קמץ

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
סימן הקמץ במילה צבוע באדום

קָמָץ (גם: קָמֵץ, יוניקוד: U+05B8. יוניקוד לקמץ קטן: U+05C7) הוא אחד משבע התנועות העיקריות במערכת הניקוד של העברית לפי שיטת הניקוד הטברני. הוא מסומן בקו קצר אופקי מתחת לאות, שממנו יוצא קו קצר אנכי כלפי מטה. יש שני סוגים של קמץ, קמץ קטן וקמץ גדול.


הגייה

הקמץ הראשון הוא קמץ קטן, ואילו האחרים הם קְמָצִים גדולים. הגייתם שונה, אולם סימונם זהה.

ככל הנראה, בתקופת הניקוד הטברני נהגה הקמץ בתנועה שבין /a/ ו-/o/, כלומר תנועה אחורית חצי-פתוחה מעוגלת (בסימון IPA: ɔ)[דרוש מקור]. בהגייה התימנית והאשכנזית של העברית הוא נהגה כתנועת [o̞ ~ ɔ ~ ʌ]. בהגייה הספרדית השתמר, כאמור, הבדל בין שני סוגי קמץ: קמץ גדול, שמקורו בתנועת /a/, נהגה [a], וקמץ קטן, שמקורו בתנועת /u/, נהגה [o̞].

מדקדקי העברית הספרדיים הציעו כללים שונים שמטרתם להקל על ההבחנה בין קמץ גדול וקמץ קטן. אלה הם ארבעת הכללים המשקפים את המציאות הפונולוגית, שבה קמץ גדול נהגה כתנועת /a/, וקמץ קטן נהגה כתנועת /o/.

א. קמץ המופיע לפני אות המנוקדת בשווא, ואין מתג בין הקמץ ובין השווא, הקמץ נהגה כתנועת /o/ והשווא הופך לנח, כמו למשל (שמות לא, ג) בְּחָכְמָה (הוגים: בחוכמה) (אם קיים מתג בין הקמץ ובין השווא, הקמץ גדול, ונהגה כתנועת /a/; ובמידה וההברה אינה מוטעמת - השווא נע).

ב. במילה בעלת 4 אותיות המתחילה באות "ו" בפתח, שתי אותיות הבאות מנוקדות בקמץ ואות האחרונה שאיננה א' או ה' או ע', הקמץ השני נהגה כתנועת /o/, כמו למשל (שמות א, ח) וַיָּקָם (הוגים: ויקוֹם),

ג. בסמיכות של שתי מילים המופרדות בקו עליון, אם במילה הראשונה, האות השנייה מהסוף מנוקדת בקמץ והאות האחרונה (של המילה הראשונה) איננה א' או ה' או ע', הקמץ נהגה כתנועת /o/, כמו למשל (תהילים קמה, ח) וּגְדָל-חָסֶד (הוגים וגדוֹל חסד). זאת בתנאי שלא מופיע מתג לאחר הקמץ, כמו בצירוף מְנָת-חֶלְקִי.

ד. קמץ המופיע לפני אות עם דגש נהגה כתנועת /o/, כמו למשל (שמות טו, ב) עָזִּי (הוגים עוֹזי)

בכל מקרה אחר התנועה קמץ גדול וההגייה /a/, כמו למשל (ויקרא כג, טו) מִמָּחֳרַת (נהגה: mimachorat)


אולם יש אי-הסכמה קלה בין ההגייה בעברית המודרנית ובין הכללים לעיל, כדלהלן:

החטף־קמץ צבוע בסָגול, הקמץ הגדול באדום והקמץ הקטן בירוק
  • כאשר קמץ מופיע בהברה סגורה בלתי מוטעמת, הרי הוא קמץ קטן לכל הדעות. למשל: חָכְמָה (הוגים: חוכמה), וַיָּקָם (הטעמת מלעיל, הוגים: ויקוֹם), כָּל־ (אין הטעמה בשל הסמיכות).
  • כאשר קמץ מופיע לפני חטף-קמץ (פָּעֳלוֹ, צָהֳרַיִם) או לפני קמץ קטן נוסף (פָּעָלְךָ) וכן בשתי הצורות קָדָשִים, שָרָשִים, הקמץ הראשון הוא לפי הדקדוק קמץ קטן, שכן מקורו בתנועת /u/ (פֹּעַל, קֹדֶש). אף על פי כן מסורות הקריאה של העברית בהגייה הספרדית, וכן מדקדקי העברית בימי הביניים, תופסים אותו כקמץ גדול הנהגה בתנועת /a/. על הדרך להגות קמצים כאלה נטושה מחלוקת בין האשכנזים הנוהגים בהגיה הספרדית[1]. דוברי העברית המודרנית בדרך כלל קוראים אותו לפי הדקדוק, כלומר בתנועת /o/, אך קיימת אצל הדוברים גם הצורה בתנועת /a/.

בכמה סידורים וספרי תנ"ך מודרניים מסמנים קמץ קטן בסימון שונה במעט מסימון הקמץ הרגיל, כדי להבליט את הגייתו השונה.

בכתיב של היידיש מסמנת האות א עם קמץ את התנועה /o/, למשל לאָנדאָן = לונדון.

הקלדה

קמץ

  • Windows 8 וגרסאות חדשות יותר, ומערכות לינוקס (ת"י 1492 2012): צירוף של מקש Alt ימני והאות ק

חטף-קמץ

  • Windows 8 וגרסאות חדשות יותר, ומערכות לינוקס (ת"י 1492 2012): צירוף של מקש Alt ימני והאות ר

בשנים האחרונות ישנם דפוסים (בעיקר של ספרי קודש) שחידשו צורה מיוחדת לקמץ הקטן (מודגש יותר) להבדילו מהקמץ הגדול.

לקריאה נוספת

  • הרב אהרן גבאי, "הקמ"ץ במסורת אשכנז", בתוך: נזר התורה, ירושלים תשס"ז, חלק ט"ו עמ' רל"א-רנ"א.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. אליעזר אלינר, על הגיית קמץ רחב (גדול) לפני קמץ חטוף, בתוך: המעין, תמוז תשכ"ה, עמוד 17