קנדים צרפתים
| אוכלוסייה | |
|---|---|
|
11.9 מיליון. | |
| ריכוזי אוכלוסייה עיקריים | |
|
 ארצות הברית (ניו אינגלנד, ניו יורק (מדינה), מישיגן, לואיזיאנה) | |
| שפות | |
| צרפתית | |
| דת | |
| נצרות קתולית, אתאיזם |
קנדים צרפתים (צרפתית: Canadiens français, אנגלית French Canadians) הם המיעוט האתני הגדול בקנדה. מוצאם מהמתיישבים הצרפתים שהגיעו לקנדה במאה ה-17 וה-18. מעבר למקור הגעתם לקנדה, הקנדים הצרפתים הם רוב דוברי השפה הצרפתית בקנדה, ומהווים כ-22% מכלל האוכלוסייה.
בשנת 1534 גילה ז'אק קרטייה, חוקר ארצות צרפתי, את נהר סנט לורנס באמריקה הצפונית. בשנת 1604 החלה התיישבות צרפתית בחבל הארץ הנרחב והוקמה צרפת החדשה (בצרפתית: Nouvelle-France). טריטוריה נרחבת זו נשלטה על ידי צרפת במשך כמאה וחמישים שנה, עד לוויתור של ממלכת צרפת על השטח לטובת בריטניה ב-1763 במסגרת חוזה פריז. עם החתימה על חוזה פריז, הופסקה לחלוטין ההגירה מצרפת לקנדה ונאסרה בחוק על ידי הבריטים. כל מיליוני בני הלאום הקנדי-צרפתי, החיים כיום בקנדה, ומיליונים נוספים בארצות הברית, הם צאצאיהם של אותם מתיישבים.
מקורם של המתיישבים הקנדיים הצרפתים היה בעיקרו ממחוזות צפון מערב צרפת, כגון נורמנדי, בוס, אנז'ו, טורן, גסקוניה, אוני, אוגומואה, סטוז', ועוד.
בניגוד למתיישבים הבריטים, היו הקנדים הצרפתיים קתולים בדתם. עם זאת, גישתם הייתה פחות שמרנית מגישת המתיישבים הבריטים. למשל, הם לא דגלו בעבדות, ונשים בקוויבק יכלו לכהן בתפקידים בכירים בכנסייה.
במחצית המאה ה-18, התרחבה אוכלוסיית המתיישבים הקנדים הצרפתים והם התפזרו לקולוניות נוספות ברחבי צפון אמריקה.
כיום, רוב הקנדים הצרפתים אשר חיים ברחבי צפון אמריקה מתגוררים בקוויבק, ומכנים את עצמם קֶבֶּקוּאָה (Québécois, שפירושו קוויבקים). בשנים 1840 עד 1930 היגרו כ-900,000 קנדים צרפתים לארצות הברית, בעיקר לאזור ניו אינגלנד ואקדיה. יש המפרידים את תושבי אקדיה מההגדרה האתנית של "קנדים צרפתים", מסיבות היסטוריות שונות.
קנדים צרפתים, (כולל אלה שאינם דוברי צרפתית) הם כיום הקבוצה האתנית הגדולה ביותר בקנדה, מלבד קבוצת הקנדים האנגלים. לעיתים מזהים פשוט כ"צרפתים", כ"קוויבקים" או כ"אקדים". המספר הכולל של הקנדים הצרפתים הוא כ- 11.9 מיליון אנשים שהוא 33.78% מהאוכלוסייה הקנדית (נכון ל-2011).
לא כל דוברי הצרפתית בקנדה הם ממוצא קנדי צרפתי. בין דוברי הצרפתית בקנדה ניתן למצוא קבוצות מהגרים גדולות ממקומות כמו האיטי, קמרון, אלג'יריה, תוניס ועוד. כמו כן, ישנם גם קנדים שהם קנדים-צרפתיים במקורם, אך דוברי אנגלית.
אטימולוגיה
באופן טבעי, מקור השם "קנדים צרפתים" הוא בהשתייכותם. הם קנדים לחלוטין בהשתייכותם הלאומית, אך שומרים באדיקות על מורשת הגעתם לצרפת החדשה במאות ה -17 וה -18 מהממלכה הצרפתית, על שפתם והמורשת הצרפתית. מקורו של דגל קוויבק בצלב הלבן שהופיע על הדגלים המלכותיים של צרפת ובשושן צחור, אשר נישא על ידי המיליציות הקנדיות-צרפתיות. הסמל משמש עוד כיום כדגל הרשמי של קוויבק.
בהיותם האירופאים הראשונים שהגיעו לקנדה, הם העניקו למדינה את שמה. מקור השם "קנדה" הוא במילה ההורנית-אירוקואית "קָנָטָה" שפירושה כפר או התיישבות. מגלה הארצות ז'אק קרטייה השתמש לראשונה בשם זה בתחילת המאה ה-16 כדי לציין את האזור שנמצא כיום סביב קוויבק סיטי וסביבת נהר סנט לורנס. כינוי הלאום "קנדים צרפתים" התקיים מתחילת ההתיישבות. במרוצת הזמן הפך השם "קנדה" לכינוי לאזורים נרחבים יותר בשטחם וכלל את כל שטח המדינה.
זהות והגדרה עצמית
בתחילה שימש המונח "Canadien" ("קנדים") לצורך התייחסות למתיישבים דוברי הצרפתית שהיו תושבי צרפת החדשה. דוברי אנגלית והתושבים שהגיעו מאוחר יותר מבריטניה נקראו "Anglais" ("אנגלים"). הפרדה זו נמשכה עד קימומה של הקונפדרציה הקנדית בשנת 1867. מאותו זמן ואילך, הפכה המילה "קנדה" לתיאור כלל האזור, כולל של דוברי האנגלית, וכל תושביה כונו "קנדים".
על מנת להשתייך למוצא האתני הקנדי-צרפתי, יש להוכיח השתייכות לאבות המייסדים שהגיעו מממלכת צרפת אל "העולם החדש", ושוהים לפחות ארבעה דורות בקנדה. למרות הזמן שחלף, עדיין רואים הקנדים הצרפתים את עצמם כממשיכי דרכם של המתיישבים וכצאצאיהם הישירים, ומגדירים עצמם כבעלי זהות אתנית ייחודית. זאת בניגוד לקבוצות מהגרים אחרות, בהן רוב דוברי האנגלית, שנטמעו במדינה ואינם מציינים עצמם לאחר ארבעה דורות בזהות אתנית אחרת מלבד "קנדים".
אוכלוסין
ראשיתה של ההתיישבות הצרפתית בקוויבק בהגירה של כ- 7,000 איש לאזור. לאחר הכיבוש האנגלי הופסקה הגירתם של הצרפתים, וכך מוצאם של מרבית תושבי הפרובינציה כיום הוא מאותם 7,000 מתיישבים ראשונים. בכך מהווים תושבים אלו את אחת האוכלוסיות ההומוגניות והמתועדות ביותר בעולם מבחינה גנאלוגית.
בקנדה, 85% של הקנדים הצרפתים מתגוררים בפרובינציית קוויבק, שם הם מהווים את רוב האוכלוסייה בכל האזורים למעט הצפון הרחוק. רוב הערים והכפרים במחוז נבנו והתיישבו על ידי הקנדים הצרפתים. מעבר לכך, גם במקומות נוספים בקנדה יש ריכוזים של קנדים צרפתיים.
כיום, שיעור הילודה בקוויבק הוא הנמוך ביותר בקנדה, ובשל כך שיעור האימוץ בפרובינציה הוא הגבוה ביותר בקנדה (אף שבקוויבק 24% מהתושבים של קנדה, מבוצעים בה 42% מאימוצי הילדים).
המיעוט האתני קיים גם מחוץ לקנדה. בארצות הברית מתגוררים כ-2.4 מיליון אמריקאים, שהם בעלי שיוך מוכח ומובהק למיעוט הקנדי צרפתי. (זאת בנוסף ל-8.4 מיליון אמריקאים בארצות הברית, הטוענים למוצא צרפתי.)
בקוויבק
רוב הקנדים המזהים עצמם כקנדים צרפתים מתגוררים בקוויבק. מאז 1960, קנדים-צרפתים בקוויבק לרוב מגדירים עצמם כ"קוויבקים", ורואים במדינת קוויבק חלק מזהותם. קוויבק שומרת על הזהות הקנדית-צרפתית באופן אדוק. השפה הרשמית היחידה בקוויבק, על פי חוק, היא צרפתית. האנגלית אמנם נלמדת בבתי הספר ונשמעת, אך בקוויבק אין לה מעמד רשמי. קוויבק היא הפרובינציה היחידה בקנדה, בה נדרשים מועמדים לעבודה בשירות הציבורי, לעבור גם מבחני שפה צרפתית, מעבר למבחני הקבלה הרלוונטיים לכל רחבי קנדה.
אתרי תיירות רבים במונטריאול ובקוויבק סיטי מנציחים את המורשת של המתיישבים הראשונים, ואת שנות ההתיישבות הראשונות.
בין השאר, וכחלק מזהותם הייחודית, מנציחים הקנדים הצרפתים אף את יחסם השונה לטובה של המתיישבים הצרפתים, אל האומות הראשונות, עמן כרתו בריתות סחר ושתפו עמן פעולה באופן מכבד. זאת בניגוד למלחמות העקובות מדם ושלילת הזכויות, מצד המתיישבים הבריטים בקנדה (וממשיכיהם האמריקאים מדרום) כלפי האומות הראשונות והאינדיאנים.
מעבר להבדלים בשפה ובתרבות, הקנדים הצרפתים חווים עצמם כקתולים. אמנם, ככל הפדרציות בקנדה, גם קוויבק אינה דתית, אך הנוכחות של הכנסייה הקתולית בה משמעותית מבחינה תרבותית, ומונחלת גם במערכת החינוך.
ברחבי קנדה
קנדים צרפתים חיים גם במחוזות אחרים. למשל, במחוז אונטריו, חיים כיום כמיליון תושבים ממוצא קנדי צרפתי. מתוכם 400,000 דוברי צרפתית. השאר הסתגלו לשפה האנגלית שהיא שפת הרוב.
המיעוט הקנדי הצרפתי הוא הגדול ביותר בקנדה ובעל השפעה. פרובינציית קוויבק שבה מרוכז רוב הלאום הקנדי צרפתי, היא הפרובינציה הוותיקה ביותר בקנדה, הגדולה בשטחה, העשירה והמשפיעה. כוחה של קוויבק וכוחו של המיעוט הקנדי צרפתי החי בה, הביא לחקיקה משמעותית בעניין השפה והתרבות הקנדית-צרפתית. השפה הצרפתית נחשבת כיום באופן חוקי כשפה רשמית שנייה בכל רחבי קנדה. כל משרדי הממשלה, האוניברסיטאות ושירותי החינוך, בתי החולים ושירותי הבריאות, השירותים החברתיים וכל שאר מוסדות השירות הציבורי, נדרשים להיות דו לשוניים ולאפשר לכל קנדי צרפתי המעוניין לקבל שירות במחוז אחר בקנדה, שאינו קוויבק, לקבל אותו בשפה הצרפתית.
בארצות הברית
במהלך המאה ה-18, גילו מגלה ארצות צרפתים גם אזורים בארצות הברית. בעקבות הגילויים, ובחלק מהמקרים לאחר הגלייה מצד השלטונות הבריטיים העוינים, חצו קנדים צרפתים רבים את הגבול והיגרו דרומה לארצות הברית . בארצות הברית חיים כיום, לפי המשוער, בין 13 ל-16 מיליון אזרחים ממוצא צרפתי, כ-5% מהאוכלוסייה הכוללת, והם מרוכזים בעיקר במדינות לואיזיאנה, ניו אינגלנד ובחלקים של המערב התיכון. רובם ממוצא קנדי-צרפתי. הקהילה הצרפתית בלואיזיאנה מורכבת מקריאולים, שהם צאצאי המתיישבים הצרפתים באזור צרפת החדשה, ומקייג'ונים, שהם צאצאי מתיישבים מחבל אקדיה שגורשו משם על ידי הבריטים בשנת 1758. מרבית הקהילה הצרפתית בניו אינגלנד מורכבת מצאצאי מהגרים שהגיעו לאזור מקוויבק בין המחצית השנייה של המאה ה-19 לשנות השלושים של המאה ה-20. מהגרים אלו רצו להיות חלק מהמהפכה התעשייתית בניו אינגלנד שהביאה לגידול מאסיבי בענף הטקסטיל והעץ באזור. בתחילת המאה העשרים, כשליש מעובדי תעשיית הטקסטיל בניו אינגלנד היו קנדים צרפתים[1]. הסופר ג'ק קרואק, למשל, וכן השחקן מאט לה בלנק, הם צאצאים של מהגרי עבודה שהגיעו מקוויבק לניו אינגלנד. כיום לכרבע מאוכלוסיית ניו המפשייר מיוחס מוצא קנדי צרפתי.
הוגונוטים רבים שברחו מצרפת במהלך מלחמות הדת הגיעו לקולוניות האנגליות וההולנדיות ביבשת אמריקה במהלך המאה ה-17. הם אינם קנדים צרפתים. אף על פי שהם היו רבים והגיעו כמעט לגודל האוכלוסייה הצרפתית בקוויבק באותה התקופה, הם נטמעו בתוך האוכלוסיות המקומיות ואיבדו את זהותם הצרפתית. ניתן למצוא עדויות מעטות לקהילה זו, כמו למשל בעיר ניו רושל שבניו יורק שנקראה על שם העיר לה רושל בצרפת שהייתה מוקד הדת ההוגונוטית בצרפת החל משנת 1568 ושממנה ברחו רבים לעולם החדש.
צאצאי הקנדים הצרפתים בארצות הברית מדברים לרוב אנגלית ונטמעו באוכלוסייה האמריקאית. עם זאת, חלקם שומרים על זהות מוצאם כקנדים צרפתים. חלקם מכנים את עצמם כיום French Americans.
ההבחנה בין בני הלאום הקנדי צרפתי, לבין מהגרים מצרפת ומשאר העולם דובר הצרפתית, עשויה להיות מטושטשת בארצות הברית יותר מאשר בקנדה.
היסטוריה
תחת שלטון ממלכת צרפת
ערך מורחב – צרפת החדשה
האירופאי הראשון שהגיע לאזור קוויבק היה ז'אק קרטייה, אשר הפליג לאורך נהר סנט לורנס בשנת 1535. סמואל דה שמפלן, אביו-מייסדו של החבל, הגיע בתחילת המאה השבע עשרה לקוויבק במסגרת משלחת. העיר קוויבק סיטי נוסדה בשנת 1608 על ידי קבוצה בראשותו, במקום בו היה יישוב של אינדיאנים משבט האירוקווי (היישוב היה קיים בשנת 1535 כאשר קרטייה חקר את האזור, אולם ננטש קודם להקמת קוויבק סיטי). דה שמפלן היה גם מושלו של החבל עד לשנת 1627, וכן עסק בחקר האזור. בשנת 1627 אסר המלך לואי ה-13 על מתיישבים שאינם קתולים להתיישב בצרפת החדשה, שהפכה בשנת 1663 למושבת כתר צרפתית על פי הכרזת לואי ה-14, מלך צרפת.
תחת שלטון ממלכת בריטניה
בריטניה זכתה בשליטה בקנדה בעקבות ניצחונה על צרפת במלחמת שבע השנים וחתימת חוזה פריז בשנת 1763, לפיו העדיף מלך צרפת לואי ה-15 את השטחים של צרפת בגוואדלופ, ואת מטעי הסוכר הגדולים המצויים באי, על השליטה בצפון-אמריקה. על פי צו מלכותי בריטי משנת 1763 הפכה קוויבק לפרובינציית קנדה, וכל תושביה הפכו באחת לנתינים של השלטון הבריטי. עם זאת, התעקשות האוכלוסייה דוברת הצרפתית לשמר את תרבותה, שפתה, דתה הקתולית ומסורותיה, והכוח הפוליטי שהפעילה, עשה את שלו. בשנת 1774 העביר הפרלמנט הבריטי את חוק קוויבק המשמר את השפה הצרפתית והתרבות הצרפתית במחוז, וכן משמר בפרובינציית קוויבק את הדין האזרחי הצרפתי.
בעקבות מלחמת העצמאות של ארצות הברית התיישבו באזור תומכים רבים של בריטניה ובעקבות התיישבות זו חולקה המושבה לשניים - בחוק החוקה של 1791 לפיו חלקה הדרומי של המושבה ייקרא "קנדה העליונה" (לימים, פרובינציית אונטריו) ובה יחול המשפט האנגלי, וחלקה הצפוני של המושבה - "קנדה התחתונה".
לאחר מרד הפטריוטים בשנת 1837 איחדה ממשלת בריטניה את שתי הקנדות בשנת 1841 לפרובינציית קנדה.
קוויבק כפרובינציה אוטונומית בקנדה
בשנת 1867 יצרה פרובינציה זו יחד עם ניו ברנזוויק ונובה סקוטיה את קונפדרציית קנדה. פרובינציית קנדה חולקה לשני חלקים - אונטריו וקוויבק.
שנות השישים מציינות את עלייתה של התנועה הבדלנית בקוויבק שביקשה לנתק את הפרובינציה מקנדה ולהקים מדינה עצמאית. פלג קיצוני של התנועה שכונה בשם החזית לשחרור קוויבק (Front de libération du Québec) אף נקט בפעולות טרור שונות להשגת מטרותיה. במשבר אוקטובר 1970 הגיבה הממשלה הקנדית באופן תקיף לאחר שנחטפו ג'יימס קרוס, הנספח הכלכלי הבריטי של קנדה, ופייר לאפורט, שר בממשלת קוויבק. בעקבות אירוע זה הכריז ראש הממשלה פייר טרודו על תקנות חירום והשלטונות עצרו מאות פעילים בקוויבק. בתגובה רצחו החוטפים את לאפרוט. הרצח עורר זעם רב בקוויבק, והביא למעשה לסופה של קבוצת הטרור.
בשנת 1976 הפתיעה קוויבק את העולם, כאשר מפלגת קוויבק בראשותו של רנה לווק זכתה בבחירות. המפלגה קראה להקמתה של קוויבק כמדינה עצמאית. בשנת 1977 אישר הפרלמנט של הפרובינציה את "חוק ה-101" או "צו השפה הצרפתית", הקובע כי צרפתית תהא השפה היחידה הנהוגה במקומות ציבור. בשנת 1980 יזם רנה לווק כמושל קוויבק משאל עם בו הבוחרים נתבקשו להחליט בשאלת העצמאות של הפרובינציה, אולם 60% מהבוחרים הצביעו נגד.
בשנת 1990 התרחש משבר אוקה על שליטה בקרקעות בין הממשל לבין האומות הראשונות.
ב-30 באוקטובר 1995 נערך משאל העם השני בקוויבק, שגם בו הצביעו הבוחרים נגד עצמאות, אם כי ברוב קטן יותר של 50.6% קולות.
ב-27 בנובמבר 2006 אישר הפרלמנט הקנדי חוק הקובע כי קוויבק היא "אומה בתוך קנדה המאוחדת". ראש ממשלת קנדה, סטיבן הרפר, הוא שגיבש את נוסח החוק, שזכה לתמיכת רוב מכריע של חברי הפרלמנט.
תרבות
שפה
צרפתית קנדית הוא מונח מטריה עבור סוגים שונים של צרפתית מדוברת על ידי הקנדים הצרפתים. קיימים מספר ניבים עיקריים, הנוהגים באזורים שונים, חלקם מרוחקים גאוגרפית: צרפתית של קוויבק, צרפתית של אקדיה, צרפתית של מטי (Métis), צרפתית של ניופאונדלנד, צרפתית של אונטריו, של קנדה מערב, ושל ניו אינגלנד. ההבדלים הם מינוריים במבטא ובאופן היגוי של ביטויים מסוימים, אך ניתנים לזיהוי אצל האוכלוסייה המקומית דוברת הצרפתית. ועדיין, צרפתית קנדית היא ניב מובחן, בעל מאפיינים שונים מהצרפתית הפריזאית (למשל אופן היגוי העיצורים, באופן מעט שונה מהנהוג בצרפת) הכולל גם ביטויים מקומיים שנכנסו לשפה. יש גם צרפתים קנדים המדברים אנגלית קנדית או אמריקאית אנגלית, במיוחד אם הם מתגוררים באופן גורף דוברי אנגלית מחוזות קנדיים או בארצות הברית.
בקוויבק, מעל שישה מיליון צרפתים-קנדים הם ילידי דוברי צרפתית. רק 599,225 (7.7% מכלל האוכלוסייה) בקוויבק הם דוברי אנגלית, או דוברי אנגלית קוויבקית (אנגלית מקומית שהושפעה מהמבטא ומאוצר המילים הצרפתי), ואחרים הם אלופונים, כלומר מהגרים ששפת אמם אינה צרפתית, אך הם אשר מדברים גם צרפתית ולא אנגלית בבית). בארצות הברית, ההטמעה של השפה האנגלית אצל האולוסיה ממוצא קנדי צרפתי, הייתה משמעותית יותר, וקיימים מעט מאד אמריקאים ממוצא קנדי צרפתי בארצות הברית, שהם דוברי צרפתית כיום.
רוב דוברי הצרפתית, מכל המקורות[2], נמצאים במחוז קוויבק, שם הם מהווים את הרוב שפה של קבוצה, ועוד מיליון מפוזרים בכל שאר קנדה. כ 31% של אזרחים קנדים הם דוברי צרפתית ו-25% הם ממוצא קנדי-צרפתי. לא כל דוברי צרפתית ממוצא צרפתי, ולא כל האנשים של קנדי-צרפתי מורשת נמצאים באופן בלעדי או בעיקר דוברי צרפתית.
דוברי צרפתית אשר חיים בפרובינציות קנדיות אחרות מלבד קוויבק, מוכרים כדוברי שפת מיעוט, על פי החוק הקנדי, וזכאים לשירות בשפתם. אף על פי שבפועל שירותים בשפה הצרפתית בדרך כלל זמינים יותר בערים בירה ובערים גדולות, ולא תמיד בכל כפר או עיירה.
ב-7 ביולי 1969 הוכרזה הצרפתית כשפה רשמית שווה לאנגלית. הכרזה זו גרמה לתהליך הזדהות של קנדה כמדינה דו-לשונית ורב-תרבותית ברמה הפדרלית.
חוקת קנדה מציינת כי:
- האנגלית והצרפתית הן שפות רשמיות שוות.
- הדיונים בפרלמנט יכולים להיות בכל אחת מהשפות הרשמיות.
- כל החוקים יודפסו בשתי השפות.
- כל אדם יכול לפנות לבית משפט בדרישה לדון בעניינו בכל אחת מהשפות הרשמיות.
- כל אדם זכאי לקבל שירותים מהממשלה הפדרלית בכל אחת מהשפות הרשמיות.
- מיעוטים דוברי שפה רשמית מסוימת זכאים לקבל חינוך לילדיהם בשפתם.
החוק המקומי בקוויבק קובע כי השפה הרשמית היחידה היא צרפתית. לחוק זה יש הגנות שונות, אך הוא מאפשר חופש מסוים לדוברי האנגלית והשפות הילידיות. למרות שצרפתית היא שפת הממשל בקוויבק, בפועל, קוויבק מספקת חלק מהשירותים הממשלתיים גם באנגלית, בנוסף לצרפתית.
דת
הנצרות הקתולית היא הדת העיקרית של הצרפתים הקנדים. ממלכת צרפת אסרה על מי שאינו קתולי להתיישב בצרפת החדשה מ-1629, וכך כמעט כל צרפתי שהגיע לקנדה היה קתולי. בארצות הברית, מספר משפחות של קנדיים-צרפתיים המירו את דתם לנצרות פרוטסטנטית. אף שקנדה היא מדינה חופשית וליברלית, אף כיום אין חקיקה בקוויבק המפרידה את הדת מהמדינה.
עד 1960, הייתה הדת הקתולית מרכיב מרכזי וייחודי של הקנדיים הצרפתיים בהגדרת הזהות הלאומית שלהם. הכנסייה הייתה מקום המפגש החברתי בחיי האזרח הקנדי-צרפתי, וחלק מהחיים הציבוריים. ציטוט פסוקים, ודיון על צווים דתיים והתאמתם לחיי היום יום[3] היו מקובלים בחברה, בתקשורת ובמערכת החינוך. צווים דתיים ממקור נוצרי, לדוגמה צווים לאהבת הזולת וסיוע לחלש, כמו גם לאהבה לא-ל, נמצאים בתרבות, בגנים ובבתי הספר, בבתי חולים ובבתי יתומים, ועוד, והם בעלי השפעה רבה בחיי היום יום באופן כללי. במהלך המהפכה השקטה של 1960, עם זאת, הקיום המעשי של טקסי הדת והשמירה האדוקה עליהם ירדו באופן דרסטי. כיום הנוכחות של הכנסייה בקוויבק נמוכה. באופן פרדוקסלי[4], כיום משמשים צווי הדת הנוגעים לאהבת הזולת, כרציונל לאהבת אדם ומתן זכויות האדם למיעוטים מוחלשים.
למרות שהגדרת הזהות הקנדית צרפתית מזוהה, בין השאר, גם עם האמונה הקתולית, שיעורי האוכלוסייה שמגדירים עצמם כדתיים משתנה בין האזורים השונים ולפי הגילאים. באופן כללי, תושבי קוויבק, כשאר תושבי קנדה, פחות דתיים, מאלה שבארצות הברית. בשל המסורת הליברלית, רבים מהנוצרים בקנדה לא מציינים את דתם. בקוויבק, בה יושבים רוב הקתולים, רוב תושבי קוויבק כיום מגדירים עצמם כחסרי דת ואינם מתערבים באמונותיהם של אחרים.
חקלאות
לקנדים הצרפתים היו יתרונות ברורים בחקלאות ובגידול משק חי במשך מאות שנים, כולל בקר, סוסים וגם תרנגולות. עקב פוריות הקרקע באזור נהר סנט לורנס ובחוף העשיר של מפרץ סנט לורנס. עד 1960 החקלאות השתנתה לכיוון תעשייה חקלאית. קוויבק הייתה, והיא עדיין, העורק החקלאי של קנדה. בשטחה העצום של קוויבק נמצא המצבור העיקרי והגדול בעולם של עצי האֶדֶר, המשמשים לייצור סירופ המייפל בקנדה.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ קנדים צרפתים בניו המפשייר(הקישור אינו פעיל, 16 באוקטובר 2017)
- ^ כולל אלה שאינם קנדים צרפתים אלא דוברי בני מהגרים דוברי צרפתית
- ^ באופן המקביל ל"דברי תורה" בתרבות העברית
- ^ בניגוד למקומות אחרים בעולם בהם הדת דומיננטית
