מתקפה מסוכנת על הדמוקרטיה הייצוגית. אף שאיש מאיתנו אינו מסכים עם דעותיו של מר בונד על מלחמת וייטנאם – ואף שאנו דוחים אותן לחלוטין – כל עוד בית המשפט לא קבע אחרת, הוא זכאי לבטאן."

בוועידת המפלגה הרפובליקנית ב־1968 ניסה קייס לשמור את 40 הקולות של משלחת ניו ג'רזי כ"מועמד בן המדינה" כדי למנוע את בחירתו של ריצ'רד ניקסון כבר בסבב הראשון, ובכך לאפשר סיכוי למועמד המועדף עליו, נלסון רוקפלר, בסבבים הבאים. אך הוא נכשל, ו־18 צירים ערקו לניקסון, שנבחר כבר בסיבוב הראשון.

קייס היה שותף לחוק Case–Zablocki Act משנת 1972, שחייב את הנשיא לדווח לקונגרס בתוך 60 יום על כל הסכם מדיני או צבאי שנחתם בלא אישור רשמי.

בתחילה תמך במלחמת וייטנאם, אך בהמשך שינה את עמדתו והפך למבקר חריף של המעורבות האמריקאית שם. הוא תמך בתיקון מקגוורן־הטפילד ב־1970, והיה שותף לניסוח תיקון Case–Church משנת 1973, שאסר על פעילות צבאית אמריקאית נוספת בווייטנאם, לאוס וקמבודיה.

יחד עם הסנאטורים הרפובליקנים ג'ייקוב יעבץ, ג'ון שרמן קופר וויליאם בארט סקסבי, היה קייס אחד ממחברי "חוק ביטוח הבריאות" של טד קנדי בשנת 1971, שנועד להעניק כיסוי בריאותי לכל אזרח אמריקאי באמצעות ביטוח ממלכתי. בנאום שנשא למען החוק אמר קייס:

מר נשיא, אני שמח להצטרף לסנאטורים קנדי, קופר וסקסבי כתומך משותף בהצעת החוק S.3 – חוק ביטחון הבריאות לשנת 1971. כיום השאלה איננה אם נצטרך תוכנית בריאות לאומית – אלא איזו תוכנית תשרת את כל העם בצורה הטובה ביותר. זה מזעזע עד כמה קשה להשיג טיפול רפואי, ועד כמה אנשים רבים חסרי ביטוח בריאות בכלל, בזמן שאמריקה מוציאה 63 מיליארד דולר בשנה על בריאות – סכום המהווה 7% מהתוצר הלאומי הגולמי, או כ־300 דולר לכל אדם. אף על פי שאנו מוציאים יותר מכל מדינה אחרת, אנו מפגרים אחרי רוב המדינות המתועשות במדדי בריאות. ברור שיש לשנות את השיטה שבה ניתנים שירותי הבריאות. במדינה עשירה כמו שלנו אין סיבה שכל אזרח, עשיר או עני, צעיר או מבוגר, עובד או מובטל, יישלל ממנו הזכות לטיפול רפואי טוב.

בשנת 1978 ניסה קייס להתמודד על כהונה חמישית בסנאט, אך הפסיד בבחירות מקדימות הרפובליקניות לג'פרי בל, שמרן שהתנגד למיסים. קייס ביקר את תמיכתו של בל בהצעת החוק להפחתת מיסים של חבר הקונגרס ג'ק קמפ, בטענה שתוביל לאינפלציה חמורה. בל הפסיד בבחירות הכלליות לדמוקרטי ביל בראדלי, שחקן כדורסל מקצועי לשעבר. מאז ניצחונו האחרון של קייס בשנת 1972, אף רפובליקני לא נבחר לסנאט מטעם ניו ג'רזי (אם כי שניים – ניקולס בריידי וג'פרי קייזה – כיהנו במינוי זמני).

השנים האחרונות

לאחר הפסדו בבחירות המקדימות ב־1978, שב לעסוק בעריכת דין ולימד באוניברסיטת ראטגרס. הוא נפטר מסרטן ריאות ב־5 במרץ 1982 בוושינגטון, ונקבר בניו ג'רזי.

חברו ועמיתו, פיטר רודינו, ספד לו ואמר: ”לא פגשתי אדם אנושי וישר יותר מקליפורד קייס. הוא לימד אותנו כיצד לחיות בכבוד וכיצד לשרת את הציבור ביושר ובכנות. מורשתו מהווה השראה לכל מי שמאמין בשלמות מוסרית ובשירות ציבורי אמיתי.”