קמר סן רפאל
 | |
| כביש בין-מדינתי 70 חוצה את קמר סן רפאל | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| אורך הרכס | 121 קילומטרים |
| קואורדינטות | 38°48′47″N 110°51′18″W / 38.813°N 110.855°W |
קמר סן רפאל (באנגלית: San Rafael Swell) הוא מבנה גאולוגי השוכן בדרום מרכז מדינת יוטה כ-50 קילומטרים מערבית לעיירה גרין ריבר. המבנה הוא קמר עצום דמוי כיפה שאורכו 121 קילומטרים ורוחבו 64 קילומטרים, והוא בנוי מאבן חול, פצלים ואבן גיר שנדחפו כלפי מעלה במהלך השנים. מאז גרמו שיטפונות בזק נדירים אבל רבי עוצמה לסחיפה בסלעי משקע ויצרו עמקים, קניונים, נקיקים, הרי שולחן והרי כפתור (Butte). קמר סן רפאל הוא חלק מהאזור הפיזיוגרפי של רמת קולורדו.
גאוגרפיה
כביש בין-מדינתי 70 מחלק את קמר סן רפאל לאזור צפוני ואזור דרומי, והוא כביש הגישה היחיד לאזור. קמר סן רפאל שוכן כולו בתחומי מחוז אמרי.
האזור הצפוני מנוקז בעיקר על ידי נהר סן רפאל, בעוד שהאזור הדרומי של הקמר מנוקז בעיקר על ידי מאדי קריק (Muddy Creek) שמתמזג בסופו של דבר עם הנהר פרימונט (Fremont) על מנת להפוך לנהר דירטי דוויל (Dirty Devil) צפונית מזרחית לעיירה הקטנה הנקסוויל (Hanksville) ביוטה. הדירטי דוויל זורם דרומה ונשפך לנהר קולורדו, בעוד שהנהר סן רפאל נשפך לנהר גרין שנשפך בסופו של דבר גם הוא לקולורדו. המאדי קריק חתר את דרכו בשוליים המערביים של הקמר, הוא יוצא מהקמר בנקיק מאדי קריק, ואז זורם דרך בתרונות בלו הילס (Blue Hills) סמוך לקיינוויל (Caineville) עד לנקודת ההתמזגות שלו עם הנהר פרימונט.
בחלקים בקמר יש מאפיינים גאוגרפיים הדומים למאדים. אגודת מאדים החליטה למקם את תחנת המחקר מדבר מאדים (Mars Desert Research Station) באזור משום שמצאה שתנאי השטח שבו דומים לתנאים במאדים.
גאולוגיה
קמר סן רפאל נוצר כשסלעים של נחיל דייקים שהיו קבורים עמוק מתחת לפני הקרקע עברו תהליך של העתק או שבירה במהלך השנים. סלעי תשתית אלו שמתחת לקמר של ימינו נעו כלפי מעלה יחסית לאזורים הסמוכים וגרמו לסלעי המשקע מעליהם להתקמט לצורה דמוית כיפה המכונה קמר. המבנה שנוצר כתוצאה מהליך זה דומה לערימה של שמיכות המונחות אחת על גבי השנייה כשהן מכסות קופסה.
מאז גרם כוח השחיקה התמידי של המים הזורמים לסחיפה של השכבות, ועקב כך נחשפו סלעים עתיקים יותר במרכז הקמר, והסלעים הצעירים יותר נחשפו סביב שולי הקמר. מרבית צורות הנוף המרשימות ביותר בנויות מסלעים עמידים יותר לסחיפה, אבן חול נאוואחו, אבן חול וינגייט ואבן חול קוקונינו. הקימוט תלול הרבה יותר בשוליים המזרחיים של הקמר מאשר במערב, ושוליים מזרחיים אלו מכונים שונית סן רפאל.
הן הנהר סן רפאל והן הנהר מאדי קריק מתנקזים מרמת ווסאץ' (Wasatch Plateau) הגבוהה וחותרים ישירות דרך הקמר עובדה המגדירה אותם כ"נהרות מאוחרים למבנה", נהרות שנתיבם הותווה בעת שהמבנה היה קבור ולפני שהתרומם אל פני השטח.
צומח
קמר סן-רפאל הוא בית גידול ייחודי למיני צמחים נדירים או אנדמיים לאזור וצמחים רבים אינם גדלים בשום מקום אחר בעולם. כ-50% ממיני הצמחים הנדירים או האנדמיים ביוטה (כ-120 מינים) גדלים באזור זה. דוגמה לכך הוא מין הקקטוס המצוי בסיכון Pediocactus despainii המכונה באנגלית "קקטוס סן רפאל" (San Rafael cactus).[1]
היסטוריה
עדויות לתרבויות של הילידים כולל פרימונט, פאיוט ויוט נפוצות בכל רחבי קמר סן רפאל בדמות סלעים המכוסים בפיקטוגרפים ובפטרוגליפים. דוגמה למשל הוא ב-Buckhorn Draw Pictograph Panel, מקום שבו השאירו הילידים מתרבות פרמונט ומתרבות קניון ברייר (Barrier Canyon Culture) עקבות לקיומם בדמות אומנות הסלע. מבערך 1776 ועד אמצע שנות ה-50 של המאה ה-19 עברה דרך המסחר המכונה השביל הספרדי הישן דרך קמר סן רפאל ((או כשהיא צמודה לצידו הצפוני). במהלך 150 השנים האחרונות השתמשו בשטחים בתוך הקמר לרעיית כבשים ובקר כמו גם לכריית אורניום. רבות מדרכי החצץ בתוך הקמר נסללו במקור על מנת לשרת את הפעילויות הקשורות בכריית האורניום. אף על פי שסביב הקמר קיימות כמה עיירות דוגמת פרייס (Price), גרין ריוור (Green River) הנקסוויל (Hanksville), פרון (Ferron), קאסל דייל (Castle Dale) והנטינגטון (Huntington), בקמר עצמו אין יישובי קבע.
מנהל
האזור מנוהל על ידי לשכת ניהול הקרקעות של ארצות הברית (Bureau of Land Management). אף שלקמר סן רפאל בשלמותו אין מעמד של שטח מוגן, חלקים ממנו מוגנים כאזורי מחקרי של טבע בראשיתי (wilderness study area). רעיית בקר מותרת רק בחלקים של הקמר שאינם מוגנים באופן זה. בנוסף, מנוהלים שטחים בקמר סן רפאל על ידי "קרן מנהל הקרקעות של יוטה" (Utah School and Institutional Trust Lands Administration), המנהל שטחים רבים נוספים במדינת יוטה. הפארק המדינתי עמק גובלין (Goblin Valley State Park) שוכן בשוליים הדרום מזרחיים של קמר סן רפאל.
ב-2002 הציע מושל יוטה דאז, מייק לוויט (Mike Leavitt) להקים מונומנט לאומי[2] בשטח קמר סן רפאל (San Rafael Swell National Monument).[3] הנשיא ג'ורג' בוש, שהיה בסמכותו להורות על הקמת מונומנט כזה על בסיס חוק העתיקות (Antiquities Act), לא הגיב על ההצעה של לוויט, ונכון ל-2013 גם הנשיא ברק אובמה לא פעל בנושא.
הרעיון לתת לקמר סן רפאל מעמד של מונומנט לאומי צף מחדש ב-2010 במסמך של מחלקת הפנים של ארצות הברית.
נופש
קמר סן רפאל מושך אליו מטיילים, חובבי טרקים, רוכבים על סוסים ונהגי טרקטורונים. בשונית סן רפאל מצויים קניונים מוּצָרִים תלולים וצרים רבים והם פופולריים בין גולשי מצוקים[4] השימוש בטרקטורונים בקמר סן רפאל נתון במחלוקת מכיוון שסביבתנים טוענים שרכבי שטח אלו פוגעים בקרום הקרקע הביולוגי השברירי.
לקריאה נוספת
- Allen, Steve, Canyoneering: The San Rafael Swell, 1992. מסת"ב 0-87480-372-1
- Durrant, Jeffrey O. Struggle Over Utah's San Rafael Swell: Wilderness, National Conservation Areas, and National Monuments, 2007. מסת"ב 978-0-8165-2669-7
- Kelsey, Michael R. Hiking and Exploring Utah's San Rafael Swell, 3rd edition, 1999. מסת"ב 0-944510-17-5
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Pediocactus despainii
- ^ אזור שטרם הוכרז פארק לאומי, הכרזה הדורשת אישור של הקונגרס, בעוד שעל מונומנט לאומי יכול להכריז נשיא ארצות הברית. אזור כזה מקבל פחות מימון, וההגנה עליו פחותה יותר
- ^ Governor of Utah, in Reversal, Seeks Scenic Area Designation בניו יורק טיימס
- ^ Canyoneering the San Rafael Swell - Route Guide
.png)
